מאכלי חלב בחג השבועות והמתנה בין אכילת גבינה לאכילת בשר

זאב וייטמן 12/05/21 17:02 א בסיון התשפא

צילום: shutterstock
צילום: shutterstock

בגמרא (פסחים סח ב) מובאת דעתו של רבי יהושע שיש לחלק את זמננו ביום טוב – חציו לכם וחציו לה' - חציו באכילה ושתיה וחציו בבית כנסת ובבית המדרש. לעומתו דעת רבי אליעזר היא, שניתן לקיים את מצוות יום טוב באופן שכולו לה' – כולו תורה ותפילה, או גם באופן שכולו יהיה רק לכם – אכילה ושתיה. על כך אומר רבי אלעזר: "הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם". כלומר, בשבועות גם רבי אליעזר מסכים שאי אפשר ללמוד ולהתפלל כל היום, אלא יש צורך באכילה ושתיה. "מאי טעמא? יום שניתנה בו תורה הוא". 

לכאורה, היינו מצפים שמכיוון שמדובר ביום שנתנה בו תורה כולם יודו שניתן לציין את היום המיוחד הזה בכולו לה' – בלימוד תורה ותפילה, והנה אומר רבי אלעזר להיפך, שמכיוון שזה יום כל כך גדול, מיוחד וחשוב, הכל מודים שיש לבטא זאת באכילה ושתיה – "בעינן גם לכם".

והגמרא ממשיכה ומספרת על מר בריה דרבינא שישב כל השנה בתענית חוץ משלושה ימים – שבועות, פורים וערב יום כיפור. הראשונים דנים בשאלה האם הוא צם גם בשבתות, ומכל מקום סיפור זה מלמד שחשיבות הסעודה בשבועות הינה גדולה יותר משבת ומכל יום טוב אחר. המעניין הוא, שלגבי ימי הפורים נאמר שהם צריכים להיות ימי משתה ושמחה, ולגבי ערב יום כיפור יש ציווי מיוחד של אכילה ושתיה, ואילו לגבי עצרת הנימוק לכך שביום זה חייבים לאכול ולשתות יותר מאשר בימים אחרים הוא בגלל שזה "יום שניתנה בו תורה". 

והגמרא מסיימת בסיפור נוסף על רב יוסף שביקש שיכינו לו לשבועות בשר משובח ביותר ("עגלא תלתא"). רב יוסף הסביר זאת בכך ששבועות הוא היום שבגללו הוא הגיע לייחודו כרב יוסף. והוא אומר: "אי לאו האי יומא דקא גרים, כמה יוסף איכא בשוקא?" - ללא שבועות יש הרבה יוסף בשוק ולא היה לי כל ייחוד כרב יוסף.

מתוך הגמרא יוצא, שלכאורה שבועות אמור היה להיות יום שבו נקפיד דווקא על אכילת בשר, כפי שרואים מהנהגתו של רב יוסף, שהרי הדברים של רב יוסף נכונים גם לגבי כל עם ישראל שייחודו, מורשתו ותרבותו כולם נובעים מיום מתן תורה – משבועות. ואם כן כמו רב יוסף אנו אמורים להקפיד בשבועות על אכילת בשר משובח, והדברים אמורים במיוחד לכל מי שמקפיד לאכול בשר בסעודות חשובות ומשמחות.

ואמנם, הרמ"א שמביא את המנהג לאכול מאכלי חלב בחג השבועות אומר דבר מפתיע והוא, שהמנהג איננו לאכול סעודה חלבית במקום סעודה בשרית, אלא יש להכין סעודה בשרית גם בשבועות, ובתחלתה של סעודה זו יש לאכול תבשיל חלבי. לדעת הרמ"א עיקר המנהג הוא לאכול סעודה שיש בה גם חלב וגם בשר כדי שנביא שני לחמים נפרדים – וזאת, כפי המפורש ב'שולחן ערוך' יורה דעה שאין להשתמש בלחם שהיה בארוחה חלבית לארוחה בשרית. כך נביא ונאכל על השולחן שדומה למזבח שני לחמים נפרדים - זכר למנחת שני הלחם שהוקרבה בחג השבועות - מנחת הביכורים שהתירה את החדש במקדש.

לכאורה, מנהג זה סותר את ההקפדה שלנו להפריד לחלוטין בין סעודה חלבית לסעודה בשרית. זאת, כנראה הסיבה שמנהג זה לא פשט בקהילות ישראל ורובם נוהגים לאכול בשבועות סעודה אחת חלבית וסעודה שניה בשרית, או שתי סעודות בשריות, כשאת מנהג אכילת הגבינה מקיימים ע"י אכילת מאפה עם גבינה בצמוד לקידוש הבוקר ללא סעודה גמורה וללא ברכת המזון. אלא ששני המנהגים הללו אינם מתיישבים עם דברי הרמ"א, שמסביר שעיקר המנהג היה לאכול את התבשיל החלבי בתחילת אותה סעודה בה אוכלים את התבשיל הבשרי, כדי להביא לכך שיביאו ויאכלו משני לחמים נפרדים – זכר למנחת הביכורים של שני הלחם (וכן העיר גם בשו"ת אגרות משה או"ח א קס: "מצד עניין המנהג היה יותר טוב בסעודה אחת, אבל בשביל שלא לבא לחשש איסור לא רצו להנהיג כן"). 

למנהגים אלו שנוהגים בימינו יש למצוא טעם אחר לאכילת מאכלי חלב בשבועות והוא, שהתורה שקיבלנו בשבועות נמשלה לחלב. כמו שהחלב הינו נוזל החיים שמזין את גוף האדם, וכל וולד יונק, גדל ומתעצב ליצור עצמאי בזכות החלב, כך גם התורה הינה סם החיים המגדל, מחייה ומעצב את רוח האדם והיא זו שמעניקה לנו את ייחודנו כעם. כפעולת החלב על גוף האדם כך פעולת התורה על נפש האומה ונשמתה.

אם נחזור למנהג שמביא הרמ"א שאוכלים חלב ולאחר מכן בשר באותה סעודה יש להבין כיצד הדבר מסתדר עם חובת ההפרדה בין חלב ובשר.  ה'משנה ברורה' על דברי הרמ"א הללו אומר שהדבר אפשרי, אך יש להקפיד על שני תנאים, מלבד התנאי שאומר הרמ"א בעצמו, שאין להשתמש באותו לחם ששימש בארוחה חלבית לארוחה הבשרית, והתנאים הם: החלפת מפה וכלים, וניקוי הפה משאריות גבינה. 

ועוד מוסיף ה'משנה ברורה' ב'שער הציון', שכל זה בתנאי שלא אוכלים בתחילת הסעודה גבינה קשה, כי אם אוכלים גבינה קשה אין לאכול לאחריה בשר מבלי לברך ברכת המזון ומבלי להמתין שש שעות, כמו שעושים בין בשר וחלב.

ואכן, ב'שולחן ערוך' יורה דעה פט נפסק: "אכל גבינה, מותר לאכול אחריו בשר, מיד, ובלבד שיעיין ידיו שלא יהא שום דבר מהגבינה נדבק בהם... וצריך לקנח פיו ולהדיחו... במים או ביין". וה'שולחן ערוך' מוסיף, שאם מתכוונים לאכול אחרי הגבינה בשר עוף ולא בשר בהמה "אינו צריך לא קינוח ולא נטילה". ועל כך מעיר הרמ"א ש"יש מחמירין אפילו בבשר אחר גבינה (שלא לאכול בשר מיד אחרי גבינה) וכן נוהגין שכל שהגבינה קשה אין אוכלין אחריה אפילו בשר עוף, כמו בגבינה אחר בשר - וכן הוא בזוהר". והוא מסכם שכך אמנם ראוי להחמיר. 

אלא שלגבי פסק ה'משנה ברורה' שיש צורך להמתין 6 שעות אחרי אכילת גבינה קשה, וכמו מנהג המדקדקים בין בשר לחלב, יש להסתפק אם אין כאן חומרא יתירה וזאת משתי סיבות עיקריות:


א. הרמ"א עצמו אומר שהמתנה בין גבינה לבשר הינה חומרה מעבר לעיקר הדין, וכך גם הסיקו גדולי האחרונים, ובש"ך אף מובא שהמהרש"ל חשב שמדובר במנהג שאסור להחמיר בו ושיש בו חשש מינות, מכיוון שהוא נוגד את המפורש בגמרא. ואם זו חומרה, והרמ"א אומר שהחומרה היא להמתין כמו שממתינים בין בשר לחלב, הרי הרמ"א עצמו אומר שרבים נהגו להמתין שעה אחת גם בין בשר וחלב ורק המדקדקים במצוות ממתינים שש שעות. ואף שלדעת הרמ"א ראוי לנהוג כך כאשר מדובר בהמתנה שבין בשר בקר וחלב שהיא מעיקר הדין, אבל כאשר מדובר בהמתנה בין חלב לבשר שהיא איננה מעיקר הדין, ניתן, לכאורה, להסתפק במנהג הרבים שהוא להמתין שעה אחת. במיוחד, שהרמ"א אומר שמקור החומרה להמתנה בין חלב לבשר הינה בזוהר, ובזוהר מפורש שאין לאכול חלב ובשר בשעה אחת, ומשמע שאם לא אוכלים בשעה אחת אין בכך בעיה (נימוק זה מובא גם בש"ך שם).

ב. יש להסתפק האם הגבינות שלנו נחשבות אמנם לגבינות קשות. האחרונים אומרים שגבינה קשה זו גבינה שהבשלתה לוקחת מעל חצי שנה (מהייצור ועד השיווק) ושכתוצאה מכך היא מתייבשת ומתקשה מאוד, וגם טעמה הופך להיות מאוד דומיננטי וחזק. ויש אחרים שסבורים שגבינות קשות הינן גבינות שיש להם טעם חזק הנשאר בפה זמן רב ("גבינות מתולעות" – והתמהים כיצד ייתכן שגבינות מתולעות תהיינה כשרות יעויין ברמ"א יו"ד פד טז שכותב שנוהגים לאכול את התולעים שבגבינה "אע"פ שקופצין הנה והנה על הגבינה" כל עוד שלא פרשו ממנה לגמרי), גם אם הם לא שהו שישה חודשים וגם אם בפועל הן לא קשות מאוד. הגדרות אלו לגבינות קשות אינן מתאימות לרוב הגבינות הצהובות והמלוחות המשווקות כיום שהן אינן קשות, והבשלתן לוקחת הרבה פחות מחצי שנה, וטעמם אינו טעם דומיננטי וחריף כמו בגבינות מובחלות ומתולעות. גם גבינות מיוחדות, שמובחלות מעבר לחצי שנה (פרמז'ן, קשקבאל וכדומה), במקרים רבים הן אינן מובחלות כשהן חשופות, אלא בתוך שקית, באופן שמונע מהם להתייבש ולהתקשות כמו גבינות המובחלות כשהן חשופות, ולכן לא ברור שיהיה להן דין של גבינה קשה, גם אם הן עברו תהליכי הבחלה במשך 6 חודשים.

מסיבות אלו נראה שגם המקפידים על המתנה בין גבינה קשה לאכילת בשר, יכולים להסתפק בהמתנה של שעה אחת. אמנם במקרה של גבינות שמובחלות מעל חצי שנה או גבינות בעלת טעם מאוד חזק יש מקום להחמיר ולהמתין שש שעות (אם אמנם נוהגים להמתין שש שעות בין בשר וחלב). אלא שאפילו במציאות כזו יש למקלים להמתין רק שעה אחת על מה שיסמוכו, ובוודאי אם לא אוכלים בשר בקר אחרי הגבינה, אלא בשר עוף.

הכותב הוא רב הישוב אלון שבות ותאגיד החלב תנובה

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר