בי"ד בניסן, בחג הפסח - נולד עם ישראל. אולם הלידה היתה בצד הלאומי-גופני; לאחר ארבעים ותשעה ימים של התעלות (ספירת העומר), אנו מגיעים לחג השבועות - ו' בסיוון, היום שבו עלה משה רבנו לקבל את התורה בהר סיני. קבלת התורה היתה ביום שישי, ו' בסיוון, לאחר שבוע של הכנות מצד עם ישראל. התלמוד במסכת שבת (פו, ע"ב - פז, ע"א) מתאר את השבוע המיוחד אשר עבר על בני ישראל לפני קבלת התורה. זהו אינו תיאור "היסטורי" התקף לאותו הדור ותו לא, אלא פירוט התהליכים הנפשיים העוברים על אדם המקבל את התורה, בכל דור: א) "בחד בשבא לא אמר להו ולא מידי משום חולשא דאורחא" (ביום הראשון בשבוע לא אמר להם ה' כלום, משום חלישות הדרך) - כדי להגיע למצב של קדושה לא ניתן לזלזל בגוף ולהותיר אותו בחולשתו, כאילו "הקדוש ברוך הוא שונא הגוף ומבקש לאבדו" (רמב"ם, שמונה פרקים, ד). בראשיתה של עבודת ה' קיימים אמנם שלבים של זהירות ופרישה מן הגסות של החומר, אולם אין התורה נלחמת כנגד עצם כוחות החיים. חכמים מלמדים אותנו כי ביום הראשון בשבוע של קבלת התורה, הקדוש ברוך הוא עוד לא נתן שום ציווי לעם ישראל, כדי לאפשר להם מנוחה גופנית לפני מתן תורה. לפני שמקבלים תורה צריך קודם כול להיות בני אדם עם גוף, שמחה וכוחות חיים בריאים.
ב) "בתרי בשבא (ביום השני בשבוע) אמר להו: 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש'" - שלב שני באותו שבוע היה הכרזת המטרה הסופית. לאחר וידוא כי הכוחות הגופניים מצויים במילואם, וטרם הכניסה לתהליך ארוך של עמל רוחני מייגע הכולל דיכוי של צדדים גופניים שליליים - צריך להבין לאן חותרים. כך פותח הספר מסילת ישרים, אחד מספרי המוסר המרכזיים של עם ישראל: "יסוד החסידות ושרש העבודה התמימה הוא - שיתברר ויתאמת אצל האדם... למה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו" (רבי משה חיים לוצאטו, מסילת ישרים, א). ידיעת המטרה הסופית מעניקה לאדם את הכוח ואת הביטחון לאורך הדרך. הידיעה מגלה מהו הטבע הפנימי המצוי בנו בכוח; פוטנציאל שיצא בוודאות אל הפועל גם אם לעתים זה לא נראה כך.
ג) "בתלתא בשבא אמר להו מצוות הגבלה" (ביום השלישי בשבוע נאמר להם הציווי להישמר מלעלות להר) - ביום השלישי, ה' מצווה את עם ישראל להגביל את הגישה להר סיני. לאחר שמציבים את האידיאל השלם כנקודת שאיפה, מתעורר באופן טבעי הרצון ל"עלות בהר" ולהתקדש. ברגע הזה יש להיזהר מפני התפרצות לא מבוקרת ו"קפיצת מדרגות". לאחר שאדם מחליט לנהל את חייו מתוך תורה, יש חשש שידלג על מדרגות ויתרסק. לכן נצרכת הגבלה המרסנת את השקיקה הרוחנית; הגבלה זו בונה מהלך מסודר ומדורג של התעלות בעבודת ה'.
ד) "ברביעי עבוד פרישה" (ביום הרביעי בשבוע נאמר הציווי לפרישה מחיי אישות למשך שלושה ימים עד מתן תורה) - רק לאחר התוודעותנו לאידיאל הישראלי הסופי, שהוא קידוש נטיות החיים והגוף (וכן לצורך מהלך מבוקר ואטי שירומם אליו) - מגיע שלב הפרישה. כדי להתעלות מבחינה רוחנית אין מנוס מן המלחמה בצדדים העכורים של החיים, מלחמה הכוללת אף פרישה בתנאים מסוימים מן החומרנות. אולם כעת, לאחר ההבנה מהי המטרה הסופית, הפרישה אינה נעשית מתוך שנאת החיים, אלא מההבנה שכדי שהחיים יופיעו במלואם יש צורך בניתוק זמני מהם.
 |
|
(צילום: יח"צ)
|
לאחר כל ההכנות הללו קיבל עם ישראל את התורה, מאורע שאנו מציינים כל שנה בו' בסיוון. הסיבה שנהגו לאכול מאכלים העשויים מחלב בחג שבועות, היא מפני שבשיר השירים (ד, יא) התורה נמשלה לחלב: "דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ"; נתון המספק פרנסה לקונדיטוריות לדורי דורות. מנהג נוסף, לא פחות חשוב מאכילת עוגת גבינה, הוא להישאר ערים בליל ו' בסיוון וללמוד תורה כהכנה לקראת קבלת התורה, מה שמכונה "תיקון ליל שבועות". אחד ההסברים למנהג הזה הוא, כי יש לנו כאן אמירה: לימוד תורה איננו יכול לבוא בקלות! לא ניתן להתעלות מעל הצדדים הנמוכים של האישיות אם האדם נותר פסיבי. הדרך היחידה ליצור שינוי בנפש, היא על ידי עבודה קשה. זוהי עבודה מלאת חדוות יצירה. מלאת שמחה. אבל עבודה קשה. כאשר אדם ניגש לתורה הוא חייב לבוא עם מוכנות נפשית ליצור שינוי בחייו: שינוי בדעותיו, ברגשותיו, במעשיו; לבוא עם מוכנות ליצור מהפך באישיות, מהפך שייתכן שידרוש בשלב ראשון שידוד מערכות טוטאלי.
פעם בשנה אנו לומדים בזמן לא נוח בעליל - בלילה. שיבוש סדר היום שלפני ליל שבועות ואחריו (שש שעות שינה לפני הלילה ובנוסף ארבעים ושמונה שעות אחריו כדי להתאושש); כל אלה לכאורה אינם מצדיקים את ארבע שעות הלימוד נטו (במקרה הטוב) של ליל שבועות, שגם הן רוויות עפיצות. אבל מסתבר שכן. תיקון ליל שבועות אינו רק לימוד כמותי. יש כאן אמירה חינוכית: כדי לקבל את התורה זקוקים פעם בשנה להתגבר על החולשות, להתגבר על הלילה. ומי שמתגבר על הלילה גם יראה את אור היום.
המאמר לקוח מהספר החדש בהוצאת 'ידיעות ספרים' - 'עיין ערך יהדות - העולם הרעיוני שמאחורי מושגי היסוד ביהדות'.