הקדמה

מיוחדת במינה היא מגילת רות.

אם נקרא את המגילה בצורה עדינה ורגישה, נחוש, כמעט בעל כרחנו, את הרעב הגורם לאלימלך ומשפחתו לעזוב את הארץ. נרגיש את צערה של נעמי על מות אישה ובניה, נתפעל מעקשנותה של רות הדבקה בחמותה למרות כל הקשיים, ונמולל בידינו מעט חיטים או שעורים המצויים לרוב בשדה.

בנוסף לכך, כל הקורא את המגילה יסיימה בהרגשה טובה בלבו. ואכן, עיקרון חשוב במגילה הוא שאין בה דמויות רעות. רות, בועז ונעמי - כולם פועלים בצורה מופלאה, פעמים רבות אפילו כנגד ההיגיון הפשוט. יתר על כן - אפילו את הדמויות המשניות אפשר לדרוש לגנאי בקושי רב, אם בכלל. הנער הניצב על הקוצרים, הגואל האלמוני וערפה - כולן דמויות טובות הן.

דווקא לאור דמויות המשנה, הטובות, מתבלטות הדמויות הראשיות שפועלות בצורה היוצאת מגדר הרגיל.

אם כך, טובה היא המגילה, וטובות הדמויות שבה.

מדוע נכתבה מגילת רות?

מספר גישות מצינו לשאלה מדוע נכתבה מגילת רות.

א. מה קשור עזרא לרות?

הגישה הראשונה^[1] - שבעקבות פירוש 'דעת מקרא' אנו נוטים לדחות אותה מכל וכל - היא הגישה הטוענת שמגילת רות נכתבה כדי לצאת כנגד מעשי עזרא ונחמיה. הם פעלו לטהרת קהל שבי ציון והרחיקו מקרבו את הנשים הנכריות, ובפרט את הנשים המואביות (כפי שמתואר בעזרא ט', א ובנחמיה י"ג, א, כג).

גישה זו ניתנת לדחייה ממספר כיוונים:

ראשית, קשה להניח שרות היא סמל לנשים מואביות הנטמעות בעם ישראל, שהרי מרות אנו לומדים בצורה חזקה ביותר גיור מהו:

"...כי אל אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין, עמך עמי, א-לוקיך א-לוקי, באשר תמותי אמות, ושם אקבר..." (א', טז-יז).

אם כן, רות מתאימה אולי להיות יותר סמל לגיור מאשר סמל לאשה מואביה.

כיוון אחר דרכו ניתן לדחות את הגישה הזו הוא זמן כתיבת המגילה. את זמנה המדויק אין אנו יודעים, אך פסוק אחד, הפותח את מגילת רות, נותן לנו מסגרת זמן כללית: "ויהי בימי שפט השופטים..." (א', א). כלומר, מסגרת הזמן היא בימים שבהם ספר שופטים מתרחש, וזמנים אלו קודמים במאות שנים לימי עזרא ונחמיה.

ב. מים לדוד המלך

היו שרצו לתלות את סיבת כתיבת המגילה בפסוקי הסיום שבה:

"ואלה תולדות פרץ, פרץ הוליד את חצרון וחצרון הוליד את רם... ועבד הוליד את ישי, וישי הוליד את דוד" (ד', כב).

כלומר מטרת המגילה היא להראות את ייחוסו של דוד המלך. הקישור הידוע בין קריאת המגילה בשבועות לבין יום פטירתו של דוד, מתקבל יפה לאור גישה זו:

"אמר רבי יוסי בן קסמא, תמה אני אם מגילה זו לא באה אלא ליחס זרע של דוד, ר' אליעזר בר' יוסף אמר להודיע זרע של דוד שהוא כסף צרוף" (זהר חדש, רות א', ד).

ברם, אף כאן ישנו קושי - מדוע לכתוב מגילה שלמה בשביל פסוק אחד, המופיע בסופה?

בנוסף לכך, יש לשאול האמנם ראוי שדוד יהא מיוחס דווקא לאישה שמודגש הצד המואבי שבה. אמנם כבר אמרנו שרות היא סמל לגיור, ולכן אולי ראוי להתנסח כניסוחו של אברהם קריב:

"הולדת דוד היא רק סוף דבר למעשים המסופרים בזה, אבל לא תכליתם. דבר הספר לא מאין יצא שורש דוד, כי אם אנה פנה שורש רות" (שבעת עמודי התנ"ך עמ' 117).

במילים אחרות, אולי דוד המלך הוא חלק ממטרת מגילת רות, אבל ודאי שאין הוא עניינה העיקרי.

מהו אם כן המוקד המרכזי של המגילה? גישה שלישית מפציעה ומאירה את המגילה באור חדש.

ג. אהבת חסד

"אמר ר' זעירא: מגילה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה לא איסור ולא היתר, ולמה נכתבה? ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים" (מדרש רות רבה ב, טו).

המדרש אומר שכל עניינה של המגילה הוא כדי להודיע את חשיבות החסד - עד כדי כך, שדוד המלך יצא מרות ובועז, בעלי החסדים הגדולים של המגילה^[2].

החסד וגדלות הנפש שוזרים את המגילה לכל ארכה: החל מרות, שממשיכה ודבקה בחמתה למרות הקושי, דרך בועז הדואג לרות - מואביה זרה הבאה ללקוט שבלים בשדהו, ממשיך ברות ובועז בתמונת הגורן ("היטבת חסדך האחרון מן הראשון...", אומר בועז לרות), וכלה בגאולתה של רות על ידי בועז.

בעיון הבא, ננסה, בעז"ה, לראות מעט את המבנה הכללי שבמגילה, שמתוכו בוקעים מעשי החסד של הגיבורים המרכזיים - המאירים את המגילה באור של חסד.