כמה דיברות יש בעשרת הדיברות? לדעתי: התשובה אינה פשוטה, וחלק גדול מהילדים מכירים בפועל רק תשעה דיברות. יש דיבר אחד, הדיבר האחרון, שלא נעים לדבר עליו. זה מביך ולא מתאים לעיסוק עם צעירים. כיצד נסביר לילד מה זה "לא תחמד אשת רעך"? אילו שאלות הוא עלול לשאול במסגרת הלימוד? נראה לי שחשש זה מלווה לא מעט הורים ומלווים, והוא מביאם למקד את המבט והחינוך בתשעת הדיברות הראשונים1.
בַּמקום שהוקצב לנו כאן, ננסה להציע בקצרה גישה רעיונית שתקל על הַקניה חינוכית של חלק מערכי היסוד הגלומים בדיבר העשירי2.
ראשית, צריך לקרוא את הפסוק בשלמותו, ולא להסתפק בזיכרון. עיון בכתוב יגלה מיד, ש"לא תחמוד אשת רעך" אינו אלא דוגמא לעיקרון חינוכי (והלכתי) הרבה יותר רחב, שהוא עיקר הדיבר והמצווה.
"לא תחמוד בית רעך: לא תחמוד אשת רעך, ועבדו, ואמתו, ושורו, וחמורו - וכל אשר לרעך"3
הפסוק בנוי בצורה של כלל, פרט וכלל: "לא תחמוד בית רעך (כלל), לא תחמוד אשת רעך, ועבדו, ואמתו, ושורו, וחמורו (פרט) וכל אשר לרעך (כלל)". מהעיון מסתבר, ש "לא תחמוד אשת רעך" הוא רק אחת מחמש דוגמאות, שהובאו בכדי להמחיש את העיקרון הרחב והכללי של "לא תחמוד". יש בַּציווי הנחייה עקרונית: לא לחשוק ולהתאוות4 למשהו שאינו שלנו.
עיקרון חינוכי זה, עליו אנו מצווים כאן, הינו יסוד שאפשר לחנך עליו בכל גיל5. בעת לימוד המצווה, ניתן וראוי בין השאר, לשאול שתי שאלות אשר שאלו כבר הראשונים:
1. מדוע לתורה לצוות על מחשבותיי? כל עוד אינני עושה דבר, האם אסור לי לחלום ולקוות? היכן שמענו שספר חוקים יתערב לאדם במחשבותיו?
אפילו נבין מדוע רוצה התורה לצוות על מחשבותינו ותחושותינו, כיצד ניתן לעשות זאת? אני מבין שניתן לצוות על מעשי, מפני שעליהם יש לי שליטה. אך מה אעשה אם דבר מסוים מתחשק לי, וכיצד ציווי חיצוני של התורה תשפיע על שאיפותיי?
נשתדל, בע"ה, להתייחס על קצה המזלג לשתי השאלות:
1. ספר חוקים רגיל, של עמי העולם, אכן אינו שואף להתערב במחשבותיו ותחושותיו של האדם. אך התורה עושה זאת, וזה ביטוי נוסף לייחודה. התורה שואפת לחנך את האדם כולו, על כל מרכיבי אישיותו ומידותיו, ואין היא מסתפקת רק בהופעה חיצונית של מעשים רצויים. בהיפוך של דִברי הכּוזרי המפורסמים6, ניתן לומר שהתורה (גם) אומרת "מעשיך רצויים אך כוונתך עדיין אינה רצויה".
הרצון לכוון את האדם שלא יקנא ויחשוק ברכוש חברו, ניתנת להבנה באחת משתי גישות עיקריות:
א. ייתכן ויש כאן הרחקה וסייג, שנועדו למנוע מאדם "להיאכל מבּפנים" על ידי קנאה לרכוּש חברו עד שחלילה יגיע לידי מעשה7. האיסור "לא תחמוד" אמוּר לסייע לו להימנע מלהיקלע למצבים, בהם לבסוף אף יקום ויעשה מעשה פסול על מנת לממש את חלומו המעוות.
ב. ההסבר השני רואה במחשבות אלו בעיה עצמית, ללא קשר לשאלת המעשה שעלול לנבוע מהן. האדם צריך לחנך את עצמו לא להצטער על מה שאין לו. עליו לחנך את עצמו להיות שמח בחלקו. להיות אדם מאוּשר החי ממה שיש לו ומסתפק בעושרו היחסי, בבחינת "איזהו עשיר, השמח בחלקו".
לפי ההסבר הראשון, עיקרו של הציווי "לא תחמוד" נועד לסייע לשכן או חבר, ולמנוע מצב בו מחשבותיי ידחפו אותי למעשה פסול כלפיו. ההסבר השני רואה במצווה דבר שמסייע בעיקר למי ששומרה. היא מסייעת לי לחיות חיים של סיפוק עצמי, מתוך שמחה בחלקי.
2. נותרה עדיין השאלה, כיצד ניתן לצוות על מחשבותיו ורגשותיו של האדם. וכי הם בשליטתו? עִם שאלה זו ניסו להתמודד רבים8. אחת ההתייחסויות המפורסמות היא של ה"אבן עזרא", המביא משל נפלא על "בּן כפר":
דע, כי איש כפרי שיש לו דעת נכונה, והוא ראה בת מלך שהיא יפה, לא יחמוד אותה… כי ידע שזה לא יתכן. וכמו שלא יחשוב הכפרי: שיהיו לו כנפיים לעוף בשמים ולא יתכן להיות… ככה כל משכיל צריך לידע כי אשה יפה או ממון לא ימצאנו אדם בעבור חכמתו ודעתו, רק אשר חלק ה' לו… ובעבור זה המשכיל לא יתאווה ולא יחמוד… על כן ישמח בחלקו ולא ישים אל לבו לחמוד ולהתאוות דבר שאינו שלו, כי יֵדע שהשם לא רצה לתת לו
האבן עזרא מאיר לנו את כוונת התורה ומגמתה. האדם מסוגל לחנך את עצמו גם בתחום המידות והתחושות. האדם לא יחשוב ולא יחשוק כלל ביחס לכל אותם הדברים שלגביהם הוא יפנים שהם אסורים עליו. תפקידו של האדם לעצב את אישיותו. האדם הוא בן חורין לא רק במעשיו אלא גם במחשבותיו. עולמו הפנימי מסור בידיו ועליו לעצבו בצורה ראויה. הַכְוונה חינוכית זאת נכונה לא רק כלפי דברים אסורים, אשר ביכולתו של האדם לחנך את עצמו לא לשאוף אליהם כלל. הם מומלצים גם בתחום המותר והרצוי. מתפקידיו של האדם, לחנך את עצמו להיות שואף וכוסף לדברים רצויים ונעלים. שואף להיות בעל חסד ומידות, אוהב ה', עמו, ארצו ותורתו.
יוצא אפוא שהקבוצה השנייה של הדיבּרות, העוסקת בעיקרה בתחום של בן אדם לחברו (תחום המקובל בהמון חוקות ותורות), אינה מסתפקת בהצבת דרישה למעשה הרצוי כלפי השכן. היא מרחיבה את היריעה ומלמדת, שניתן וצריך לשלוט ולעצב אף את מחשבות ליבנו. רמז לכך מצא הרש"ר הירש לא רק בתכני הדיברות, אלא גם בסדר הופעתן:
"המחצית הראשונה (של עשרת הדיברות: חמש הדיברות הראשונות) פותחת ב"אנכי"… בדרישה המופנית אל הלב, אך אין היא מסתפקת בכך, והיא תובעת לתת לה ביטוי בשלטון על מוצא הפה (לא תשא) על המלאכה (זכור) ועל המשפחה (כבּד).
התחיקה הסוציאלית (חמשת הדיברות השניות) פותחת בתביעה לגבי המעשה (לא תרצח).. אך אין היא מסתפקת בכך, והיא דורשת גם את הדיבור (לא תענה) וגם את הלב ואת המחשבה (לא תחמוד).
…כל מה שנקרא "עבודת ה' בלב ובמחשבת אמת" הם כאין וכאפס, אם אין להם הכוח למשול במוצא פינו ובמעשה ידינו, בחיי משפחתנו וחברתנו. רק במעשינו, במובנם הרחב ביותר, נוכיח כי באמת ובתמים "עובדי ה'" אנחנו9.
וכן היפוכו של דבר: כל מידה טובה בחיי החברה היא כאין וכאפס ואינה עומדת במבחן, כל עוד … תזנח את החוקיות הפנימית ולא תתמוך את יתדותיה במצפוני הלב ובטוהר המחשבה הפנימית…
כל מעשה טוב וישר - צריך לעלות מתוך הלב פנימה,
וכל רחש טוב שבלב - צריך לבוא לידי מעשה,
כשעיני האדם נשואות תמיד אל ה'…
זאת הרוח המרחפת על יסודות תורת ה', ורוח זו מאחדת את שתי הלוחות: הלוח של המצוות שבין אדם למקום והלוח של המצוות שבין אדם לחברו:
עד שאין להפריד ביניהם."
(רש"ר הירש, שמות כ')
ייתן ה', ונזכה לחנך את ילדינו ואת עצמנו
לשלמות הלב והמעשה.
לעיון ולדיון:
כיצד הופכים את הציווי לא תחמוד ממצוות לא תעשה, למצוות עשה? מה ההשלכות של הבנה זו על "לא תרצח", "לא תגנוב", "לא תענה ברעך עד שקר"
1. אם הצדק עימנו, אז יש להניח שהם מדלגים גם על "לא תנאף", ואז המספר יורד אף לשמונה…
2. למותר לציין, שקודם כל יש כאן מצווה דאורייתא, שצריכה להילמד בכל היחס והרצינות שכל מצוות התורה נלמדות בהן. ברם, אין מבטנו כעת מכוון לצד ההלכתי הטהור של מצוות "לא תחמוד", אלא לדרכי הסברתו.
3. שמות כ' י"ג
4. המדייקים שמו לב שבעשרת הדיברות שבספר שמות כתוב "לא תחמד" ואילו בספר דברים כתוב גם "לא תתאוה" (דבר' ה' י"ח). חלק מהפרשנים ראו במלים השונות "תחמד", ו"תתאוה" מעין כפל עניין במילים שונות. אך הרמב"ם, המלבי"ם ואחרים ביארו שיש כאן שתי מצוות שונות.
5. במאמר זה אנו מציעים למקד את העיסוק החינוכי במצוות "לא תחמד". בעצם התכונה של האדם החומד, ולאו דווקא בדוגמא של חומד אשת רעהו. אולם דווקא בדור בו יש המנסים לערער את מוסד המשפחה, יש צורך לסלול דרך לעיסוק חינוכי גם במובן הממוקד של "לא תחמד אשת רעך". הדבר מצריך התמודדות רחבה של הורים ומחנכים וגיבוש דרכי הסברה ראויות. ראויים הדברים שיוקדש להם מאמר עצמאי.
6. פתיחה לכוזרי, רבי יהודה הלוי
7. כך גישת הרמב"ם בהלכות גזילה
8. לא רק בהקשר למצוות "לא תחמד", אלא ביחס לכל המצוות שנאמרו על הלב והשכל, ובראשם מצוות האמונה
9. בעידן בו יש המקדשים רק את עבודת ה' שבלב וברגש, תוך זילזול בערך ההקפדה על פרטי מצוות מעשיות, יש חשיבות עצומה להקניית ייסוד זה.