כנגד ארבע בנות דיברה התורה וכולן נמצאות בכל אחת מאיתנו. היום מרבים לדבר על הבת החמישית, זו שאינה ליד שולחן הסדר, וגם אליה צריך להגיע, (בבחינת 'קוצו של יו''ד'). אך רציתי לעסוק בכל זאת בארבע הראשונות.
הבת החכמה
החכמה, אותה אחת שרוצה, משתוקקת להיות שייכת בעבודת ה', שואלת על כל הלכה, מתקשה כמובן למה בחלק מההלכות אינה חייבת, ואף אתה משיב לה כהלכות הפסח, מתחיל בפרק א' בבראשית, צלם אלוקים שבאדם שהוא היותו מורכב מזכר ונקבה, ממש כאלוקים, השווה הכתוב אישה לאיש, ומשם אל פרק ב', שם האישה נבראת מן הצלע, ואל הקו המחבר בין שני הפרקים האלה. ומשם דרך האבות והאמהות והשכינה שבגלות מצרים, וגאולתה, גאולת הפה, על ידי התעוררות הנוקבא בקרבן פסח, משכו וקחו, עד ימינו אנו, כשאור הלבנה כאור החמה. יכול מראש חודש?
הבת הרשעה
הבת הרשעה, (לא צריך להיבהל מהשם), כך קראו חכמים לאותה בת מתריסה, זו הצועקת חסרונה. אם זו התורה שלכם - איני רוצה בה. תורה שבה אני כינור שני, אין לי חלק בה. ותשובתה בצידה - עם אמירות שכאלה, עם התרסות, גאולה לא תיוולד לנו כאן. היכולת להוציא עצמך מן הכלל, זוהי הנסירה הגמורה, הצורית החופשית, המאפשרת לך לבחור בתורה באמת. צאי למסע, ילדה אישה.
הבת התמה
הבת התמה, מי יוכל להאזין לקולה? שואלת היא, אך די לה בתשובות שניתנו מדורי דורות, תמה וגם שלמה עם העולם. ככה עשה ה' לנו. הוא פועל, אנו נפעלים. ככה יצאנו מן המיצר אז, וכך היום. שורשים לה, ונאה המקום בעיניה, להיות עטרת בעלה.
ושאינה יודעת לשאול
אחרונה חביבה, אינה יודעת לשאול. כל ההגדה נסובה סביבה. אנו לוקחים אותה לשבוע בירושלים, ולהתנדבות בדרום, דוחפים ל'צמאה', ולהתוועדות חצות, פותחים בפניה, עורכים לה שולחן, ומעוררים בה באתערותא דלעילא את הרצון.