פתיחה
הודו של היום הקדוש שורה בכל. הכהן הגדול מתכונן, יודע הוא שביום זה, ייכנס הוא למקום הקדוש מכל, למקום אליו נכנסים לעיתים רחוקות בלבד, ולאחר הכנה מרובה.
עת יכנס הכהן לקודש הקדשים, יעטה הוא על גופו בגדי לבן, המדרש (ויקרא רבה, פרשה כ"א) כותב שאין אנו רוצים שיכנס הכהן בבגדי זהב מפני שאין קטגור נעשה סנגור, רוצה לומר, אותו זהב ששימש את בני ישראל בחטא העגל לא יכול לכפר עליהם ביום הכיפורים:
"ר' סימון בשם ר' יהושע אמר: מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב? אלא אין קטיגור נעשה סניגור, כדי שלא ליתן פתחון פה לשטן לקטרג ולומר אתמול עשו להם אלהי זהב והיום הם מבקשים לשמש בבגדי זהב".
לבן
ר' לוי יצחק שם את ליבו לבגדי הלבן של הכהן ביום הכיפורים ובדרכו המופלאה מנסה למצוא פשר ועומק לעובדה זו, וכך פותח הוא את דבריו:
"לבאר על מה כהן גדול בשאר ימות השנה שמש בבגדי זהב ובבגדי צבעונים, וביום הכיפורים דוקא בפנים בבגדי לבן. הנה כתיב, 'בדבר ה' שמים נעשו' - הקדוש ברוך הוא ברא כל העולמות בדיבורו ובכל העולמות חיותו ובחיותו הם מתקיימות, ואם חס ושלום יעבור העדר אפילו רגע אחת בלתי אפשרי כלל היה לכל העולמות להתקיים ונמצא כל העולמות קיימים בחיותו".
דבר ברור הוא לכל מתבונן בעולם, שאילולא היה הקב"ה מחיה את עולמו כל רגע ורגע לא היה העולם מתקיים. בחיותו של ה' יתברך מתקיים העולם.
אלא שישנו פרדוקס פנימי בחיותו של ה' יתברך, ועל פרדוקס זה עומד ר' לוי יצחק:
"והנה השפע אשר הבורא ברוך הוא משפיע לכל העולמות בעוד שהשפע אינו מתפשט בכל העולמות אז השפע הוא בלתי גוון וציור כלל, וכשהשפע מתפשט בהעולמות אז השפע הוא בגוון וציור, דהיינו כשהשפע מתפשט בעולם השרפים אז השפע יש לה ציור ודמיון כדמיון עולם השרפים, וכן לכל העולמות כשהשפע מתפשטת שם אז השפע יש לה ציור וגוון כדמיון העולם אשר מתפשט שם, דהיינו לדומם צומח חי אז השפע הוא בגוון דומם צומח חי".
מחד, הקב"ה מחייה את העולם ומשרה חיותו בו. מאידך, הקב"ה הוא אינסופי ויש לו קושי לצמצם עצמו בעולם גשמי. על כן ר' לוי יצחק מציע, שבכל עולם בו מתגלה רצונו וחיותו של הקב"ה הוא מתגלה בכלים המצויים באותו עולם. בעולם השרפים, דרך משל, לשפע של הקב"ה יש ציור כפי אותם ציורים של עולם השרפים.
בדוגמא יותר קרובה לענייננו: את השפע של הקב"ה לעולמנו ייתכן שהוא ירצה להחדיר דרך החי, הצומח או הדומם. אנו רואים תופעות של שפע רב בעולמנו (המכונות בפי העם 'שיא המרבו') הרי שעלינו להבין שיש מי שעומד מאחרי הדברים ויש מי שמחייה - ה' יתברך.
כמובן, ברגע שהשפע מגיע לעולם, אזי נפגם הוא במשהו מן השפע המקורי שיצא מן הקב"ה שהרי השפע המקורי היה ללא ציור ודמיון, ברגע שלבש צורה הרי שישנם הגבלות ודברים המונעים אותו מלהגיע למימוש השפע במלואו.[1]
צבעוני
וממשיך ר' לוי יצחק ומסביר את השפע היורד לעולמנו:
"ובחינה הזאת נקרא כלל ופרט, כי כשהשפע עדיין אינו מתפשט בעולמות אז השפע הוא כלל, כי הוא כלול מכל, וכשהשפע מתפשטת בעולמות אז השפע נקרא פרט, כי כשהשפע כבר התפשט בעולמות יש לו ציור וגוון כדמיון העולם אשר הוא פשטה שם...".
כעת, ר' לוי יצחק כבר מכנה את התופעות הללו בשמות מסוימים. את השפע היורד מלמעלה הוא מכנה כלל, ייתכן שזה קשור לעובדה ששפע זה הוא כללי המושפע לכל העולמות כולם, בעוד שברגע שהוא פוגש בציורים ובגוונים של עולם ספציפי אשר אליו הוא מגיע ממילא אנו מגיעים למושג פרט. והרי בפנינו כלל ופרט.
נדלג קלות בתורתו של ר' לוי יצחק על מנת להגיע לענייננו.
"אבל כשיש התעוררות מלתתא להשפיע אז הוא להפך, כי באמת התעוררת מלתתא הוא רק על הפרט אבל השפע אשר הבורא יתברך משפיע על העולמות השפע ההוא נקרא כלל, כי היא כלולה מכל וכל ועל הבחינה הזאת אמרינן בגמרא פרט וכלל נעשה הכלל מוסיף על הפרט".
כאשר ישנה התעוררות ארצית, התעוררות שמגיעה מאיתנו, הדבר יכול להיות בעשרת ימי תשובה, בחודש אלול או בסתם יום חמישי של חודש שבט, אבל כשמגיעה אותה התעוררות אזי אותה התעוררות משפיעה בעיקר על הפרט - על הדרך בה השפע מתגלה בעולמנו - ובמקרה כזה אומר ר' לוי יצחק, נעשה הכלל מוסיף על הפרט.
לקראת סיום דבריו של ר' לוי יצחק נקדים ונאמר נקודה.
בחודש אלול, ידוע לנו כי המלך בשדה, בידינו היכולת להתקרב אליו יותר, הקב"ה מתקרב ומשרה שכינתו קרוב יותר לארץ.
בראש השנה, אנו ממליכים את מלכו של עולם למלך על כל הארץ ועלינו. על כן לא נאמר 'המלך בשדה' כי אם 'המלך בארמון'. ביום זה חוזר המלך לארמונו ומתרחק מאיתנו מרחק ניכר, אווירת דין שוררת ביום זה.
ביום הכיפורים, ובעשרת ימי התשובה שקודמים לו, עלינו לנסות ולהתקרב מחדש אל המלך, לנסות, לאחר שהמלכנו אותו לראות היאך אנו קורעים את המחיצות ביננו לבינו היאך אנו מתקרבים אליו והוא אלינו.
על זה הדרך, מסביר ר' לוי יצחק את עניין בגדי הלבן:
"ועל דרך זה יתבאר כי כהן גדול ביום הכיפורים ממשיך השפע לכל העולמות והשפע הזאת בעוד שהוא בהמשכה שעדיין אינו מתפשט בעולמות כבר בארנו שהשפע הזאת הוא בלתי גוון כלל ועל זה רומז כהן גדול ביום הכיפורים שהולך דווקא בבגדי לבן, הרמז על המשכת השפע אשר ממשיך ביום הכיפורים שהוא בלתי גוון כלל ובשאר ימות השנה עבודתו היה רק לקיים השפע בעולמות וכאשר בארנו כשהשפע היא בעולמות אז השפע יש לה ציור וגוון על בחינה הזאת כהן גדול בשאר ימות השנה עבודתו היה בבגדי זהב ובבגדי צבעונים".
ביום הכיפורים בגדי הלבן של הכהן מסמלים את השפע הראשוני השופע מאת ה' יתברך ללא כל מחיצות ומסכים. השפע לבן כולו, ללא שהספיק להתכתם על ידי העולמות השונים.
כעת, שאין לנו כהן גדול ועבודת יום הכיפורים בבית מקדשנו, אולי מן הראוי שנראה היאך כל אחד ואחד מאיתנו בתפילתו מנסה להתעלות מעט מעבר לאותה מציאות שמבדילה, מנסה לעסוק למשך יום אחד, יותר ברוח ופחות בחומר.
ביום בו לא נאכל, לא נשתה, ננסה להתקשר לרוח, נשא תפילה שה' יהא בעזרנו.
גמר חתימה טובה!
[1] עמדנו על תופעה דומה בעולם הדיבור לפני כשבועיים בעיון לראש השנה שעסק בניגון. הזכרנו את דברי האדמו"ר ממודזיץ שאמר שהניגון הוא המפשר בין הדיבור למחשבה. כאן נראה שר' לוי יצחק מדבר ממקום שונה.