האם השואה היא המשך ישיר של מהלך ההיסטוריה, הרצופה מעשי עוול ורשע, או שהיא מבטאת רמה אחרת לחלוטין של רשעות?
בארץ, ידועים שני ביטויים שממצים את שתי האפשרויות הללו. מחד, חנה ארנדט טבעה את הביטוי "הבנאליות של הרוע", כמייצג את התפישה שהשואה אינה מאורע דמוני חריג, אלא המשך ישיר לרצף ההיסטוריה. לעומתה, ק. צטניק דיבר על "כוכב האפר אושוויץ", וטבע את המונח "פלנטה אחרת", כמבטא את התפישה שהשואה היא מאורע חריג וחד-פעמי בנוראותו.
למצדדים בתפישה השנייה, מה כל כך מיוחד בשואה? איזה מבין גילוייה של השואה היה כל כך ייחודי וחריג, עד שגרם לאדורנו להצהיר שאחרי אושוויץ אי אפשר לכתוב שירה? אפשר לראות את ייחודה של השואה במישור הכמותי. מספר הקרבנות הבלתי-נתפש, היעילות התעשייתית, מערכת ההרג הענקית - כל אלו ייחודיים וחסרי-תקדים. אך מבחינה מוסרית מהותית, אין הם אלא תוספת כמותית. לפי תפישה זו, ההבדל בין היטלר לבין ילד שתולש כנפיים של פרפר, הוא כמותי בלבד.
יתר על כן: יש הטוענים כי מחוללי השואה ומבצעיה היו אנשים שהאמינו בלב שלם שהם עושים את המעשה הנכון והטוב. זוהי תפישה הנראית מופרכת כשהיא לעצמה, אך בהחלט אפשר לשלב אותה בהבנה הקודמת, אם נבין שבנפשם של הרוצחים התערבו תאוות ההרג והאכזריות עם הצידוק האידיאולוגי. לפי שתי התפישות הללו - זו המדגישה את ההצדקה האידיאולוגית, וזו הרואה בה תירוץ גרידא - לא ברור מדוע יש הבדל איכותי בין היטלר לבין, נאמר, חמילניצקי. האם ההבדל בין גז לבין סכין הוא כל כך משמעותי?
ייחודיות היסטורית
יש שראו בשואה מאורע ייחודי ברמה ההיסטורית. לדידם, אכן ברמת הרוצח הבודד אין ייחודיות בולטת בשואה. אך כמאורע היסטורי השואה היא אירוע ייחודי בזוועתו וחסר תקדים. א שביד מנה חמישה מאפיינים ייחודיים של השואה כאירוע היסטורי, שאותם מעלים המצדדים בטיעון זה: א. הכוונה לרצוח עם על ידי השמדת כל יחידיו. ב. קיום תוכנית שיטתית, מדויקת ומקיפה להשמדה זו. ג. ביצוע חלק ניכר מתוכנית זו בפועל. ד. המניע להשמדה לא היה אינטרס כלכלי או פוליטי, ואף לא יריבות דתית, אלא שנאה אידיאולוגית גרידא. ה. ניסיון להרוס את אנושיותם של הקרבנות עוד לפני הריגתם. קיומם של כל המאפיינים האלה מייחד את השואה, ומבדיל אותה מתופעות היסטוריות אחרות.
ההוגה אמיל פקנהיים שם גם הוא דגש על הייחודיות של השואה כמאורע היסטורי ולא כהתרחשות מוסרית-פרטית; אך בתוך המארג ההיסטורי, הוא הדגיש דווקא את הייחודיות הרוחנית והערכית של השואה. פקנהיים מדגיש את הזוועה המוסרית חסרת התקדים שבשואה. אך הוא אינו מתייחס לעיוות המוסרי של הפרט שהשתתף ברצח ובהרג, אלא לייחודיות שבקיום מערכת מדינית, כלכלית ואידיאולוגית שלמה, שבבסיסה עומדים הרצחנות, השנאה וההרג השיטתי.
ייחודיות מוסרית
אנו ננסה למצוא את הייחודיוּת והחריגוּת של השואה במישור אחר: במישור המוסרי הצרוף. ייתכן שבאמת נוכל למצוא בשואה גם דבקות אידיאולוגית, וגם אכזריות רגילה. אך מדי פעם מציץ לעברנו מתיאורי הרשע ומסיפורי הזוועה גם משהו אחר, שמפחיד אפילו לדמיין אותו, שקשה לכנותו בשם. זהו הרע לשמו. נדמה שביעילות השטנית של ההשמדה יש משהו שהוא מעבר לאידיאולוגיה, וּודאי מעבר לאכזריות. אולי רק חלק מהזמן. אולי רק לעתים נדירות. אולי רק חלק מהאנשים. אולי רק היטלר, וגם אצלו לא תמיד. אבל נראה שמבין החרכים, נוכל לזהות במעללים הנוראים של השואה את הרוע המפחיד, הלא יאומן: את הרוע לשמו.
בדרך כלל, אנשים עושים את הטוב לשמו (או שלא לשמו), ואת הרע רק מחמת האינטרס. בשואה אפשר למצוא אנשים העושים את הרע לשמו, גם כנגד האינטרסים שלהם. זהו הרוע שהביא את היטלר להשקיע את מירב המאמצים והמשאבים בהשמדת יהודי אירופה, גם על חשבון המאמץ המלחמתי, ואף כאשר התבוסה התקרבה; וזאת בניגוד ליצר ההישרדות הטבעי, שתבע ממנו לרכז את כל המאמצים בהצלתו ובהצלת עמו.
ידוע שהאידיאולוגיה הנאצית שנאה את הנצרות, ואהדה את האלילות, בעיקר בדמותה הנורדית הקדומה. הנאצים ניסו לכונן מעין דת אלילית גרמנית חדשה. אך בכך עדיין אין חידוש של ממש: האלילות אמנם באה בדרך כלל בד בבד עם יצריות משולחת רסן, אך כבר היו עובדי אלילים רצחניים רבים בהיסטוריה האנושית, וזו אינה תופעה חדשה. יש שפירשו באופן זה את האידיאולוגיה הנאצית, ששללה את "מוסר העבדים" של היהדות והנצרות. אך נראה שבנאציזם היה משהו חדש. החידוש הנאצי היה כריתת ברית עם השטן.
תומאס מאן, נביא הזעם של גרמניה, תיאר בספרו ד"ר פאוסטוס את גרמניה הנאצית כמי שכרתה ברית עם השטן, התמכרה לרוע, ומכרה לו את נשמתה; בבחינת "כרתנו ברית את מוות, ועם שאול עשינו חוזה" (ישעיהו כ"ח, טו). רבקה שכטר בספריה מתארת שוב ושוב את הסגידה לשטן ולרוע שאפיינה את הנאצים. גיורא שוהם הגדיר את הנאציזם כ"דתיות שחורה או מהופכת". כאמור, אין זה המוטיב היחידי שעיצב את תודעתם של הנאצים, תומכיהם ועוזריהם. אך, לדעתי, זה מה שמייחד את השואה, מה שהופך אותה לשונה בתכלית מכל אירוע אחר בהיסטוריה האנושית.
כאשר בני אדם פועלים נגד הטוב, לא רק בגלל האינטרס האנוכי שלהם, אלא מתוך סגידה לרע, מתוך מלחמה מוצהרת כנגד הטוב - אז הם גרועים מחייתו ארץ. בשואה ראינו את הקוטב הנורא, השחור, של הבחירה האנושית: הבחירה ברע.