יום הזיכרון תמיד גורם לי לחשוב מחדש על האירוע שעיצב את חיי. ביום הזיכרון הזה אנו מונים 26 שנים לנפילתו של אחי עזרא אשר ז"ל. 26 שנים בהן הוא לא נכח בחתונות המשפחתיות, לא הרים על הכתפיים את אחד מתשעת אחייניו המקסימים, לא חווה את השינויים שעברו על המדינה שכה אהב ובעיקר שנים בהן היה נוכח-נפקד בחיי כולנו. מזה מספר שנים, מניין השנים בהן אבד ממנו עולה על מספר שנות חייו המלאים והמאושרים.
יום הזיכרון נועד להנציח את זכר הנופלים ולהיזכר בחוויות וברגעים שזכינו לטעום מהעולם הזה ביחד. אחד הדברים שמציקים לי ביחס לזה היא העובדה שאני לא זוכר כמעט אירועים כאלה עם אחי. אמנם הייתי בן 7 בנופלו, אך בזיכרוני תמונות מעטות ושברירי זיכרונות משותפים:
זוכר את הפעם בו נכנסה זכוכית לכף רגלי ונשאת אותי בידך.
זוכר תמונה שלנו בה אני שם את ראשי על רגלייך בעודך שרוע על הספה בסלון אחרי שבועות קשים בצבא.
זוכר שאמא באה לקחת אותי מבית הספר ביום לכתך ושאני בוכה על הספסל במטבח.
לא זוכר את הלוויה שלך כי לא הייתי שם. לא זוכר למה החלטתי לא לבא.
לא זוכר עוד הרבה חוויות שחווינו ושנשכחו ממני, אולי בגלל הטראומה וההדחקה.
היו פעמים שהאשמתי את עצמי בשכחה – איך יכול להיות שאני לא זוכר אותך?
עזרא אשרצילום: באדיבות המשפחה
לפעמים אני מוצא נחמה פורתא במילותיו של ברל כצנלסון במאמרו – 'בין זיכרון ושכחה':
"שני כוחות ניתנו לנו: זיכרון ושכחה. אי אפשר לנו בלעדי שניהם.
אילו לא היה לעולם אלא זיכרון, מה היה גורלנו? היינו כורעים תחת משא הזיכרונות. היינו נעשים עבדים לזיכרוננו, לאבות אבותינו. קלסתר פנינו לא היה אז אלא העתק של דורות עברו.
ואילו הייתה השכחה משתלטת בנו כליל – כלום היה עוד מקום לתרבות, למדע, להכרה עצמית, לחיי נפש?"
מילותיו של כצנלסון מבטאים למעשה את דרכו של עולם - איזון בין כוחות הזיכרון לשכחה. שמירה על שיווי משקל נכון בין הכוחות מוביל לעולם מתוקן. לכן זה אך טבעי שהזיכרון והשכחה מתערבבים להם גם בעולם השכול.
מאז לכתך אני משתדל לחיות חיים מאושרים ומלאים. בשבילי אבל גם בשבילך. מנסה לעצב עבורי את הזיכרון של החיים בלעדייך, אך עם נוכחותך השקטה והרועמת לעיתים.
משתדל לשתף אותך בחוויות הטובות ובקשיי החיים. מדי פעם מניח על קברך איזה אבן מטיול בארץ או צדף מהאוקיינוס כי גם לך מגיע לחוות. מספר לך בשקט (כדי שאף אחד לא ישמע) מעל לקברך סודות כמוסים שרק אתה זכית לדעת וששתיקת האבן הקרה מצליחה להכיל.
אוהב ומתגעגע...