כידוע, ההלכה פטרה את הנשים מקיום מצוות עשה שהזמן גרמן. אולם, ביחס לשני המועדים מדרבנן, חנוכה ופורים, נפסק במפורש שאף הנשים חייבות במקרא מגילה בפורים ובהדלקת נרות בחנוכה, אף על פי שמדובר במצוות שעשייתן תחומה בזמן. הטעם שניתן להלכה: "לפי שאף הן היו באותו הנס". לדעת חלק מן הראשונים, פירושם של דברים הוא שהיה לנשים חלק מרכזי בגאולת העם, ולכן הן מחויבות במצוות הנגזרות מנס ההצלה. שתי נשים הנזכרות כמי שבשכר פעולתן נגאלו ישראל, הן יהודית, ששמה נקשר לנס חנוכה ואסתר המלכה, שנטלה חלק פעיל בהצלת היהודים בימי אחשוורוש.
אחרים סבורים שהנשים חייבות בהדלקת נרות ובמקרא מגילה מהטעם הפשוט שאף הן היו בכלל הניצולים מרוע הגזירה ומחובתן להודות על כך. ביחס לחנוכה יש אף מי שכתב שהנשים חייבות בהודיה מיוחדת בשל ביטול גזירת "הלילה הראשון" שנהגה בימי מלכות יוון, לפיה על כל כלה יהודיה הנכנסת תחת החופה להיבעל להגמון תחילה.
בדברי הפעם אבקש לנתח בקצרה את "מעשה יהודית" שהיווה תשתית לדעה לפיה נשות ישראל הן שהציתו את אש המרד ומשום כך מחוייבות הן בהדלקת הנרות. מעשה יהודית מתואר במקורות אחדים בגרסאות שונות, ויש מי שאומר שיהודית הייתה בתו של יוחנן כהן גדול. זה לשון "מדרש חנוכה":
".. בימי מלכות יון הרשעה... ועוד גזרו שכל מי שנושא אשה תבעל להגמון תחלה ואחר כך תחזור לבעלה. ונהגו בדבר הזה שלש שנים ושמונה חדשים עד שנשאת בתו של יוחנן כהן גדול. כיון שרצו להוליכה אצל אותו ההגמון, פרעה ראשה וקרעה בגדיה ועמדה ערומה בפני העם. מיד נתמלא יהודה ואחיו חימה עליה ואמרו, הוציאוה לשריפה ואל יתגלה דבר זה למלכות מפני סכנת נפשות, שהעיזה פניה להיות ערומה בפני כל העם הזה. אז אמרה לו: היאך אתבזה לפני אחי ורעי ולא אתבזה בעיני ערל וטמא שאתם רוצים למעול בי ולהוליך אותי לשכב אצלו.
כיון ששמע יהודה וחביריו כך, נועצו יחדיו להרוג ההגמון. מיד הלבישו הנערה בלבוש מלכות ועשו חופה של הדס מבית חשמונאי עד ביתו של הגמון, ובאין כל בעלי נבל וכנור ובעלי זמר, והיו מזמרים ומרקדים עד שבאו לבית ההגמון. כיון ששמע ההגמון כך, אמר לשריו ועבדיו: ראו אותם שהם מגדולי ישראל מזרע אהרן הכהן כמה הם שמחים לעשות רצוני, ראויים הם לכבוד גדול. ציווה להוציא חוץ שריו ועבדיו. ונכנס יהודה וחביריו עם אחותו אצל ההגמון, וחתכו ראשו ובזזו כל אשר לו, והרגו שריו ועבדיו, ודרסו היונים עד גמירא חוץ מעיקר המלכות. וישראל שהיו בעיר היו ברתת וברעד בשביל אותם בחורי ישראל... כיון ששמע מלך יונים שהרגו ישראל הגמון שלו, קבץ כל עמו ובא לפני ירושלם והביא אותה במצור, ונפחדו מאד היהודים.
והיתה שם אשה אלמנה יהודית שמה, ולקחה שפחתה והלכה אצל שערי ירושלם ואמרה: הניחו אותי לצאת, שמא יעשה המקום נס על ידי. ופתחו לה, ויצאה והלכה לפני המלך. ויאמר לה: מה תבקשי? ואמרה: אדוני, בת גדולים מישראל אנכי, ואחי נביאים, ושמעתי שהיו מתנבאים... והיה המלך מאמין לאותה יהודית, ויאהב אותה. .. ועשה המלך משתה גדול, ושתו ונשכרו. ואח"כ הלכו כל אחד ואחד לאוהליו, והמלך ישב בחיקה וישן. והלכה אותה יהודית ונטלה סייף שלו וחתכה ראשו ופשטה סדין עליו, והלכה עם ראשו של מלך אצל שערי ירושלם ואמרה: פתחו לי השערים, שכבר עשה הקב"ה נס על ידי. אמרו לה: לא דייך שזנית וקלקלת אלא שבאת בעלילה עמנו?! מיד הראתה להם ראשו של מלך. כיון שראוהו, פתחו השערים ויצאו והרימו קול: "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד". כיון ששמעו יונים כך, אמרו: למחרת באים עלינו. והלכו למלך ומצאוהו בלא ראש, ונפל עליהם אימה ופחד, וברחו כולם. וירדפו ישראל אחריהם, והרגו מהם כמה וכמה".
ראשית, אתייחס לחתונה. ניתן רק לדמיין את המחזה. בת חשמונאי, מגדולי וחשובי המשפחות בישראל, מתערטלת רגע לפני חופתה לעיני חמותה והוריה ולפני העם. בהלה ורחש בציבור. ואחריו מגיע ההסבר.
המדרש מתאר מצב בו הכל שבויים כמעט ארבע שנים בקונספציה של ייאוש מוחלט וכמו השלימו עם הגזרות . "שלש שנים ושמונה חדשים (!)" מדייק המדרש. כדי לעוררם ולשנות את נקודת מבטם על המציאות, קמה אישה אמיצה ועשתה מעשה שניער את הצופים. רק במעשה נועז הכרוך בעברה היא מצליחה לפרוץ את מסך אדישותם ולהביא הצלה לכל בנות ישראל. אין ספק שהאישה מבית חשמונאי מוצגת כגיבורה שבזכותה החל המהלך שהביא בסופו של דבר לנס חנוכה. בת חשמונאי משתמשת במעשה הנתפס בדרך כלל כדבר פסול כדי להדגיש את חוסר הנורמליות שבמציאות. היא אינה כבולה לחוק הנוקשה ומתנהגת באופן חריג שעורר את המכבים לפעולה.
בהמשך, יהודית, עוד גיבורה נשית, משתמשת בטכניקה מוכרת, ובאמצעות פיתוי הרשע, היא כורתת את ראשו ומאפשרת לגברים אחוזי האימה המשתקת לפתוח בלחימה.
לא בכדי דווקא הנשים בסיפור הן שפעלו בדרך חריגה ומעוררת לפעולה, בעוד שהגברים שחיו באותו הדור נכנעו לתנאי המציאות הקשים של שליט חזק ואכזר. הראייה הנשית המיוחדת מחוברת לצדדים הפנימיים של המציאות החיצונית. האינטואיציה הנשית כמו אותתה לנשים בסיפור יהודית שהצלה חייבת לבוא מאת ה' ואין להשלים עם רמיסת כבודם של ישראל בכלל ושל בנות ישראל בפרט. דרך חשיבה זו הניעה אותן לפעולה שעוררה את העם למרוד. אף שהנשים עצמן לא עמדו בחזית ולא לחמו בקרבות, הן היוו את הגורם להתרחשות הנס. באופן דומה ניתן אף להסביר את דרכי פעולתה של אסתר המלכה בפרס ועשייתן הברוכה של נשות ישראל במצריים שבשכר פעולתן נגאלו ישראל. (להרחבה ר' מאמרי בנושא בגיליונות פרשת השבוע של משרד המשפטים ומכללת "שערי משפט", לפרשת שמות תשס"ח ולפרשת מקץ, חנוכה תשס"ט).
בשכר נשים צדקניות נגאלו ישראל במצריים, בתקופת חשמונאי ועוד, ובע"ה בזכות נשים צדקניות נגאל... חנוכה שמח!
הכותבת דיקנית הסטודנטיות במכללת אורות ישראל