חדשות כיפה

הימים נוראים - והחזנים? לא פחות!

כמו כל דבר בחיים, גם בתפילות הימים הנוראים, הכל עניין של: לוֹקֵיְישֶׁן, לוֹקֵיְישֶׁן, לוֹקֵיְישֶׁן. קבלו את המדריך למתפלל שאינו רוצה להיות כחומר ביד הַמְחַזֵּן

צילום: shutterstock

אז זהו, אתם לא בישיבה או במדרשה השנה, וזקנים מידי בשביל לעשות "Minyan-Hopping" בירושלים עיר הקודש. השנה החלטתם להישאר בקהילה, וכתבתם בלוח המודעות שבשביל שהשנה יהיו "תפילות משמעותיות יותר", צריך לאפשר לאנשים שמעולם לא עברו לפני התיבה להתחזן. אבל אף אחד לא פונה ומציע את עצמו, ואתם מגלים שהגבאי צדק: אלו שלא עלו גם לא רצו לעלות, ואלו שכן רוצים לעלות אפחד לא רוצה אותם. השינוי היחיד שתצליחו לבצע זה להחליט למי מ"הרוצים" תדחפו השנה את "שיר הייחוד" שבסוף ערבית. גבאים, מתפללים מתוסכלים ואנשים שאכפת להם, אל ייאוש! כמו כל דבר בחיים זה הכל עניין של: LocationLocationLocation. או בעממית: שִּׁיבּוּצֵ'יְישֶׁן, שִּׁיבּוּצֵ'יְישֶׁן, שִּׁיבּוּצֵ'יְישֶׁן.

 

 הקרליבכער 

ניחן בקול עורב ויכולת להדביק כל מנגינה וכל סולם לכל קטע . יתחיל בטון גבוה מידי, יישנמך בפזמון, וכך לסירוגין עד שמישהו יעלה על המגינה,  ואז איכשהו זה מסתדר כשכולם מצטרפים. אלמלא היה שר הכל, אבל פשוט הכל, היה הוא הש"ץ המושלם. זאת אומרת, אם הוא היה מצליח לשפר את חוש הקצב המשתנה שלו, שנע בין: לא קיים, איטי כצב, רץ כצבי, גיבור כארי עד לשיא שחושבים שזה נגמר... ואז שוב את השיר מהתחלה, רק הפעם באיטית מהקודמת.

 מומלץ לתת לו את תפילת שחרית, ובשום פנים ואופן לא את תפילת נעילה, אלא אם כן השכנים שלכם סבבה עם זה שתתחילו להקים את הסוכה בשתיים בלילה. כדאי להצמיד אליו את ה"זה שלא מפסיק לתופף כל התפילה", שלא רק יפריע לו לחשוב על שירים חדשים, אלא ייאלץ אותו לשמור על חוש קצב עקבי, ויקל על עזרת הנשים להצטרף בזמן ולשנות לטון המתאים.

 

המזרוחניק 

כרסו נאה, זקנו מגולח וקולו נעים. מוסיקאלי, מתאמן לקראת, ויש לו רשימה מסודרת בדיוק מה ואיפה הוא עושה. הדתי הכי בלאי בבית הכנסת, שמביא את הוויסקי הכי יקר לקידוש, תמיד מודע לזמנים ואם ניתן לאפשר לקהל עוד בית של "הבן יקיר לי". וכמובן, היחיד שגורם לכולם לבכות בכל קטע חזנות שהוא יוזם בתפילה. באסה שהוא שר בדיוק רבע שיר על כל שעה שהוא על הדוכן, וגם זה מנגינה שהיא כל כך תרפפ"ו, שאפילו לא נכנסה לקטגוריית מנגינות הנוסטלגיה בסבב החמישי של ההקפות שניות בבית הרב.

 מומלץ לתת לו להתחזן בתפילת מוסף לאחר הקרליבכער שמרח את שחרית. הוא ייתן לכם מספיק זמן להתרומם מהכריעות בלי לדפוק את הראש בסטנדער מחד, ומאידך יתקתק בקולו המתקתק את מה שלא חשוב, ובלבד שיגיע בזמן לַגּוּלָשׁ בביתו לפני שהפלטה נכבית בראש השנה (או לשנ"צ של שתיים עד ארבע לפני נעילה של כיפור).  להצמיד אליו את ה"זה שהיה אמור להיות בישיבה, אבל השנה נשאר בבית". אל"ף, כי עצם הקיום של המזרוחניק בכלל מעצבן את הביניי"ש. בי"ת, כשכל בית הכנסת יבכה בגללו בעשרה הרוגי מלכות זה יעצבן את הבייני"ש בפרט. וגימ"ל, כי ה"זה שהיה אמור להיות בישיבה אבל השנה נשאר בבית" יישבר בשלב מסויים ויתחיל לשיר (די בקול) את השירים שבאמת אי אפשר לדלג עליהם. הקהל בתורו "יטעה" לחשוב שזה החזן שהתחיל... סטיגידיש: סוגיית השירים נפתרה.

צילום: shutterstock

 

הבעל תפילה 

מכירים את האגדה האורבנית על הבעש"ט והרועה שבא עם החליל? אז כאן יש לנו בעל התפילה שמשוכנע שהוא הבעל שם טוב, שממלמל כמו רועה שלא יודע לקרוא. בתפקיד החליל, בנו בכורו בן השנתיים, שלא רק מועך במבה לתוך השטיח, ומנסה להידחס במרווח שבין ארון הקודש לחנוכייה, הוא גם צועק לאימא שבעזרת נשים שיש לו קקי.

בעל התפילה הוא מעיין המתגבר של מנגינות שאפילו המזרוחניק לא מכיר (ע"ש), ופיוטים שנמצאים בסוף הסידור, אבל בחיים לא ישיר את המנגינה הקלאסית שכבר שרים פה שלושים וחמש שנה בבית הכנסת, שלא לדבר על המנגינה החדשה הזאתי שחנן בן ארי הכניס לגלגל"צ בחודש שעבר. הבכי שלו, שמתחיל בפתאומיות ונמשך ללא הפסקה, נשמע כאילו מישהו מפורר חתיכה ענקית של קלקר תוך שהוא מועך בשיטתיות ברווז אמבטייה צהוב. מומלץ לא לתת לו כלום. בניגוד ל"חזן המתוסכל" (ר' להלן), הוא חדש בבית הכנסת ואף אחד לא סובל אותו. גם אם הצמדתם לו את כל שאר הנודניקים של בית הכנסת (ה"זה שבכיתת כוננות ושם את הקשר על הכי חזק", את ה"זה שהבטיח לאשתו שייקח את הילדים לשעה בבוקר כדי שגם היא תוכל להתפלל", ואת ה"זה שרוצה שכולם ידעו שהוא עלה לארץ לפני שנה ולכן קורא מהסידור מילה מילה במבטא כבד להחריד"): פָּרוּשׁ זה לא חזק בניואנסים, ויינסה בכל זאת להפוך את פרס הניחומים בדמות "תפילת מנחה" שנתתם לו, ל"תפילת מוסף 2" .

 


החזן המתוסכל

 אם אתה מתעצבן על התפילה המרוחה של הלה, סימן שאתה "צעיר" בבית הכנסת. כל הפזמניקי"ם כבר מזמן מרחמים על החזן המתוסכל. משפחתו הנחמדה מחייבת את הקהל לסבול את העובדה, שהדבר היחיד שהבנאדם עשה על מנת לטפל במשבר גיל הארבעים שלו, זה להתאמן שנה-שנה בעזרת תקליטורי חזנות שנקנו לפני יובל בצומת בר-אילן, לרגע זה. מומלץ לתת לו את תפילת ערבית. הדבר היחיד שיש שם לְחַזֵּן מלבד "ברכו" זה את "לדוד מזמור" פסוק-פסוק. מי שיצא ברגעים אלו מבית הכנסת, יגלה שאיזה באעסה, בדיוק מסתיים לו המניין הפיראטי שהתחיל בחוץ ברגע שהלה החל לפסוע מוקדם יותר, לעבר התיבה.

 אם בכל זאת אתם צעירים ולא הכרתם את המניין הפיראטי, כדאי לכם להיצמד אל "זוג הזקנים שלא סותם את הפה". כולם יודעים שזקנים לא יודעים לדבר בשקט, ולאפחד לא נעים להעיר להם על כך: לידם תוכלו לדבר באין מפריע, במידה ואכן מצאתם נושא שיחה מעניין מאשר דעתם של השניים על החזן, בית הכנסת, ראש הממשלה, הבן של נוייברג שנסע לטיול בדרום אמריקה והאם ה"תקיעה הגדולה" בשנה שעברה היתה ארוכה יותר.

 

 

נ.ב. האורח 

הכי צעירות זה ליפול בפח של חזן שאתה לא מכיר. יותר גרוע מלקנות פלאפון בלי אחריות זה לקחת חזן שנעלם שתי דקות לאחר מוצאי. הרי יש סיבה שהוא בא להתארח אצלכם: על אף מצוקת החזנים בקהילה המקורית שלו, אפילו את "שיר הייחוד" (ע"ש), לא הסכימו לתת לו שם.

06.09.2018

1. תתפללו אצל תימנים הכי טוב (שירן)

דווח על תגובה לא ראויה
06.09.2018

2. דווקא כשחשבנו שיותר רדוד ושטחי לא יכול להיות (נגבי)

באמת לא הייתם חייבים

דווח על תגובה לא ראויה
07.09.2018

3. לא רציני וממש לא מצחיק. (כן כן, אני יודע שתגידו שאין לי הומור...) (גבי)

ממש קטע מיותר.

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

 צילום: הקרן למורשת הכותל המערבי

אירועי סוכות לכל המשפחה - הרשימה המלאה!

קרא עוד