דיבור בקסדת ג'נטקס במארב

שאלה:
במהלך מארב ארטישוק אנו נמצאים בתוך הטנק בהמתנה לאויב, כשלראשנו קסדות ג'נטקס המחוברות מערב שבת למערכת "קשר פנים" שבטנק. לכל קסדה מיקרופון הצמוד לפה של הלוחם ואין צורך בשום פעולה ידנית כזו או אחרת כדי לדבר בו. מכיון שהמארב נמשך מספר שעות ולעיתים לילה שלם, קיים צורך אוביקטיבי לדבר אחד עם השני גם שלא לצורך מבצעי. כמובן שהדיבור שומר על עירנות אנשי הצוות ויש בו גם כדי להפיג את המתח, אך לא תמיד הוא נעשה לשם כך וניתן לוותר עליו, על כל פנים בשבת. לאחר בירור הנושא, טען אחד מראשי הישיבות שיש לאסור את הדיבור משום מוליד זרם. אם אכן כך, נאלץ להיות בדממת אלחוט לילה שלם דבר שמאד מקשה עלינו, אף שהוא ניתן שהרי חיילי היחידות המובחרות שוכבים לילה שלם במארבי בטן ללא דיבור אחד עם השני, אף שהדבר מכביד עליהם מאד. השאלה היא, אם יש צד היתר לדבר אחד עם השני, היות שהדיבור אינו כרוך בעשיית שום פעולה, או שאכן אסור משום מוליד זרם.

תשובה:
א. בביצה (כג.) אמרו רבה ורב יוסף שאסור לכפות כוס מבושם על שיראים של בגדים להכניס בהם ריח הבושם שבכוס, משום שמוליד ריח בשיראים. ועל זה הקשו בגמרא, במה זה שונה ממולל עצי בשמים בין אצבעותיו כדי להוציא ריחם, או מקוטם ענף בשמים (תלוש) כדי שיהא מקום הקטימה לח ונותן ריח, שאלו לא נאסרו ביום טוב למרות שהעושה כן מוליד ריח. ותירצו לחלק בין היכן שמוליד ריח בבגד שאסור, לבין היכן שרק מוסיף ריח על הקיים שמותר שהרי בזה שמולל או קוטם ענף בשמים, אינו מוליד דבר חדש, אלא מגביר את הריח שכבר קיים.
הוא הדין בנדוננו, שמכיון שקסדות הלוחמים מחוברות מערב שבת למערכת הקשר שבטנק, נמצא שקיים זרם מסוים במיקרופון, וכאשר אחד הלוחמים מדבר עם חבירו, אין הוא מוליד זרם אלא מגביר זרם.
בדומה לזה התירו האחרונים לדבר אל חרש המרכיב מכשיר שמיעה, אף שיש בו מיקרופון הקולט את גלי הקול של המדבר, משום שאין כאן הולדת זרם אלא הגברת זרם בלבד. (שו"ת מנחת שלמה סימן ט עמ' עד, שו"ת יבי"א ח"א או"ח סימן יט אותיות יח-יט).
ב. אלא שלטוענים שגם אסור להגביר זרם, לכאורה יהיה אסור לדבר במיקרופון שבקסדה שלא לצורך בטחוני. אבל זה אינו, היות שכשמדבר במיקרופון מתקיים הזרם רק לרגע קט ונעלם בהפסיקו לדבר, והרי זה מוליד דבר שאינו מתקיים, שלגביו שנינו משנה מפורשת בשבת (קב:), זה הכלל כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת בשבת, חייב. משמע שאם אין המלאכה מתקיימת, פטור, משום שכאשר אין המלאכה ראויה לקיום מצד עצמה, אין כאן מעשה מלאכה.
ואע"פ שמדרבנן אסור, כמבואר במסכת שבת (ג.) ונפסק בשו"ע (סימן שמ, ד), כאן אין לאסור, משום שאיסור מוליד הוא מדרבנן וכשהמלאכה אינה מתקיימת הרי זה מותר לכתחילה.
ראיה לכך יש להביא מהנפסק בשו"ע (סימן שמ, ה) שמותר לרשום בציפורן על הספר כמו שרושמין לסימן, שאין זה דבר המתקיים. ועל זה כ' הביה"ל (שם) בשם אליהו רבא, שמכיון שלשו"ע אין שורט בכלל כותב ואיסורו מדרבנן בלבד, לכן היכן שאין השריטה מתקיימת, מותר.
ג. אמנם דיבור ברמקול בשבת אסור מצד משמיע קול, אף שהרמקול מחובר לזרם החשמל מערב שבת, ולכאורה גם כאן היה מקום לאסור את הדיבור בין הלוחמים כאשר אינו לצורך בטחוני. אבל בשו"ת מנחת יצחק (ח"ג סימן מא) כ' בנוגע למכשיר שמיעה של חרש שמכיון שאין הקול נשמע החוצה אלא לחרש עצמו, אין לאסור הדיבור אליו מצד השמעת קול. כן לגבי אנשי צוות הטנק, שמכיון שקול המדבר נשמע רק למי שחובש קסדת ג'נטקס ולא לרבים, אין לאסור את הדיבור במיקרופון מצד השמעת קול.

סיכום
הדיבור ב"קשר פנים" בטנק, במהלך מארב ארטישוק בשבת, מותר גם כשאינו לצורך מבצעי מכמה סיבות:
1.הדיבור שומר על עירנות הלוחמים ויש בו כדי להפיג את המתח בזמן המארב.
2.אין בדיבור במיקרופון איסור מוליד זרם, אלא מגביר זרם, שמותר.
3.גם אילו היה בדיבור במיקרופון איסור מוליד זרם, זהו איסור דרבנן ומכיון שאין המלאכה מתקיימת, מותר.