גן העדן האבוד

וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהִים, מִגַּן-עֵדֶן-לַעֲבֹד, אֶת-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר לֻקַּח, מִשָּׁם. כד וַיְגָרֶשׁ, אֶת-הָאָדָם; וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן-עֵדֶן אֶת-הַכְּרֻבִים, וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לִשְׁמֹר, אֶת-דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים. (בראשית ג, כ"ג)

מהו גן עדן? האם באמת זהו מקום גיאוגרפי שלפתחו שומרים כרובים ולהט החרב המתהפכת? אם כן, לאן הוא נעלם? האם זו ארץ ישראל עם גבולות של נהרות ידועים ומוגדרים מראש? האם זהו המקום הרוחני אליו נעבור מן הפרוזדור - העולם הזה, לטרקלין - שהוא העולם הבא, לאחר פטירתנו? האם יש לאדם סיכוי, או שזו אופציה אבודה מראש- לטעום טעם גן עדן? ובכלל, האם באמת היה לנו פעם סיכוי להסתובב לנצח נצחים בעולם קסום, ללא עבודה, ללא יגיעה,ללא בגדים וללא צירי לידה?

כשחושבים על הנושא לעומק מבינים שלכתחילה לא היה לאדם סיכוי להשאר במדרגת גן עדן. אכילת פרי עץ הדעת היתה צפויה מראש, ולמעשה זו בכלל שאלה ,אם המילה חטא היא מילה בעלת משמעות שלילית.

אם נזכיר לעצמנו שהקב"ה הסתכל בתורה וברא עלמא, הרי שמראש היתה לה ידיעה שהאשה תאכל מעץ הדעת, שיפקחו עיני שניהם, ושהאיש והאישה הראשונים שלנו יגורשו מגן עדן. בקיצור, תסריט ידוע מראש, ונשאלת השאלה : מה רע בתכנית א-לוקית? נראה לי ששמעתי את הרעיון הזה לפני כח"י שנים מפיו של ד"ר דניאל שליט בשעוריו שהעביר לנו במדרשת אמונה בקרית משה בירושלים, במסגרת ימי עיון לנשים.

אם אכן זהו תסריט ידוע מראש, עלינו לרדת לשורש הענין, ואולי להבין גם איך אנחנו פועלים ואיך יש לנו סיכוי לשוב לגן העדן האבוד.

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ, וַתֹּאכַל; וַתִּתֵּן גַּם-לְאִישָׁהּ עִמָּהּ, וַיֹּאכַל. (בראשית ג פס ו)

האישה, שהיא סקרנית מטבעה ואוהבת שינויים והתחדשות, היתה ונשארה אותה אישה. תדיר היא מחפשת בגד ותכשיט חדש להתגוון בו, אוהבת היא ללמוד ולהוסיף ידע, ואתה מוצא אותה, תוך כדי לידות וגידול ילדים, גם יפה וגם אופה, גם עובדת וגם לומדת מודעות עצמית. כמאור הקטן, הלבנה, היא מתחדשת מדי חודש, מתמעטת ומתמלאה מחדש. כך היא נבראה.

מהי הדעת הזו שאליה נמשכה האישה למראה עץ הדעת?

לפי חלק מן המפרשים, עץ הדעת הוא חיטה. תינוק, מאותו רגע בו תאכיל אותו לחם, יאמר את המילה אבא- הוא מכיר את בוראו.

אותה חיטה,שמזכירה את המילה חטא- היא שהביאה לדעת , היא גם העונש או התיקון- בזיעת אפך תאכל לחם.הלחם, במשמעות מאבק או מלחמה, עושה במקביל פעולת הלחמה באישיות שלנו בין הנשמה לגוף. ללא לחם, סופנו למות. יש בלחם דעת, מלחמה וחמלה. זהו תיקונו של האיש. עליו הוא מתייגע.

האישה הראשונה גורשה מגן עדן, אבל לא התייאשה ולא איבדה תקווה. מה היא הבינה? לו היינו שואלים אותה, מה היו התובנות שלה? הרי הם לפנינו:

וְהָאָדָם, יָדַע אֶת-חַוָּה אִשְׁתּוֹ; וַתַּהַר, וַתֵּלֶד אֶת-קַיִן, וַתֹּאמֶר, קָנִיתִי אִישׁ אֶת-יְהוָה. (בראשית, ד, א)

לפי רש"י על הפסוק, נפקדה האישה כבר לפני החטא. פעולת הזיווג, הידיעה בין האיש לאישה, נעשתה בדרך אינטואיטיבית, ובלידה מגיעה האישה לתובנה שזהו זה. באחדות עם האיש שלה, בלידה, היא קונה חזרה את שניהם. גם את ה וגם את האיש.

פעולת הזיווג, ההתחברות של האיש והאישה, היא שיבה לגן העדן האבוד. לכתחילה חיפשה האישה את סוד האחדות, היא חיפשה את הא-לוהות. את החיבור האולטימטיבי. את סוד גן העדן. היא עלולה לטעות, לחפש את הסוד הזה ולרעות בשדות זרים. עליה להזהר מן הנחש, אבל הכיוון שלה היה נכון. יוצא, שלמעשה, החושים של האישה בחיפוש אחר סוד הא-לוהות היו נכונים. לכן כשהיא מגורשת מגן עדן היא לא מתיאשת. היא פשוט ממשיכה לעשות את מה שהיא חותרת אליו מן ההתחלה- להתחבר, להתאחד, לאחד, לחוות את הא-לוהות. להיות שותפה ביצירת אדם. ללדת.

בלידת קין והבל, עוד לא הושגה הידיעה בשלמות. איבדנו את שניהם, ורק בלידת שת נוצרה ההמשכיות של האדם.

וַיֵּדַע אָדָם עוֹד, אֶת-אִשְׁתּוֹ, וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שֵׁת. (בראשית ד,כה)

רש"י על הפסוק- בא לו למך אצל אדם הראשון וקבל על נשיו. אמר להם (אדם): וכי עליכם לדקדק על גזירתו של מקום? אתם עשו מצותכם והוא יעשה את שלו. אמרו לו: קשוט עצמך תחילה. והלא פרשת מאשתך זה מאה ושלושים שנה, משנקנסה מיתה על ידך. מיד וידע אדם וגו. ומהו עוד? ללמדך שנתוספה לו תאוה על תאותו (בב"ר):

לאחר הטרגדיות שחווה משפחתו של אדם הראשון באבידת קין והבל, ותובל קין, מתיאשות נשות למך מן הזוגיות. למך מיצג בתורה את הגברים בדור המבול שיזמו את ההפרדה בתפקידים המיוחסים לאישה. בתקופתו הפכו את האישה לאוביקט. זו ממש לא המצאה של דורנו. למה היה צריך למך שתי נשים? אחת ליופי ואחת לפריה ורביה. בהפרדה כזו גן העדן הוא רחוק מהשגה. נשותיו של למך, כשהן באות לקבל עצה מאדם הראשון, מטיחות בפניו שלמעשה, אין הוא יכול ליעץ להן משום שהוא עצמו התייאש ופרש מאשתו.

בפעם המיוחדת , המחודשת, שבה התייחד האדם עם אשתו, הושגה הידיעה בשלמות, ונוצר שת, ההמשכיות של אדם הראשון בשלשלת הדורות.

עַל-כֵּן, יַעֲזָב-אִישׁ, אֶת-אָבִיו, וְאֶת-אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד.(בראשית ב, כ"ד)

פסוק זה נכתב בתורה מיד לאחר בריאת האישה, עוד לפני החטא. בפסוק זה טמונה התרופה למכה, רק לא ידענו זאת בפרק ב. גן העדן נרמז לנו בפסוק זה, נכתב בשבילנו, עוד לפני שאבדנו אותו.

לאחרונה הגיע לידי ספרו המאלף של הרב ידידיה לוזה קול מצהלות חתנים. הדרכת חתנים בעשרה שעורים. על הפסוק על כן יעזב, כותב הרב ידידיה כך:

הבאתי את הפס הזה כדי להביא את הפירוש של רש"י שנמצא בגמרא:

"ודבק ולא בזכר - דליכא דיבוק דמתוך שאין הנשכב נהנה אינו נדבק עמו". (סנהדרין נ"ח ע"א)

"מתוך לאו אתה שומע הן", כלומר, מתי לפי רש"י יש דביקות בין איש לאשתו? כאשר שניהם נהנים, וזה קיים אך ורק באיש ואישה כי בשני גברים רק אחד נהנה וזה לא נקרא דבקות. הדבקות באה על ידי נתינה.(עמ 30-31, ירושלים תש"ע)

גן העדן האבוד ניתן להשגה, טעימה - באחדות, בנישואין, בדבקות בין האיש והאישה. בשבת הוא מגיע לידי תיקון אולטימטיבי, עם הקידוש על הגפן והפת. אם על האיש נגזר תיקון של יגיעת הפרנסה, הרי שעל האישה נגזר תיקון של שלום בית. מההתחלה זה בעצם מה שהיא חיפשה, לזה היא חתרה, היא רק לא ידעה בדיוק מה היא מחפשת. היא עדין מתיגעת בחיפוש אחר האושר, אחר גן העדן האבוד.

ויש לה סיכוי!

התורה היא מפתח נפלא בשבילנו, אך לצערנו, לא תמיד יש לנו עיניים נכונות לראות את כוונת הבורא .

הפרשנות הנוצרית , המושפעת גם מהתורה היוונית של אריסטו, ראתה באכילה מעץ הדעת סטיה ורוע. את אותו רוע , במשמעות של לכלוך וטומאה היא העבירה גם ליחסי אישות בין האיש לאישה. הנצרות ראתה בנישואין מערכת יחסים סוג ב, וילד קטן במהותו מיועד לפורענות. הפרשנות הזו יצרה בלבול גדול בעולם, בהבנה של מה זו אישה, מהי זוגיות, מה הם נישואין ומהו חינוך לטוב.

קריאה בפרשת בראשית תמיד מביאה אותי להתפעמות . איך היה לאשה הזו כוח? מאין היא שאבה את תעצומות הנפש להמשיך עם האיש שהתייאש ממנה מאה ושלושים שנה? להמשיך למרות הגרוש, הניכור.

הכוח הזה ניתן לה מהבורא. זו הבינה היתרה שלה. בחתירה של האישה לאחדות, לסוד הידיעה, לסוד השותפות בין איש ואישה ושכינה ביניהם, היא מביאה לעולם את גן העדן האבוד. ניתן לומר שבאישה טמון סוד גדול. דוקא בחתירה שלה לדעת ולהתחדש, להתחבר לה ממקום נכון של אחדות עם האיש, היא תביא לעולם תיקון גדול, היא הסיכוי הגדול של כולנו, כבני אדם.