אנשים שעושים לי רע

בזמן האחרון מרבים להשמיע בגלגל"צ את שירה של אביגיל רוז "חצי נחמה". השיר עוסק בבחירה בבדידות, וכך כותבת המשוררת:

רוב הזמן לבד / חצי בחירה / עדיף לי לבד / מאשר עם אנשים / שעושים לי רע / רוב הזמן לבד / רבע בחירה / רבע בדידות / חצי נחמה.

אז החלטתי לא להיתלות באף אחד / גם אני לא איזה בן אדם שדואג לכל אחד / אנלא יכולה לצפות שיתנו לי ולתת רק כשיש.

הצהרתה של הזמרת לפיה "עדיף להיות לבד מאשר עם אנשים שעושים לי רע", מזכירה לי רגעים בחיי בהם זיהיתי אנשים "שעושים לי רע", מעצבנים, או סתם מכעיסים. אנשים שהנטייה הטבעית שלי כלפיהם היא ריחוק וכעס, אך מבט עמוק יותר תמיד מגלה כי הבעיה איננה באותם האנשים, אלא בי.

כשאנו פוגשים מישהו ש"מעלה לנו את הפיוז" - זהו סימן מובהק לכך שיש לנו יבלת, מקום לעבודה עצמית. אובייקטיבית, אותו אדם שכביכול עושה לי רע, הוא לא אשם בכך בעצמו. שכן יכול להיות שלאדם אחר הוא לא יעשה רע כלל. כלומר הבעיה היא בחוויה האישית שלנו כלפי אותו אדם - שהיא חוויה הגורמת לנו להרגיש רע.

חווית הכעס נובעת לרוב מכך שאנו כועסים על עצמנו (צילום: Tambako the Jaguar-cc-by)

לרוב הפתרון לדבר נעוץ בהיסטוריה האישית שלנו, ובמערכות יחסים קודמות. מערכות שלרוב התרחשו במסגרת משפחתית או מול ברי סמכות אחרים בחיינו. מספיק שסבלנו בעבר מאבא בקורתי, שגרם לנו לחוות את עצמנו כקטנים ולא שוווים - מעתה כל גבר שישדר סמכותיות או יביע את דעתו בצורה נחרצת יחזיר לנו את חווית המסכנות הילדותית מן העבר.

רוב האנשים אינם מודעים לתהליך הזה. בלימודי תורת ימימה אביטל, בסדנאות של חשיבה הכרתית , אנשים מגלים את ההשפעה שיש לאירועים שחוו בעבר על חייהם. בסדנאות אלו לומדים המשתתפים לזהות את הבעיה ולהיות מודעים לה, כך שהחוויה לא תנהל אותם במהלך חייהם בהמשך. חווית הכעס ,למשל, נובעת לרוב מכך שאנו כועסים על עצמנו.

כמה דוגמאות

קחו לעצמכם סיטואציה בה בחרתם להיות "ברוגז" עם אדם אחר. אני מכירה משפחות שלא מדברות אחת עם השנייה שנים רבות, בגלל סכסוך על ירושה או נושא כספי אחר. לרוב סיבת הדברים תלויה במערכת היחסים בתוך המשפחה, ובחלק אותה תפסה הקנאה בבית, את מי העדיפו ההורים ומי נחשב שווה יותר.

דוגמא נוספת, אתם בדייט. את רוצה לשבת בבית קפה, והוא רוצה ללכת לטייל בגן. (מקרה שחוזר על עצמו שוב ושוב). נניח שהבחור שכנע את הבחורה לזנוח את הקפה ולטייל עימו בגן. הבחורה, שמצאה את עצמה קופאת מקור וכמהה לקפה, תתמרמר על הבחור ועל חוסר ההתחשבות בה.

אבל מי הפריע לה להיות אסרטיבית ולהתעקש ללכת לשבת בבית קפה? רק הסדקים בביטחון העצמי.

הבחירה להיות ברוגז עם השני, או לחוות אותו כ"עושה לי רע" היא בחירה שגויה, המתחמקת מבדיקה עצמית של המקום הפגוע. מה יושב לי שם, מה מנהל אותי, ומה בסוף גורם לי להיות לבד, להישאר לבד.