אל תהיה צדיק על חשבון אשתך

לאחרונה פרסמה הסופרת הצעירה, אמילי עמרוסי, טור אישי בעיתון "ישראל היום" בנושא התנהלות המשפחה בשבת. עמרוסי, לשעבר דוברת מועצת יש"ע, רואה בשבת כיום המשפחה. עמרוסי לא רואה בעין יפה את אותם גברים חפיפניקים מבחינה דתית, כהגדרתה, הבוחרים בשבת להפוך פתאום לצדיקי הדור, להתפלל שעות ארוכות בבית הכנסת, לשמוע שעורי תורה בלי סוף. כל זאת מבלי לתת את הדעת על האישה בבית, שגם היא עייפה וזקוקה למנוחה, ועל הילדים שגם הם צריכים לראות פעם בשבוע - אבא.

טורה של עמרוסי עוררה תגובות סוערות לכאן ולכאן. ישנן נשים שתאמרנה- אדרבא, נחת רוח יש לי מבעלי, אם בכל השבוע הוא טרוד בפרנסה, ילך בשבת לטעון את עצמו במצברים של קודש, ברוחניות- ואני - כבר אסתדר.

לא על חשבון האישה

ולמה נזכרתי פתאום בסוגיה הזו? כי לאחרונה שמעתי אחד הרבנים שהורה לשומעי לקחו, לנהוג תענית דבור בשבת. תלונות על הנושא הגיעו לפתחי. הכרות קרובה לי עם אנשים צדיקים הנוהגים בתענית דבור ביום קדוש כמו יום הכפורים, או ראש השנה. אני מכירה אנשים הנוהגים תענית דבור בעתות צרה או בסדר שני, חמישי ושני - אבל אלו הם אנשים שכבר לא מגדלים זאטוטים בבית, והתקשורת והזוגיות בביתם כבר התבססה מזמן.

מי ישמור על הילדים? (צילום: meddygarnet-cc-by)

מה שאין כן אצל הזוגות הצעירים של ימינו. הם עדין מתאוששים מן העובדה שהם נשואים, שהם הורים, הם עוד לא נחתו בזוגיות מבוססת. רק בשבת האחרונה קראתי טור, פרי עטו של העיתונאי אריאל שנבל במוסף "מקור ראשון". שנבל כתב כתבה ארוכה ומפורטת על הבעיה החדשה שצצה בביתו. בתו הקטנה, הבכורה, הפסיקה לישון בשבת בצהרים. טרגדיה. מה הם יעשו? כיצד יתמודדו עם הבעיה. זווית ראייה של גבר.

שלא תחשבו שזה מצחיק.

הזוגות הצעירים של ימינו מפונקים, ומי שכל חייו התרגל לשלאף-שטונדה (שנת צהרים בתרבות הייקית) העולם יתמוטט עבורו אם הוא לא ינוח. אז מה עושים? מי ינוח ומי ינוע? מי ישלו ומי ייטרף? מי יצבור רוחניות בשבת ומי יעבוד קשה כמו ביום חול?

זהו נושא חשוב שצריך לעלות לשיחה בין בני הזוג. זכורה לי היטב מימרא מפורסמת של הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, שהיה נוהג להדריך את תלמידיו: "אל תהיה צדיק על חשבון אשתך". למשל, במקומות בהם אין ערוב היו גברים שנהגו הידור בעצמם ואפשרו לנשותיהם לדחוף עגלות עם תינוקות- העיקר שהם לא יעברו על הלכות טלטול. והאישה מה?

צדיקים מלאכתם נעשת על ידי נשותיהם? (אילוסטרציה: מיכאלי, ויקיפדיה העברית)

באנגליה הם הולכים לפאב, אצלנו הם הולכים לבית הכנסת

הנושא של תפילות, שעורים, זמן איכות עם האישה והילדים, חייב לעלות על סדר היום של כל זוג דתי, גם אם הם חוזרים בתשובה ופתאום נחה עליהם רוח הקודש.

יש מושג בפסיכולוגיה שנקרא "משולש בזוגיות". כלומר, כדי לברוח מהזוגיות בשניים, מוצאים אנשים מקומות מפלט בתירוצים שונים, שלכאורה עלולים להראות מוצדקים. הביטוי באנגלית: workaholic, גבר המכור לעבודתו, היא אחת מן הדוגמאות. הגבר הכביכול חרוץ, מבלה בעבודה מצאת החמה עד צאת הנשמה, וכל זה בתירוץ שצריך להביא פרנסה הביתה.

באנגליה גברים נוהגים ללכת לפאב ללגום בירה, ויש מקומות, לצערנו, שהם נוהגים ללכת לבית הכנסת- כי שם לא צריך לעשות אמבטיה לילדים. שמא תאמרו שעדיף ללכת לבית הכנסת? הכל טוב ויפה- אם האישה לא ממורמרת. אני זוכרת הדרכה של רב אברום שפירא זצ"ל, ראש ישיבת מרכז הרב, שהיה מזרז חתנים בשנה ראשונה לנישואין לעזוב את בית המדרש ולהיות בערב בבית עם הכלה הטריה. גישות אלו של גדולי הדור מצביעים על עמדה תורנית חשובה- הזוגיות, המשפחה, ההסכמה של האישה הם מעל הכול. קודם תבנה את הבית הפרטי שלך בצורה נכונה, גם אם אתה בעל תשובה וזה לוקח זמן. אחר כך, אם העניינים יציבים והאישה והילדים מקבלים את מה שמגיע להם מבחינת עזרה ותשומת לב, תוכל (בהסכמה) למצוא את הזמן שלך לכל דבר ועניין אחר, כולל לימוד תורה.