חודש אדר א מתקרב לסיומו ואווירה פורימית באוויר. בקרוב נקרא על אסתר מלכתנו האהובה שעשתה תקופה ארוכה ומיוסרת בארמון המלך אחשוורוש, כשהיא מתכננת את מפלתו של המן צורר כל היהודים במסיבות ומשתאות.
בכל שנה אנו עוצרים את נשימתנו מחדש: האם יושיט לה המלך את שרביט הזהב אם לאו? האם תמצא חן וחסד מלפניו? גורלו של עם שלם תלוי ועומד בגחמה ובמצב רוח של שליט עולמי המולך מהודו ועד כוש. אם זה היה תסריט הוליוודי - האם היינו מיחסים לו אמינות?
"מַה-לָּךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה; וּמַה-בַּקָּשָׁתֵךְ עַד-חֲצִי הַמַּלְכוּת, וְיִנָּתֵן לָךְ". ביטוי אבירי ציורי זה של נכונות לעשות כמעט הכול למען מלכתו המוצאת חן בעיניו כרגע מתוך מאות הנשים המסתופפות בהרמונו, מעורר את הדמיון.
 |
|
איך את מגיבה לביטויי אהבה? (צילום: aussiegall-cc-by)
|
איך מגיבה אישה לביטויי אהבה?
מה מוכן גבר לעשות למען אהובת לבו ואיך אישה מתייחסת לביטוי כזה של אהבה? שאלה נצחית. אני תוהה בלבי מה הייתה הבעת פניה של אסתר כשהמלך אמר לה משפט כזה? האם התייחסה אליו בספקנות או ציניות? האם חייכה אליו בהבעת הערכה ואמון? מן הסתם ההזמנה למשתה היוותה ביטוי נאות והולם להכרזת נכונותו הכמעט טוטאלית.
ובדורנו, איך מגיבה אישה לביטויי אהבה של הגבר מולה, אם הוא בכלל אוזר עוז בנפשו להביעם? בשיר חדש ששרים דניאלה ובן ספקטור, נכתב "I love you, no you dont". הגבר מבטא אהבה, אך אהובתו מביעה ספק. לא אותי אתה אוהב, היא אומרת, אלא את אהבתך. לא אותי אתה אוהב, אלא את העובדה שאתה אוהב.
הזמר הים תיכוני הצעיר, שיר לוי, מוכן כנראה, להביא לאהובתו את הירח. כך לפחות זה נשמע משירו החדש "יום אחד תבקשי". כרגע הוא חווה את אהבתה של המבוקשת כאהבה דחויה. הוא היה שמח לבטא את רגשותיו אך הוא חושש שהיא תחשוב אותו לילד קטן אם ייפול על ברכיו. וכך הוא שר: "יום אחד תבקשי שאהיה לך מחסה מפני הגשם יום אחד תבקשי את הירח יום אחד תבקשי שאפזר לך חיוכים בשעות העצב יום אחד תחשבי שננצח ותאמיני בי לאורך כל הדרך".
על הבעל הרחפן ששוכח מביטויים של אהבה
שירים הם מיצגי תקופה ותרבות. אני מקשיבה לשירים ותוהה מדוע נשים מרבות להתלונן על מחסור בביטויי אהבה שמשמיע באוזניהן הגבר של חייהן. רבנים מרבים לספר את הספור המפורסם על אותה אישה שהתלוננה בפני בעלה שהוא לא אומר לה מספיק את המשפט - אני אוהב אותך. "כבר אמרתי לך את המשפט הזה פעם אחת בתחילת חיי הנישואין שלנו, אז למה אני צריך לחזור עליו?" שואל הבעל הרחפן את אשתו הצמאה לביטויים של אהבה. יועצי נישואין ומטפלים משפחתיים מרוויחים מהשאלות הללו הרבה כסף.
האם תם עידן הרומנטיקה? אומרים שעמלק זה הספק. שמעתי מחסידי ברסלב שר נחמן היה אומר על הציניות- שהיא מחלה. אני רושמת לי הערה-הארה לבדיקה: איך מתייחסת האשה המודרנית לביטויי אהבה מצד הגבר? האם לא הפכנו בדור הזה להיות ספקניות-ציניות-מזלזלות-מלגלגות, עד שהגבר של דורנו חושש להביע רגשות עזים של אהבה?
"יום אחד תבקשי שאהיה לך מחסה מפני הגשם", שר שיר לוי. אני אוהבת את המשפט הזה. יש בו משהו מאד ראשוני של הגנה, שווה לכל נפש. לא צריך חצי מלכות ולא ירח. לפעמים מרוב ציפיות בשמים, אנו עלולים לזלזל במתנות הפשוטות של החיים. יום אחד תחשבי שננצח ותאמיני בי לאורך כל הדרך. אז מה? הכל תלוי באמונה של האישה?