רחל האיתן, מורה בבית הספר פלך בנים, קיבלה את ההודעה על נפילתו של המנהל שלה - יוסי הרשקוביץ ז"ל - בקבוצת המורים בוואטסאפ. "ההלם היה עצום והדמעות פרצו מאליהן, בכמויות", היא משתפת, "הלב סירב להאמין שאכן זה אמיתי. עד היום אני בתחושה שתכף נתעורר מהחלום הרע הזה ויוסי יחזור אלינו". תוך שעה מההודעה הנוראית התאספו חברי הצוות בבית הספר, לבכות יחד על האבידה הנוראית.
הבשורה המרה: "מי יכול לנחם בית ספר שכול?"
הרשקוביץ ז"ל היה משמעותי כל כך עבור הצוות, שהאיתן מתארת את התחושות באותם רגעים בצורה בלתי נתפסת: "התחושה הייתה כאילו אבא שלנו נהרג. אחת המורות תיארה: 'בית ספר שכול, מי יכול לנחם בית ספר שכול?' וכך אכן הרגשנו". האיתן מספרת על המנהל כמי שהיה עבור המורים והתלמידים כאבא. כל בוקר חיכה בשער בית הספר עם חיוך ענק, טפח לתלמידים על השכם ושאל לשלומם. תמיד הבחין אם מישהו עצוב, עודד וחיזק, "גם כשזה היה עניין אישי הרגשנו עם יוסי כמו בן משפחה, שאפשר לשתף והוא השתתף איתנו בשמחות ובצער".
הוא לא היה מנהל רגיל, כזה שיושב במשרדו ומחלק הוראות. כל אחד שנכנס לחדרו יצא עם חיוך. "ובעצם הוא לא אהב במיוחד לשבת בחדר המנהל", היא מודה, "רק כשהיו לו ישיבות או פגישות. בדרך כלל היה מסתובב במסדרונות ובא לחדר המורים, כדי להיות איתנו ולחוש את הדברים בשטח. כזה הוא היה, בלי דיסטנס בכלל". והוא אפילו קיבל הוכחה להיותו מנהל מצטיין, כשזכה בפרס החינוך ובפרסים אחרים.
התלמידים ממשיכים את מנהגיו: "לעשות טוב לתיקון עולם"
האיתן מספרת שכשיוסי נבחר להיות מנהל הוא נשאל מה החזון שלו. הוא ענה: "לעשות טוב לתיקון עולם". ולפי הסיפורים - הוא לא רק אמר, אלא גם ביצע. לאחר נפילתו החליטו התלמידים להוציא סוודרים עם הכיתוב "להוסיף טוב לתיקון עולם", משנתו של המנהל, ולבשו אותם באזכרה שנערכה בבית הספר. מלבד היותו איש חינוך, הוא היה גם נגן כינור מוכשר, והיה מתנדב לנגן לחולים סופניים כדי לשמח אותם. גם את המנהג הזה החליטו התלמידים להמשיך לזכרו.
יוסי הרשקוביץ ז"ל. "נגן כינור מקצועי" צילום: באדיבות המשפחה
המכתב שכתב להוריו: "חינכתם אותי לתת, בלי לקחת ולא מתוך הרגל"
כשהיה במילואים, שלח לתלמידים ולצוות סרטוני חיזוק. באחד מהם שילב דבר תורה על אברהם אבינו והסביר כי כרגע הוא בשליחות ה', וביקש מכל אחד לעשות את המיטב היכן שהוא נמצא. במכתב האחרון ששלח להוריו מעזה, כמה ימים לפני נפילתו, כתב: "בחסדי ה', אני זוכה לקחת חלק לשמור על עם ה' המושפל... חינכתם אותי לתת, בלי לקחת ולא מתוך הרגל. ב"ה אני זוכה להיות חלק מהעם המדהים ומהאנשים המדהימים, שנותנים את כל הנשמה, למען עמ"י. כולנו כאיש אחד, בלב אחד, התחושה היא כמו במעמד הר סיני".
השיירה עם ארונו של יוסי ז"ל עברה דרך בית הספר: "היה לו לבית שני"
כבר ביום ההלוויה התלמידים הכואבים בבית הספר הכינו פינת זיכרון למנהל, עם תמונות וזכרונות. נתלה שלט ענק בכניסה, והשיירה עם ארונו של יוסי עברה דרך בית הספר. "תלמידים, הורים ומורים עמדו בצידי הכביש ללוותו ולתת לו כבוד אחרון, במקום שהיה לו לבית שני", מספרת האיתן, "להלוויה הגענו כל הצוות, תלמידים, בוגרים והורים. אלפי אנשים גדשו את הר הרצל, שבו נטמן מנהלנו האהוב, שכל ימיו ציטט את דברי הרב אוירבך - שאמר שהר הרצל הוא מקום קדוש לתפילה".
את ההלוויה מתארת האיתן בצער עמוק: "מיררנו בבכי קורע לב, שעות רבות. ההלוויה היתה גדושה בהספדים קורעי לב. יוסי נגע בהמון המון אנשים. לאורך השבעה יצאה כל יום קבוצת מורים לניחום, נעשו ערבי זכרון והמון דברים להנצחתו ולהנחלת צוואתו. לפני שיוסי יצא למילואים הוא מינה את סגנו להחליף אותו עד שיחזור, והוא ממשיך לעשות זאת על הצד הטוב ביותר עד לסוף השנה, לבקשת הפיקוח. בית הספר עבר טלטלה עצומה, אבל בזכות הצוות המדהים וההנהלה, שנרתמו להמשיך את הדרך שיוסי הנחיל לנו, הכל מתנהל ממש כרגיל. מתוך כאב והרבה עוצמות, כי את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק".
יוסי הרשקוביץ ז"ל עם תלמידיו. "בית הספר היה לו כבית שני" צילום: נעם פיינר