סיפורה של משפחת שרעבי כל כך נורא, שקשה לעכל שהוא קרה - ועדיין קורה. האח יוסי נחטף יחד עם בן הזוג של בתו, אופיר אנג'ל, ששוחרר לאחר חודשיים בשבי. האח אלי נחטף גם הוא, בעוד אשתו ושתי בנותיו נרצחו ללא ידיעתו. כמעט שלושה חודשים לתוך המלחמה, ושני האחים עדיין שם. את אחיהם הנוסף, שרון, תפסתי בדרכו חזרו הביתה מסיור בבארי - שם נרצחו ונחטפו בני משפחתו.
"פתחתי את הטלפון והיה לי חושך בעיניים: בחיים לא שולחים לי הודעות בשבת - הפעם היו לי 1,700"
"ישתבח שמו לעד, אין תלונות", הוא משיב כשאני שואלת אותו לשלומו. שומר על אופטימיות. הוא מתגורר ביישוב אלפי מנשה בשומרון ומנהל אורח חיים דתי, ומפתיע אותי כשהוא מספר שידע על המתחולל בשבעה באוקטובר רק בחמש וחצי אחר הצהריים, כשחבר חילוני מהיישוב אמר לו שחמאס השתלט על קיבוץ בארי: "11 שעות אחרי האירוע".
לראשונה בחייו, שרעבי הדליק את הטלפון בשבת. "פתחתי את הטלפון והיה לי חושך בעיניים", הוא משחזר, "בחיים לא שולחים לי הודעות בשבת. היו לי 1,700 הודעות". ההודעות הגיעו מהאחיות, מחברי קיבוץ בארי ומהמשפחה כולה. בשלב הזה האחים כבר לא היו זמינים כלל. רק בארבע לפנות בוקר באותו ליל מוצאי שבת גילה שגיסתו, נירה, הצליחה להימלט עם שלוש בנותיה. אחיו הבכור, יוסי, התברר כחטוף.
משפחת שרעבי צילום: פרטי
יוסי שרעבי ומשפחתו צילום: פרטי
"שלושה ארונות קבורה מונחים לפנינו ואנחנו מבינים שהטרגדיה לא הסתיימה"
אלא שהבשורות המרות לא פסקו. שבוע וחצי לאחר האירוע נודע שליאן, אשתו של אלי, נרצחה. אחרי שבוע נוסף קיבלו את הבשורה על נויה, וכעבור שבוע התבשרו על יהל בת ה-13. "ואז אתה מצפה להודעה שלא באה, שרצחו את אחי האמצעי". אך ההודעה לא הגיעה, והמשפחה החליטה לקבור את ליאן והבנות כשאלי עדיין מוגדר כנעדר.
"אני לא יודע לארגן הלוויה אחת, לא יודע איך ארגנו שלוש הלוויות בבת אחת", הוא מודה, "זה מחזה שאני לא מאחל לאף אחד. שלושה ארונות שמונחים לפנינו ואנחנו מבינים שהטרגדיה לא הסתיימה". אני שואלת את שרעבי איך מצליחים להתמודד עם אבל לצד דאגה עצומה, והוא משיב: "כשהבנתי שיוסי חטוף הפנמתי שאין מי שייקח את המושכות במשפחה, אמא שלי והאחיות שלי מרוסקות, אז ידעתי שאני צריך לנהל את האירוע הזה. שמתי מחסום פסיכולוגי, שנמצא איתי עד היום. אני מנהל את האירוע הזה עד שהוא מסתיים".
למרות המחסום שהוא מתאר, הכאב הוא עצום. "אנחנו מבינים שאלי יחזור ואין לו משפחה. הוא ירוץ לחבק את אשתו ולא ימצא אותה, ירוץ לחבק את נויה ולא ימצא אותה, ירוץ לקבל את יהל ולא ימצא אותה. הוא לא יודע. איך כשהוא חוזר אני מספר לו את הדבר הזה?". רק יומיים לאחר ההלוויה, נודע למשפחה - מעדות של לוחם שהיה בשטח - שאלי בודאות לא היה בזירה. רק אז הבינו באופן רשמי שנחטף.
אלי שרעבי עם שתי בנותיו, יהל ונויה, שנרצחו צילום: פרטי
שם החל שרעבי את המאבק: "להשיב אותם בכל דרך. להסתכל לביבי בעיניים ולהגיד לו - אנחנו ביחד. אין משפחות החטופים וממשלת ישראל, אנחנו כולנו עם ישראל. המפתחות על שולחנך. הקב"ה בחר אותנו על ערך קדושת החיים והוא ישפוט אותנו על המעשים שלנו".
על פורום "תקווה": "זאת טעות! המצווה הכי חשובה היא פדיון שבויים"
חלק ממשפחות החטופים, ברובן דתיות לאומיות, בחרו שלא להשתייך למטה משפחות החטופים בהובלת רונן צור והקימו את פורום "תקווה", הקורא להמשיך את המלחמה ולא להסכים לעסקאות שחרור חטופים. כשאני שואלת את שרעבי מדוע בחר להשתייך למטה, הוא עונה בתשובה כמעט מוכנה: "החזות שלי היא חזות של עם ישראל. בחור דתי שמנסה לחבר בין כולם. מטה משפחות החטופים זה עם ישראל ויש גם מגוון דעות, והפילוג הזה של שני פורומים הוא לא נכון. הוא מרסק. ראינו את הפילוג הזה שנה וחצי וראינו לאן זה הביא את המדינה".
אני מתעקשת ומסבירה לשרעבי שלא מדובר בפילוג על רקע מגזרי, אלא בקו מחשבה אחר לגמרי - בעוד משפחות החטופים מבקשות לעצור את הלחימה, פורום "תקווה" קורא להמשיך בכוח הכוח. "זאת טעות!", הוא מזדעק, "לחימה אפשר להכריז על חמאס בכל זמן, אבל איפה הערכים שגדלנו עליהם? ערכי התורה, ערכים של עם ישראל. פדיון שבויים זאת המצווה הכי גדולה. אז מה המטרה שלנו? למוטט ארגון טרור? למה לא עשינו את זה עשרים שנה לפני כן? עוד חודש יהיה אפשר לעשות את זה, אחרי שכולם יהיו בבית".
"רונן צור מכיר אותי והדעות שלנו שונות אחת מהשנייה שמיים וארץ"
והטענה על כך שהמטה בהובלת רונן צור מכניס פנימה מסרים פוליטיים?
"אני אמרתי לרונן צור: תקשיב טוב, אני בפנים, אבל אם יש פה גרם של פוליטיקה אני בחוץ. ורונן צור מכיר אותי והדעות שלנו שונות אחת מהשנייה שמיים וארץ אבל לנגד עינינו השבת החטופים. אם זה לא היה לנגד עיניי לא הייתי במטה הזה. ואמרתי לו - לא יודע איזה מסרים אתה מעביר, אבל אני מעביר בכל ראיון ובכל מדיה שהניצחון שלנו קודם כל מתחיל באחדות. אולי זה לא המסרים שהמטה העביר מההתחלה, השבת החטופים זה לא עניין של פוליטיקה, זה של כולנו". והוא בהחלט מזכיר שוב ושוב את עניין האחדות, לאורך כל השיחה שלנו. "הניצחון שלנו הוא לא מיטוט החמאס ולא השבת החטופים, אלא האחדות שלנו", הוא קובע.
"אמרתי לרונן צור: אם יש פה גרם של פוליטיקה אני בחוץ", צילום: Gili Yaari /FLASH90
שמעתם מאלי ויוסי אות חיים?
"כן, ברוך ה'. אבל צריך להבין שטיפות הדם שלהם אוזלות. הם נמצאים בידי מרצחים מתועבים. שלא נשכח מה עשו לנו בשבעה באוקטובר. הם לא נמצאים בשוויץ, הם אצל ארגון טרור הכי אכזרי בעולם".
אם יכלו לשמוע אותך עכשיו, מה היית אומר להם?
"הייתי מספר להם שעם ישראל התגייס כולו בשבעה באוקטובר להציל אותם ואת כל החטופים. המטות האזרחיים שהוקמו פה, איש בשביל רעהו, זה דבר שיכול לקרות רק בישראל. זאת הייחודיות שלנו. תהיו גאים בעם שלכם, כי מה שהם עושים בשבילכם זה משהו שלא היו עושים בשום מקום בעולם".