חן אלמוג גולדשטיין ושלושת ילדיה: אגם בת ה-17 וגל וטל בני ה-11 וה-9, הוחזקו יותר מ-50 ימים בשבי בעזה. אב המשפחה והבת הבכורה נרצחו בשבת השחורה, רגעים ספורים לפני ששאר בני המשפחה נחטפו. בראיון מצמרר לאולפן שישי חן ואגם סיפרו על החודשיים הקשים בשבי.
"אמרתי לאמא: 'הולכים לאנוס אותי'"
הן סיפרו על רגעי החטיפה, לאחר שהאב נורה מול עיניהן: "בשעות האלה בממ"ד הרגשתי פחד מוות בכפר עזה, בבית. פחדתי מאוד ואז כשהם באו, כשהם עמדו מחוץ לדלת וצעקו לנו, הייתה לי איזו ירידת מתח של זהו, אני הולכת למות. וקיבלתי את זה". האם ושלושת הילדים נלקחו לעזה, ואז בראשה של אגם עלה התרחיש הנורא": "אמרתי לאמא: 'הולכים לאנוס אותי'. ביקשתי מהנהג: 'רק ביחד, תשאיר אותנו ביחד'. ובאמת נשארנו יחד, באופן מפתיע".
הן סיפרו כי בתקופת השבי לא ידעו בוודאות אם האב והבת הבכורה עוד בחיים, עד שיום אחד המחבלים נתנו להם לשמוע רדיו, שם הם שמעו את אביה של חן מתראיין ובסיום המראיינת ניחמה אותו ואמרה: "אנחנו משתתפים בצערכם על נדב וים", וכך בני המשפחה קיבלו את הבשורה הקשה. "זו הייתה פעם ראשונה שגל, בן 11 וחצי, בכה", תיארה חן. "אנחנו די הבנו את זה, אבל קשה היה לשמוע את זה".
-
עוד באותו נושא"אחד החוטפים המליץ לי לא לחזור לעוטף, כי חמאס עוד ישובו"
17/12/23 10:39
"אנחנו מחתנים אותך בעזה, נמצא לך פה גבר"
הן המשיכו ותיארו בכאב את תקופת השבי: "הם היו מדברים איתנו גם לפעמים על גלעד שליט עם איזה חיוך כזה", סיפרה חן, "מסתלבטים עלינו עם זה. אלה היו החרדות שלי, שאולי זה ייארך עכשיו שנים הדבר הזה? הם עפו על עצמם", סיפרה חן. "זו הייתה גם איזשהו אמירה אלינו, שלמדינה לא אכפת, שלקח חמש שנים עד שהחזירו אותו ושלמדינה אכפת רק מהלחימה".
"הם אמרו לי: 'את, אנחנו מחתנים אותך בעזה, נמצא לך פה גבר", סיפרה אגם, והוסיפה כי השובים העניקו לה שם ערבי- סלסביל, שפירושו מים מתוקים. "אמרתי לו שזה קטע, כי השם שלי בישראל זה אגם".
אגם גולדשטיין אלמוג ואמה מדליקות נרות בקיבוץ שפיים אחרי החזרה מהשבי , צילום: Avshalom Sassoni,Flash90
"אם האמנו שיש שלום, איבדנו כל אמון באנשים האלה"
"היו פעמים שהמחבלים צרחו עליהם, 'תהיו בשקט'", סיפרו על החוויה שעברו שני הבנים הקטנים. "זה היה מבהיל וגם אמרתי לאימא: 'הוא לא אבא שלהם, הוא לא יחנך אותם עכשיו'". אגם המשיכה ותיארה כי לפעמים לא יכלה להישאר בשקט אל מול האלימות, "קיללתי המון אותם ככה בעברית. חלק הם מבינים. ואז אני לא מקבלת רדיו ועושים לנו כאילו משחקים, שהיום נאכל קצת".
"אני לא רוצה שיחשבו שהיה לנו טוב שם, שהם טובים שם, שראינו בהם איזושהי אנושיות מסוימת", הבהירה אגם. "אנחנו מספרות על הדברים שכביכול היה שם נורמלי, כי זה מה ששמר עלינו קצת שפויות. אנחנו האמנו שאין אנשים רעים - אבל יש אנשים רעים. לעולם לא נסלח ולעולם לא נגלה אל האנשים האלה איזושהי אמפתיה. אם האמנו שיש שלום, איבדנו כל אמון באנשים האלה".
"היו הרבה בנות. חיללו אותן ופגעו בהן"
הן סיפרו על המפגש עם החטופים האחרים, במיוחד עם הבנות הצעירות. "היו הרבה בנות. בנות בנות 19 לבד, והן עברו דברים קשים, ברמה אישית, שחיללו אותן ופגעו בהן. גם התעללו פיזית, עינו. אחת הבנות הייתה לבד בכל הימים האלה", סיפרה אגם. "ואז היא פגשה אותנו, והיא דיברה מאוד-מאוד בשקט ולאט. היא אמרה לי: 'סליחה שאני מדברת לאט, פשוט לא דיברתי עכשיו 50 יום'.
לסיכום אגם ביקשה להבהיר כי מבחינתה החיים חייבים להימשך, "ניתנה לנו האופציה לבנות חיים חדשים. בא לי לחיות. כל פעם אמרתי לאמא סיסמה כזו: 'כל עוד אנחנו בחיים - שמחת חיים'. סיסמאות זה מחזיק, אין מה לעשות".