מפלגת זהות תוביל אותנו לשבתאיות

בימים האחרונים מתחזקת התסיסה בקרב רבני הציונות הדתית. בזה אחר זה הם קוראים לתלמידיהם להימנע מהצבעה למפלגת זהות. ראש ישיבת 'ניר' הרב נעם ולדמן הצטרף גם הוא לקריאתם של הרבנים זלמן מלמד, יהושע שפירא, שמואל אליהו ועוד, שכבר הביעו את דעתם הנחרצת נגד המפלגה. "בעייני תפיסה זו היא הרסנית" אמר לתלמידיו הרב נעם ולדמן, "ומרן הרב קוק זצ"ל קורא לה 'שבתאית'. היא אמנם אינה שבתאיות מוחלטת, אך איננה רחוקה משם. הרעיונות שהיא מציעה על מנת להגיע למה שהיא מכנה 'חירות', עלולים להביא אותה לשבתאות ממש".

מפלגת 'זהות' חרטה על דגלה את עקרון חירות הפרט והוצאת המדינה מחייו. עקרון שקורא לביטול רישום הנישואין והתרת נישואין אזרחיים, ביטול צבא העם ומעבר לצבא מקצועי וכן מציע אנרכיה בתחומים רחבים נוספים. 

נראה שהסיסמא הזאת 'חירות' היא דבר מובן, שלכאורה ההבדל בין עבד לבן חורין הינו הבדל פשוט, אבל מרן הרב כותב שזה המושג המסובך ביותר. יש עבד שרוחו רוח בן חורין ויש בן חורין שרוחו רוח עבד. בן חורין זה אדם שנאמן לעצמיותו. המושג 'חירות' הוא מבלבל ומתעתע. 

ישנה חירות מזוייפת, חירות שנותנת לאדם הפרטי לעשות כל מה שהוא רוצה, אבל דווקא החוטא ה"משוחרר" הוא המשועבד לתאוותיו ויצריו. זו היא עבדות הצבועה בצבעים חיצוניים של חירות. חירות שדואגת אך ורק לחיי הפרט מביאה להפקרות. ייתכן כי בעקבות כך מפלגה זו קונה לעצמה אחיזה חזקה בקרב הצעירים המדמים כי בכך יוכלו לממש את חלומותיהם. 

תפיסה זו שמפתחת רק את האדם הפרטי משווקת תחת האמירה 'להיות יהודי חופשי', לא עוד 'להיות עם חופשי בארצנו'. אין משמעות לעם יש משמעות רק לאדם הפרטי. השקפת עולמנו, כפי שלימדנו רבינו הרב צבי יהודה, היא שאנחנו נגד כפיה דתית במרחב הפרטי, אבל במרחב הציבורי אנו נקראים להביא לידי ביטוי את היות מדינתנו מדינת העם היהודי.

מוסכמות חברתיות הן צורך אנושי. איננו יכולים לחיות בעולם בו הכל נתון לשיפוטו של אדם אחד או אפילו קבוצת אנשים שבאה לייצר תפיסת עולם חדשה מבחינה חברתית, רוחנית או לאומית. על מנת ליצור שינוי יש צורך באיחוד האומה סביב אותו הרעיון. המושג של חירות בתורה פירושו התבטלות. ככל שאדם מתבטל מהפרטיות שלו כלפי דבר נעלה וגדול יותר אז הוא משתחרר מהגסות, מהצרות, מהקטנות, מהתאוות, מהדברים הנמוכים, ומתחבר לדבר גדול יותר. ככל שאדם יותר מתבטל לקב"ה הוא יותר בן חורין.

העולם עתיד להגיע לרעיונות גדולים אלו של חירות. חירות זאת אמורה להגיע ממקום של אורגניזם לאומי ולא מתוך דאגות אנוכיות. זה הוא תהליך ארוך שאינו נגמר בפתרונות קסם. אדם שנכנס לישיבה לא הופך להיות גדול הדור ביום אחד, הוא לומד תורה מבוקר ועד לילה עד שהוא מרגיש שהמידות שלו מתוקנות. תיקונה של מידה ממידות הנפש היא תהליך ארוך. כשאנחנו מדברים על קידומה של חברה, של אומה, אין קיצורי דרך. אי אפשר להקדים את המאוחר ולדחוק את הקץ כמו שמסביר מרן הרב זצ"ל בעניין החירות.

החופש שמשווק היום הוא רפש, הוא טומאה והוא מביא להרס. הדרך להגיע לחופש האמיתי היא רק על ידי נאמנות והתמסרות לאומה, ההבנה שאני חלק מדבר גדול. חופש שנובע מתוך רצון לתת לכל אחד את פורקן היצרים שלו הוא חופש שיקרי. שאיפה זו תוביל אותנו לעולם בו "איש את רעהו חיים בלעו". 
מפלגה זו קוראת לעצמה זהות, אך זהות ככל שהיא ברורה יותר היא יוצרת מחוייבות לערכי הזהות, ומה שאנו רואים כאן הינו טשטוש הזהות. כיצד הודחקו ערכי היסוד של הציונות הדתית אותם ספגנו מרבותינו? מה עם  הדאגה להתיישבות בכל מרחבי ארץ ישראל? מה עם פיתוחה של תורת ישראל? כל אלו זזו הצידה מפני רעיון החירות המדומה. קל יותר למכור את ערך החופש השווה לבבות מאשר להיאבק על ערכים יסודיים המצריכים הקרבה ומסירות.