לומר את האמת

בתקופה האחרונה בעקבות חוסר הודאות ולעיתים אף חוסר האונים מתגלה רצון גדול בציבור לברר מה דעתה של התורה, ובעקבותיה של חז"ל, בסוגיות שונות העומדות על הפרק. החל מעינינים ציבוריים כגון: היחס למיעוטים בארץ ישראל ובפרט לערבים, הלכה ודמוקרטיה, שלום ומלחמה, וכלה בעיניני הפרט ואף האינטימיים ביותר- זוגיות ומשפחתיות, מיצוי עצמי וכו'.
עצם קיומו של הרצון לדעת, אף שלפעמים אינו מגיע למעשה בפועל, הוא נקודת החיבור הראשונית- היסודית והפנימית ביותר, ועל כן עלינו לברר לעצמנו מהם היסודות הרוחניים עליהם עומדת התורה ולאיזה מטרות היא מכוונת. עלינו לומר את האמת, התורנית הפשוטה ללא הרגשה של התנצלות, אי נעימות או בושה. הגמרא במסכת ברכות (סג' עב') דורשת את הפסוק "הסכת ושמע ישראל" ב-3 צדדים שונים: א- "הסכת- עשו כיתות כיתות ועסקו בתורה לפי שאין התורה נקנת אלא בחבורה". ב- "הסכת- הס ואח"כ כתת- וכדאמר רבא- לעולם ילמד אדם ואח"כ יהגה". ג- הסכת- כתתו עצמכם על דברי תורה, שאין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה".
הרב קוק בפירושו עין אי"ה מבאר שבמאמר חז"ל זה טמונים ארבעת היסודות עליהם התורה עומדת ואליהם היא מכוונת. א- התורה ניתנה לחבורה- לקבוצה- לעם ישראל. כל מטרתה של התורה הינה- "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש". האומה כאומה אמורה לחיות חיים של קודש- בפוליטיקה, בצבא, בחברה, בכלכלה, בתקשורת, וכו'. התורה לא מכוונת לגדל את האדם כצדיק פרטי הזוכה לעולם הבא וזהו. התורה אינה מסתכמת בכך כפי שחושבים רבים. כל ענינה של התורה הוא קדושת הכלל-העם, מתוך כך קדושת הפרט-היחיד. ועל כן אמרו חז"ל- "עשו כיתות כיתות ועסקו בתורה"- על מנת לחנכו לקדושתנו הציבורית הלאומית ולא להסתפק רק בצדיקות אישית.
ב- התורה לא באה לנתק את האדם באופן מוחלט או חלקי מכוחות החיים הטבעיים-הגופניים, הנפשיים והשכליים שלו, אלא אדרבא לתת לאותם הכוחות את מדרגתם המלאה מתוך הקודש האלוקי המופיע בהם. ככל שאדם יותר רוחני הוא יותר מקושר לחיו הטבעיים הוא מגלה את העומק הפנימי האלוקי הטמון בהם, ולא כפי שטועים רבים וסוברים שמטרתה של התורה הנה ביטול- מחיקה טוטלית או החלשה חלקית של כשרונות ויכולות טבעיים הקיימים באדם. התורה לא מחנכת לסיגופים להתבודדות ונזירות (דבר הראוי לפעמים כהדרכת מעבר ולפרושים יחידי סגולה) אלא אדרבא למיצוי כל הכוחות באופן האמיתי והמלא שלהם. ועל כן הלומד בחבורה מוכרח להתקשר לטבעיות החיים המופיעה בקיבוץ אנשים, לעלות ולקדש טבעיות חיים זו.
ג- התורה מכוונת את האדם לתיקון מידותיו ובראשם הענווה, להיות בחינת "מקבל" מן החוץ, ורק לאחר מכן לומר את שבדעתו. אנו חיים במנטליות בה כל אבא "מוסכניק" וכל אימא "אחות מוסמכת". קשה לאדם להודות באמת הפשוטה שיש תחומים בהם הוא אינו מבין כי לא למדם.
הדרכת התורה היא "הס"- קודם לשמוע, להקשיב, לקבל, ללמוד, להיות בעל מידות ולומר "איני יודע", ורק לאחר מכן ראוי ואף רצוי שיביע את דעתו- "כתת"- שבור והרוס, אמור בקורת, כי בצורה זו דעתך חשובה היא לברור העניין.
ד- מטרתה של כל חברה היא לחיות חיים ממוצעים, מסודרים, נורמליים מבחינה כלכלית, חברתית, תרבותית וכו'. אומנם על מנת שהחברה תוכל לחיות כך צריכים להיות בה אנשים המוכנים להתנדב לחיות חיים לא ממוצעים אלא חיים של קצה. בכל חברה צריכים להיות חיילים, שוטרים, רופאים, תלמידי חכמים המוכנים להשקיע יותר מהדרך הממוצעת על מנת שההמון יוכל לחיות את חייו הנורמליים. זהו "כתתו עצמכם"- היו מוכנים להיות אלא ההולכים בראש החץ לפני המחנה.
בתקופתנו עם ישראל צריך הרבה "אנשי קצה"- מתנדבים בתחומים רבים: ישוב ארץ ישראל, למוד תורה, חסד וכו'. על מנת שנגיע ליעדים הרוחניים והלאומיים המיועדים לנו.
עלינו לחזק מאוד את המתיישבים ביש"ע ההולכים היום בראש המחנה המוכנים לחיות חיים של קצה למרות הבעיות והסיכונים הכרוכים בכך. החיזוק צריך להיות בדיבור- עידוד ופרגון, ואף במעשה בפועל. זה הזמן להצטרף למפעל ההתיישבות-"לעלות אל ההר", להראות נכונות בפועל ממש להיות מאותם המתנדבים- "אנשי הקצה" ובזכות כך עם ישראל כולו יחזור לערכיו האמיתיים והנצחיים אם נזכה לחיות לאור ארבעת האמיתות הללו כל אחד לפי כוחו ויכולתו עוד נראה בעזרת ה' את עמנו חוזר לעצמיותו בארצנו.