באולפנת עפרה קיימת מגמת ציור בה מדלגים על לימוד ציורי עירום. בבחינת הבגרות שהיתה היו גם ציורי עירום, ונכתב שבבתי ספר דתיים רשאים שלא לענות על שאלות הקשורות לאותם ציורים… האולפנא, כמובן, מחתה. בכלל, מה לדתיים ולאומנות הציור?
לכל האומנויות יש מקום. האומנות מעוררת רגשות עדינים בלב האדם. למה לא לאפשר? בתורה היה בצלאל אומן גדול.
היהדות ידועה יותר כמי שמשקיעה כלפי פנים, ולא כלפי חוץ, כמו הנצרות, למשל
האומנות אינה העיקר ביהדות, אבל יש מקום לצרף גם אותה, כדי לעורר רגשות טובים ועדינים באדם. זה ניתן לצירוף, אך לא כעיקר.
אם היהדות מגבילה לימוד ציורי עירום, אולי מוטב היה לאותן תלמידות לבחור במקצוע אחר?
ודאי שאסור ללמוד ציורי עירום, אבל אפשר בלי עירום. זה כאילו שאדם יאמר, אם איסור אכילת חזיר מפריע לי לאכול, עדיף שלא אוכל כלל. לא צריך קיצוניות לגשת לכל דבר, אפילו אם הוא מסואב, ולא צריך קיצוניות הפוכה שבכלל לא ילמדו. צריך שכל מקצוע בחיים יהיה בכשרות.
יש הבדל בין אם הלומד הוא בן או בת, או אם מדובר בעירום גברי או נשי?
לא צריך לעסוק בדברים לא צנועים. מה שברחוב לא עושים, אינו נעשה מותר עקב האומנות. גם האומנות צריכה להיות נקיה. אומנות אינה סתם בידור זול, אומנות היא דבר שיש לו תפקיד בעולם כמו כל דבר. זה לא הפקר. צריך אומנות טובה, יפה ונקיה.
אינך חושב שהיצירה אצל דתיים היא יצירה חנוקה?
היצירה אינה חנוקה. אצל כל אומן היצירה האומנותית בוקעת מעומק אישיותו. מה שיוצא ממי שאישיותו טהורה זה טהור, והוא לא צריך לחנוק כלום. כל אדם צריך להיות אדם טהור, קל וחומר שיוצר.
עירום אומנותי – האם יש כזה דבר?
אם אתה שואל אם זה קיים במציאות – הכל מלא זבל כזה, לצערנו.
אני שואל האם עירום יכול להיחשב כאומנות?
זה עניין של הגדרות. אומנות צריכה להיות טהורה.
למה כוונתך "עניין של הגדרות"?
אם השאלה היא לגבי מה שיש בעולם, ודאי שזה קיים בעולם. בעולם יש גם רוצחים. אם השאלה לגבי מה שצריך להיות, זה לא צריך להיות. כל דבר בעולם צריך להיות טהור.
כאן אתה מכחיש את המוחש, כי בעצם מדובר באומנות ולא בסתם פורנוגרפיה
אם השאלה היא אם זה קיים, זה קיים. אם השאלה היא מה צריך להיות – אומנות צריכה לשרת אידיאלים עליונים.
ציורי העירום אינם דבר חדש. אתה מחזיר אותנו לתקופות אפלות בהיסטוריה של ניתוץ פסלים אומנותיים
שפיכות דמים, עבודה זרה וגילוי עריות קיימים הרבה זמן, לצערי. המלחמה בהם נמשכת. זו לא מחלה חדשה, אלא ישנה. אז מה? לא בגלל שהיא ישנה היא חדלה להיות מלחמה.
לא דיברתי על גילוי עריות ופורנוגרפיה זולה, אלא על הצגת גוף האדם בטבעיותו מבלי לנסות לייפותו, מעין נודיזם
"נודיזם" בעברית זה עירום. זה לא משנה. זה לא דבר צנוע. גם אומנות צריכה להיות צנועה. יש דברים שהם יפים והם צנועים.
מזה "צנוע"? הכל יחסי!
ודאי. הכל יחסי. התורה מדריכה אותנו מה צנוע. אנשים שהראש שלהם כבר מושחת מאבדים קנה מידה. יש דברים שאינם דברים רעים, אך הם דברים אישיים שאינם לפירסום. כמו שאומרים "פירסומי ניסא". גוף האדם הוא מהדברים השייכים לעולמו הפנימי של האדם, ואינו דבר שכל האנשים צריכים לדעת. לא רק אצל גברים, גם אצל נשים. את הגוף צריך לכסות. לא בגלל שהוא רע, אלא בגלל שהוא אישי. יש הרבה דברים שצריך להצניע. גם את החוכמה שלך אינך צריך לזעוק בראש חוצות ולהראות לכולם: " תראו כמה אני חכם". אנחנו שמחים שאתה חכם, אבל אל תשוויץ בכך.
יצריות ויצירתיות
בעקבות בחינת הבגרות באומנות הרב אבינר האם יהדות חונקת את היצירה האומנותית.
