הקדמה
כמה אתם יודעים על מורשתה המפוארת של העיר השנייה בגדולה במדינת ישראל?[1]
בודדים יספרו על ר' ישראל נג'ארה ועל פיוטו, מעטים יוכלו לספר שיש שם בית כנסת עם פסיפס של דוד ומנורות, אך בכדי שכולם ידעו את הפרטים לאשורם, נפתח את סיפורנו בהתחלה:
העיר עזה היא מן הערים הקדומות בעולם שיישובן לא פסק עד ימינו. ערכה רב מאד בתולדות ארץ ישראל והמזרח הקדום כולו, בשל מיקומה האסטרטגי על דרך הים, בין האימפריות של הסהר הפורה, עיראק-איראן של ימינו, שכללו את שומר, אכד, עילם, אשור, בבל ופרס, לבין האימפריה המצרית שישבה על עורק המים האפריקאי הראשי, הנילוס. כתוצאה מכך שימשה עזה עיר ראשית בדרך המסחר והתקשורת הראשית בין שתי המעצמות, וכן גם כקו הגנה או התקפה של כל אחת בפני המעצמה השניה.
שמה, יתכן שמקורו במילה השמית "עז", שפירושה הוא חזק ורב עוצמה ושם זה בא לציין את ביצוריה האימתניים של העיר בימי קדם.
מצרים ופלשתים
עזה נזכרת לראשונה אצל פרעה תחותמס השלישי, שמלך בשנים 1490-1450 לפנה"ס, בשם "גצת" ומכונה "שלל המושל". תחותמס השלישי הגיע אליה ב-1468 לפנה"ס, בדרכו לדיכוי מרידת מלכי כנען וסוריה, בברית שכרתו ושעל ניצוחה עמדו מלך מגידו ומלך עיר בשם קֶדֶש הנמצאת בסוריה של היום. בהמשך אותה מאה נצטווה מושל תענך להתייצב בפני פרעה אַמֶנְחֹתֵפּ ה-4. על פי כתבי אל-עמארנה, המתוארכים בחלקם לתקופת אביו – אַמֶנְחֹתֵפּ ה-3, מן המאה ה-15 לפני הספירה, בעזה, המכונה שם Ha-za-ti, ושהייתה בתקופה זו מרכז שלטוני כאחותה יפו, חנה חיל מצב הכפוף לפקידות המצרית, ועזה הפכה, לפחות לשלוש מאות השנים הבאות, לבירת השלטון המצרי בארץ. עזה שימשה כמרכז מנהלי חשוב למצרים ולצבאם בכנען, ואחת הסיבות לכך היא מיקומה על הציר הראשי בין מסופוטמיה למצרים, ובכך היא מהווה קו הגנה אחרון בכנען בפני פלישה למצרים מצפון מזרח.
הפלשתים מגיעי