במסגרת ועידת ירושלים לנשים ועסקים של עיריית ירושלים ואון לייף, הגיעה הרבנית ימימה מזרחי לראיון נדיר עם העיתונאית לינוי בר גפן במסגרתו נשאלה על הנסיון העסקי שלה והיכולת הנשית לעורר מודעות לסוגיות שבמחלוקת.
המראיינת שאלה את הרבנית ימימה מדוע הצפייה בשיעורים המקוונים מוגבלת באמצעות קוד, כדי למנוע צפייה מגברים. אין להם מה ללמוד ממך?
הרבנית ימימה הסבירה את הסיבה: "בטח שיש להם מה ללמוד ממני. אבל אני מרגישה בקהל מעורב 50% מעצמי. כשאני בקהל כל-נשי, אני 100% – אני מעזה לדבר על הכל. החירות שלי זה להיות נשית במאה אחוז ועד הסוף. אני מרגישה חופשיה יותר".
ועידת הירושלמית עסקה בניסיון העסקי של המרואיינות. בר גפן שאלה את הרבנית ימימה איך מרימים עסק כשאת הכל – המוצר, הפרזנטורית?
הרבנית ימימה השיבה במבוכה: "זה פחות נכון. יש את יקרת פרידמן שאחראית על הפצה, יש מנהלת הפקות, מזכירה נאמנה שאתי יומם וליל. זה מנגנון נשי ענק באמת", והוסיפה, "אני מנסה להתמקד בתחום הרוחני, ללמוד ללמד, להקשיב המון, לדבר המון, הפיוז'ן שלי ושל הקהל. בעסק אני אישה פחות כלכלית, אבל הן עושות את זה עבורי בנאמנות והצלחה גדולה"
היה רגע משמעותי שהסתכלת על הקהל ואמרת 'וואלה, נראה לי שהשגתי משהו'?
הרבנית ימימה סיפרה בהתרגשות: "בכנות, הרגע הזה טרם הגיע. אני לא יכולה להגיד לעצמי שהצלחתי, אני יכולה להגיד שאני ממשיכה, משתדלת. אני חווה הצלחות בכל יום, כל כך הרבה נשים עושות בכל יום. אני אספר על חוויה מכוננת שלי, על הרגע שבו ידעתי שנשים יום אחד ישנו את העולם. זה היה כשבן שלי נלחם על חייו. השבתות היו קשות מאוד, טיפול נמרץ ימים שלמים ליד צפצופים של מכונות. ערב שבת אחד, האיש שלי חזר לילדים בבית ועליתי בצעדים כבדים לטיפול נמרץ. ידעתי שיהיו שם את סוהא הפלסטינית ונוגה הקיבוצניקית שלא מביטות בי. וילד מורדם מונשם. התכוננתי לבדידות של שבת. מול נרות שבת ביקשתי 'וזכני לגדל בנים ובני בנים', שרק אזכה לראות את הילד הזה גדל. פתאום ראיתי את נוגה הקיבוצניקית בוכה ליד נרות שבת שלי. ראיתי את סוהא הפלסטינית בוכה ליד נרות שבת שלי. אף לא אחד מהילדים שלנו שרד. באותו שבוע הבנים של כולנו נפטרו. לא פגשתי יותר לא את נוגה וסוהא. יש לי חלום שבאיזה קהל היא תגיד 'זו אני'. לרגע נדיר בהיסטוריה המדממת של העם הזה, ידעתי שהנשים יצילו את העולם. יום אחד יקומו כל החוות בעולם, לבושות לא יודעת איך, שייכות לכל הדתות כולן, ויגידו 'מספיק, אנחנו לוחמות חיים, זה יותר חשוב מכל דבר אחר'. זה היה רגע עבורי שידעתי שנשים יהפכו את העולם למקום בלי אבק של מאבק, מקום מנשים, שאפשר לנשום בו ולחלום"