שלמה בן צבי הוא שם מוכר במגזר הדתי לאומי, ובמיוחד בתקשורת המגזרית. מי שהקים את ערוץ התכלת, היה בעל מניות ואף נשיא ערוץ 10, והיה בעלי ירחון ההתיישבות הוותיק נקודה, ולאחר מכן הבעלים של הצופה, מקור ראשון ומעריב, אותם עזב לפני כחמש שנים, מוכר היטב בציבור. לפני כשבועיים הודיע בן צבי, תושב אפרת, בן 55, כי הוא מתמודד על ראשות הבית היהודי. ואף פתח בקמפיין בתקשורת המגזרית.
בראיון ל'כיפה' מסביר בן צבי מדוע החליט מי שהיה עמוק בעולם התקשורת לפנות לפוליטיקה, מסביר מה לדעתו דרוש למפלגת הציונות הדתית, מדבר על החיבור עם האיחוד הלאומי, ומתמודד עם הטענות נגדו.
למה בעצם אתה מתמודד על ראשות הבית היהודי?
"אני מתכונן להתמודד הרב זמן, כבר לפני שנתיים הצטרפתי לבית היהודי. היה ברור לי שהבית היהודי צריך רעיונות חדשים ודרך חדשה. מה שעשינו בשנים האחרונות לא הצליח, אנחנו מאבדים את טובי הבחורים שלנו. מספר המתפקדים הולך ויורד כל הזמן, החיוּת יוצאת מהסניפים, ואם מישהו לא יעשה משהו אז התנועה המפוארת הזו, אחת התנועות החשובות והשורשיות שיש כיום לישראל - תיעלם.
לא חשבתי לרגע אחד שהיא תיעלם כל כך מהר, לא חשבתי שאני רק אגיע וראשי המפלגה יעזבו אותה, ובמקום פריימריז שהתכוונתי להתמודד בהם, אני אתמודד להיות ראש המפלגה. אבל במקום שאין איש כנראה שצריך להיות איש. ואחרי שחשבתי והתכוננתי ברור לי שיש צורך בדרך חדשה, ואני מאמין שיש לי אותה. אני מעוניין לעמוד ולשכנע את החברים שאני האדם שיכול להוביל אותם קדימה".
למה לבחור בך?
"קודם כל, אני כמעט עשרים שנה לוחם את מלחמות היהודים. התקשורת לא כל כך שונה מהפוליטיקה, שתיהן קשורות זו בזו במדינת ישראל, כמו בכל מקום אחר. ואני חי ונלחם ובונה ומטפח את התקשורת שלנו, של הציונות הדתית. כבר כמעט עשרים שנה. חלק הארי של אנשי התקשורת וכלי התקשורת בציונות הדתית עברו דרכי או שטיפחתי אותם. לפני עשרים שנה קראתי את המאמר של אורי אורבך ז"ל, שהיה חבר קרוב ומנטור. הוא קרא אז 'הטובים לתקשורת', ואני הקשבתי לו. ואחרי שגמרתי שני אקזיטים, ועשיתי לא מעט כסף, אמרתי - אני חייב לעשות משהו. כך חינכו אותי, כך חינכו את כל הדור שלי. ואז נכנסתי לטלוויזיה (לערוץ תכלת, י.ק.) ואחר כך לדפוס (הצופה, נקודה, מקור ראשון ומעריב). עשיתי ככל שביכולתי והשקעתי את כל כוחי ומאודי כדי לקדם את התקשורת שלנו, ואני מאוד מאוד גאה, ויש לי המון נחת רוח, כשאני רואה את האנשים המוכשרים שצמחו בכלי התקשורת שהייתי שותף בהם, או בניתי אותם וטיפחתי אותם. הם בכל מקום בתקשורת הישראלית.
הפכתי את מקור ראשון לעיתון הטוב ביותר בישראל
"אבל עכשיו הגיע גם זמנה של הפוליטיקה. שני הדברים שהם קשורים זה בזה. הפוליטיקה של המגזר היום נמצאת במצב די דומה לזה שהיתה בו התקשורת המגזרית לפני 15-20 שנה, אז היה לנו רק את בשבע. מקור ראשון היה על הקרשים, כמעט בפירוק, והוא היה מוצר שלא היה מוכן ולא היה מסוגל להתחרות עם הטוב שיש לתקשורת הישראלית. אני חושב שאני, יחד עם עוד הרבה מאוד אנשים, הפכתי אותו להיות כזה שמתחרה מול כל השאר, ולי אין ספק שהוא כיום העיתון הטוב ביותר שיוצא כל שבת במדינת ישראל. וזה מה שצריך לעשות היום לתנועה שלנו. לא לקדם את עצמי או לקדם מישהו אחר, אלא לקדם את הציבור שלנו. את הציבור הטוב ביותר - גם בפוליטיקה - כמו שאנחנו נמצאים בכל תחום אחר בעשייה".
אורי אורבך ז"ל. חבר ומנטורצילום: Yossi Zamir/Flash90
אתה מתגאה במקור ראשון, אבל יש הרבה עיתונאים שטוענים שאתה חייב להם כסף. אנשי תקשורת שעבדו במקור ראשון ובמעריב בתקופתך כתבו בשבוע האחרון, מאז שהחלטת להתמודד, פוסטים זועמים בפייסבוק הטוענים שאתה חייב להם עשרות אלפי שקלים.
"טוב ששאלת את זה. מה לעשות, לעיתונאים יש מקלדת והם עושים את שלהם. את מקור ראשון ניהלתי כמעט 14 שנה, קידמנו אותו המון. הצלחתי לפרנס מאות משפחות, ולא היה קל לאורך כל השנים. כמובן שהעיתון לא הרוויח אפילו שקל אחד. השקעתי סכומים מטורפים כדי לקדם אותו, ואני גאה בכך. ואני עוד יותר גאה בכך שכאשר מכרנו את מקור ראשון, מאה אחוז מהעובדים קיבלו הצעת עבודה שווה בתנאים, כמעט כל מה שהגיע להם.
לגבי פרילנסרים כאלה ואחרים, שהחברה, כמובן לא אני, היתה חייבת להם כסף, שלא ישכחו את העובדה שכל כך הרבה שנים ניהלנו עיתון שהפסיד - והם בעצמם התפרנסו ממנו. זה לא אומר שלא חבל לי עליהם ועל כך שהם לא קיבלו גם את מה שמגיע להם מהחברה, אבל כמעט כולם קיבלו כמעט הכל".
ובכל זאת, עזבת את ערוץ תכלת וגם את מקור ראשון ומעריב... מי שמתבונן מהצד צריך לדאוג?
"את האקזיט שעשיתי, עשיתי בצעירותי, בהייטק ובנדל"ן, וברוך ה' שם הצלחתי. עיתונות, ותקשורת בכלל, זה לא מקום שאתה נכנס כדי להרוויח כסף. אתה נכנס כדי להוביל, כדי לתת חזון ודרך. וזה מה שעשיתי. את ערוץ התכלת גלגלתי לערוץ 10, וברוך ה' הצלחנו להביא ז'אנרים חדשים לחלוטין. דרמה, קומדיה, מה שלא תרצה. כמעט כל כוכבי הטלוויזיה היום התחילו בערוץ תכלת ונכנסו לערוץ 10. ולגבי מקור ראשון ומעריב, כשלקחתי את מעריב, מצאתי שמעריב לא היה בדיוק כפי שתיארו לנו. ובסוף מעריב הוחזר למפרק כפי שקיבלנו אותו. ברגע שמכרתי את מעריב, ראיתי שהעיתונות, מבחינתי בכל אופן, היא לא דבר שאני אוכל להמשיך בו. והיה לי ברור שמה שחסר עכשיו זה חזון, ולכן לקחתי על עצמי, אם אני כבר יוצא מהעיתונות, גם למכור את מקור ראשון, ואני מאוד שמח שהוא עבר לידיים טובות, ושכל העובדים מצאו בית חם".
וועדה מסדרת היא הליכה אחורה, לשנות השמונים. אבל זה מה יש
"ראיתי שהצורך שלנו כרגע הוא לא ליצור עוד כלי תקשורת, אלא למצוא איזושהי דרך, שדרכה התנועה שלנו, השבט שלנו, ימצא את מקומו הנכון והמתאים בהנהגת המדינה. ועל זה אני שוקד כבר שנתיים וחצי-שלוש. לכן, מבחינתי אין לי ברירה אלא להתמודד כרגע בבית היהודי. חשבתי שזה יהיה בפריימריז, אבל נראה, לצערי, שלא יהיו פריימריז, אלא וועדה כלשהי שמנסים כרגע להרכיב. זה נראה כהליכה אחורה, לשנות השמונים, אבל אם זה מה שיש כרגע - נתמודד גם שם. אבל עם כל זאת, הבית היהודי מחויב כרגע להישאר, לפחות ברוחו, מקום שהוא מרגיש שהוא מסוגל להוביל, לא רק את הציבור שלנו, אלא דרך הציבור שלנו - גם את המדינה כולה".
הפגנות עובדי מעריב נגד בן צביצילום: רוני שוצר , פלאש 90
מה אתה רוצה לעשות בתפקיד יושב ראש הבית היהודי?
"שני דברים: קודם כל, הבית היהודי חסרה כרגע הנהגה והובלה. האמת היא, שכבר שמונה שנים היינו חסרים הובלה אמיתית, בטעות מסרנו את ההובלה לאנשים שהיו טובים ונשארו טובים, אבל הערכים שלהם לא התאימו לחלוטין לערכים של התנועה. הם באו כדי לעשות לעצמם אקזיט ולקדם את עצמם. זה מותר, בתנאי שאתה גם מקדם את המגזר או את התנועה יחד איתך. אבל כשאתה נוטש אותה זה נהיה הרבה יותר בעייתי, וזה משאיר מאחור חלל של דרך. אני מרגיש, כאשר אני מסתובב בסניפים או בשטח, שאנשים רוצים ומחפשים משהו, מחפשים למסור את כוחותיהם ואת היכולות שלהם כדי לקדם איזושהי אג'נדה, אבל אף אחד לא אומר להם איזו, לא מכווין אותם. וזה, קודם כל, מה שצריך לעשות.
הבית היהודי צריכה חזון ודרך חדשים
"צריך לתת דרך וחזון חדש לבית, צריך להשקיע המון המון אנרגיות כדי להעיר את השטח מחדש. לחזור לקיים מפקד של 50 אלף איש. וכשזה יקרה, ואני מעריך שזה אפשרי תוך פחות משנתיים, לקיים פריימריז פתוחים ודמוקרטיים, כך שהדמוקרטיה תיראה לכל מי שמסתכל מבחוץ. כי מפלגה שורשית אסור לה, אסור לה להתקיים יותר מפרק זמן קצר בידי וועדה מסדרת. היא חייבת, כמו המפלגות הגדולות, להציג לכולם את העובדה שיש לה עשרות אלפי תומכים בכל רחבי הארץ, ושהם, ורק הם, קובעים את היו"ר ואת הרשימה. מבחינת התנועה - ללא ספק זה הכיוון שאני אוביל אותה אליו.
מבחינת המצע של התנועה עצמה, יש לנו אתגרים לא פשוטים שעומדים לפנינו. כמדומני שהעסקה שטראמפ וביבי בונים לנו יחד מיד אחרי הבחירות תדרוש את כל כוחותינו לעמוד מנגד, ולדאוג בעיקר לאחדותה ויהדותה של ירושלים. ואני כרגע לא רואה שום רשימה אחרת, שום תנועה אחרת, שתעמוד במשימה הזאת חוץ מבית יהודי חזק ומאוחד".
כשאתה אומר 'בית יהודי מאוחד' אתה מתכוון גם לאיחוד הלאומי ולעוצמה יהודית?
לא בטוח שלעוצמה יהודית, בוודאי לאיחוד הלאומי שהם שותפים טבעיים. אבל גם הם צריכים לזכור, ולזכור היטב, שעם כל הכבוד וההערכה ואפילו ההערצה, לבצלאל (סמוטריץ') וחבריו, את בצלאל בחרו 83 אנשים שלא ברור לי מי בחר אותם. הסניף העשירי בגודלו של הבית היהודי מונה יותר מתפקדים מאשר כל מי שבחר בבצלאל. אנחנו מפלגה בקנה מידה אחר, עם 82 סניפים, 30 אלף מתפקדים, מעל אלף אנשי מרכז, ועם היסטוריה של כמעט מאה שנה. צריך להחיות אותה מחדש, צריך לתת לתנועה כוח ותחושה שהיא יודעת לאן היא מובילה את עצמה, ואם היא תוביל את עצמה נכון, היא תוכל להוביל אחריה גם את שאר הציבור הישראלי.
"כשאני אומר, בקמפיין שלי, שאני לוקח אחריות, אני לוקח אחריות רק להדליק את האנשים מחדש. אני לוקח אחריות כדי שכולנו ניקח אחריות. לא רק על המגזר ועל המוסדות של הציונות הדתית - שהם חשובים ביותר - אלא בעיקר על כל החברה כולה, יהודים ולא יהודים במדינת ישראל, ועל כל היהודים שנמצאים בתפוצות. אלו האנשים שמחפשים דרך וחזון, חזון שיכול לבוא היום רק מהבית היהודי, שהיא בין המפלגות היחידות שנשאר בה לא רק שורשיות - אלא גם תחושה של דרך. ואת זה אני צריך להדליק מחדש, וזו האחריות שאני לוקח על עצמי".