"כשאני רואה מישהי בגיל שלי, 24 עד 26 ומעלה, שלובשת חצאית, יש בזה משהו שמרגיש לי קצת לא בוגר," הוא מודה בכנות. "זה מחזיר אותי לימי האולפנה של הבנות. מעבר לזה, אני מרגיש שזה משקף רמה דתית או סט ערכים מסוים שאני פשוט לא נמצא שם". כך מתאר שהם נחליאל, צעיר בן 26, איך הרצף הדתי שבו הוא חי משפיע על הרצונות שלו בעולם הדייטים. בפרק נוסף בפודקאסט "בואו נדבר על דייטים", הוא מפרק את המורכבות של חיי הדייטים על הרצף הדתי, ומסרב להכניס את עצמו להגדרה מילונית.
נחליאל מודה שהוא פיתח "מנגנון סינון תמונות" מתוחכם, ולדבריו, מראה חיצוני משקף ערכים פנימיים. "לא מזמן הציעו לי מישהי ובצילום היא הייתה עם שמלה ארוכה כזו. ישר הבנתי שזה פחות יתאים, ובאמת כשיצאנו גיליתי שהיא 'מאוד אוהבת את הקדוש ברוך הוא', כפי שהיא הגדירה את זה. השפה הדוסית הזו בכרטיסים או בשידוכים מיד מסמנת לי שזה פחות רלוונטי עבורי".
נחליאל מחדד את הפרדוקס הדתי שהוא מחפש: "כששואלים אותי מה הסגנון שלי, אני אומר, תביאו לי מישהי ששומרת שבת וכשרות. זה המינימום. לאחרונה יצא לי לדבר עם בחורה חילונית, והיא אמרה לי אבל למה לא? הדיבור שלנו כזה כיף וזורם, ואמרתי לה: את לא שומרת שבת, ואני לא יכול להמשיך עם זה. בסוף, אני עדיין מחפש בנות מהמגזר הדתי".
פחות מצוות, יותר אלוהים
הפער בין קיום המצוות המעשי לבין החוויה הרוחנית הפנימית של נחליאל מייצרת תמונת מצב מרתקת על הרצף הדתי החדש. "זה משהו מעניין ששמתי לב אליו: ככל שהשנים עברו והמצוות הפיזיות שלי פחתו, דווקא הקשר הבלתי-אמצעי שלי עם אלוהים התחזק. אני עדיין קורא קריאת שמע על המיטה מהסידור ומדבר איתו בשפה שלי".
עם זאת, הוא לא מהסס להצביע על נקודת התורפה שלו: "יש בי סוג של צביעות שאני סוחב עוד מהתיכון - כשטוב לי, אלוהים יכול לחפש אותי; כשקשה ורע לי, אני התלמיד הכי טוב שלו וזועק לשמיים". הקשר המורכב הזה עם הדת מייצר אצלו רתיעה מפתיעה דווקא מבחורות דתיות "חזקות" יותר. "אם מישהי מתפללת או אומרת ברכות השחר, זה מרתיע אותי," הוא מתוודה ומנסה לנתח את הפחד הלא-רציונלי הזה בשידור חי: "אני חושב שאני פשוט חושש שזה ימנע ממני דברים".
אמרת שאתה מגיע לדייטים בראש של "אדישות חיובית", מה זה אומר?
"בתחילת הדרך הרגשתי שאני חייב לתת את הפרפורמנס הכי טוב שלי כדי להרשים, וזה פגע בי כי לא הייתי עצמי. היום אני מבין שצריך להביא את הגרסה הטובה של עצמך, אבל מתוך ביטחון ורוגע. להבין ששני אנשים שווים נפגשים פה, ואם היא הסכימה לשבת איתך - היא רוצה בסיטואציה בדיוק כמוך".
כחלק מהרצון להוריד מסכות, נחליאל הצהיר על מלחמה במשחקי האגו המוכרים של עולם הדייטים: "לפני כמה שנים החלטתי שאני לא משחק יותר. מי שולח הודעה ראשון? למה לחכות חמש שעות כדי לא להיראות נואש? אם בא לי לדבר איתך, אני אשלח הודעה. המשפט 'If he wanted to, he would' (אם הוא היה רוצה, הוא היה עושה) נכון לשני הצדדים. כשמישהו רוצה - יודעים את זה. כשזה לא זה, מתחילים התירוצים של 'אני לא טובה בטלפון'".
"מילואים זה התירוץ הכי קל לפסול בחורות"
כמו רבים אחרים בני גילו, גם נחליאל מצא את עצמו בשלוש השנים האחרונות בשירות מילואים ארוך ופעיל. "הייתי במילואים גם כשהייתי בזוגיות וגם כרווק, ואני חייב להגיד שלצאת מהרצועה כשאין אף אחד שמחכה לך בבית זו תחושה קשה מאוד," הוא מספר. "אתה מגיע לשטח הכינוס, כולם בטלפונים עם הנשים והחברות, ואתה מבין שאין לך למי להתקשר חוץ מלאמא שלך. בסוף יצאתי מהצבא והלכתי ישר לאמא שלי לקבל חיבוק".
כשהמראיינת מעלה את הטענה של רווקים רבים לפיה "זה לא זמן מתאים לדייטים בגלל המילואים", נחליאל ממהר לנפץ את המיתוס: "חארטה. מילואים זה אחלה סיבה ותירוץ לפסול. אם בחור אומר לך 'אני בדיוק במילואים אז לא מתאים', הוא פשוט לא מעוניין. היום רוב הלוחמים עושים שבוע-שבוע, אפשר לצאת ואפשר לדבר. דווקא כשנמצאים שם, בעזה או בכל מקום אחר, הדבר שהכי רוצים זה את הבחורה הזו לדבר איתה בסוף היום. זה מחזק בטירוף."
"גברים, אל תפחדו לגרד את הרצפה אחרי פרידה"
"עברתי פרידה קשה וזה גרם לי להבין שאין ברירה אלא לעבור דרך הכאב. בתור גברים, זה לא טבעי לנו. אנחנו רוצים להיתפס כחזקים, לא להראות חולשה. אבל מהניסיון שלי, אם אתה לא תגרד את הרצפה מרוב עצב, אתה לא באמת תעבור את זה. דברים מדהימים ועמוקים נפתחים בך דווקא מהשפלים האלה. חבר שלי עובר עכשיו פרידה ובכה מולי. אמרתי לו: 'אחי, אין לי איך לנחם אותך, שום משפט לא יעזור. אתה פשוט חייב לעבור בתוך הגיהנום הזה, אבל אל תעבור אותו לבד - תדבר על זה'".