במשך שנתיים וחצי שמענו מערוץ 14 מסר אחד ברור: אסור לעשות שום דבר שעלול להפיל את ממשלת הימין. גם כשזה בא על חשבון המילואימניקים עם המשך חקיקת חוק הגיוס וגם כשההפגנות החרדיות געשו את הכבישים - הלך הרוח בערוץ נותר זהה. אלא שהשבוע, פתאום התברר שיש מקרים שבהם בהחלט מותר להתעמת עם השותפות הקואליציוניות.
סוגיה שעלולה לפגוע בערוץ עצמו
אמנם היו קולות שנשמו אחרת ב-14, והסכימו שאכן קשה לשמוע את הכאב של המילואימניקים בלי להתכווץ. אבל אותם קולות גם הקפידו להזכיר שוב ושוב שהדבר החשוב ביותר הוא שמירה על "ממשלת הימין על מלא". דהיינו - להיכנע לתכתיבי המפלגות החרדיות ולא להפעיל סנקציות שיגרמו לעשרות אלפי תלמידי ישיבה למלא את שערי הבקו"ם. בערוץ גם הקפידו להזכיר כי מי שרוצה לפעול בניגוד לאינטרסים החרדים הוא "אידיוט שימושי" במקרה הטוב ו"שמאלן" במקרה הרע. כל זה היה טוב ויפה, עד שהדבר הגיע לסוגיה שעלולה לפגוע בערוץ עצמו.
המפלגות החרדיות הצהירו השבוע שלא יתמכו ב"חוק התקשורת" של השר שלמה קרעי, מכיוון שהאפליקציה הממשלתית שהוא מתכוון לקדם עלולה לשדר גם תכנים בשבת ולאפשר גישה לתכני "תועבה". למרות הסתייגויות שבממשלה התכוונו להציע, המפלגות החרדיות נותרו בשלהן ומסרבות לתמוך בחוק - מה שככל הנראה יוביל לכך שלא ישיג את הרוב הדרוש לו בכנסת.
החוק שיחזק את הערוץ
לעומתם, בערוץ 14 מסתכלים על החוק ככזה שישפר את מצבם באופן משמעותי וקריטי. כזכור, החוק מבקש להפחית רגולציה ולהקל על שוק השידורים, ובמסגרת זו צפוי להעניק לערוץ הקלות כלכליות ורגולטוריות שלהן יש משמעות גדולה במיוחד עבורו. מבחינת הנהלת הערוץ, מדובר בחוק שיכול לחזק את מעמדו מול המתחרים ואף להקל עליו מבחינה כלכלית. או במילים אחרות, בפעם הראשונה מאז תחילת הקדנציה, האינטרס של ערוץ 14 התנגש חזיתית עם האינטרס של המפלגות החרדיות, ובתגובה לכך כל הכפפות הוסרו.
הדוגמה הבולטת השבוע הייתה מונולוג של מגיש "הפטריוטים" ינון מגל, שהתייחס לסוגיית ההסתייגויות שהכניסה הממשלה לחוק ואמר כי אם גם במקרה הזה המפלגות החרדיות לא יתיישרו - על יו"ר הקואליציה אופיר כץ וראש הממשלה נתניהו להפסיק לקדם את החוקים שחשובים לחרדים, כמו חוק המעצרים או חוק יסוד לימוד התורה. "מספיק עם השליטה הזו של המפלגות החרדיות", הצהיר מגל אחרי שנתיים וחצי בהן המושג "צבא העם" הולך וקורס בלי שום תגובה משמעותית מצידו, ומשפחות ועסקים רבים קורסים או מתפרקים. "יש גבול", הבהיר.
תמונת מראה לממשלה
אבל הסיפור האמיתי מעולם לא היה על ערוץ 14. הוא בסך הכול שיקוף מוקטן של מה שקורה בממשלה כולה. במשך שנתיים וחצי התבקש הציבור להאמין שיש ערכים שחשובים יותר מכל: ניצחון במלחמה, צבא העם, אחריות לאומית ושוויון בנטל. אבל פעם אחר פעם, כשהערכים הללו התנגשו עם שרידותה של הקואליציה, הם נדחקו הצידה. חוק הגיוס נדחה שוב ושוב, הסנקציות נותרו מוגבלות והממשלה העדיפה לשלם את המחיר על גב המילואים ולא על שולחן הממשלה.
השבוע, לראשונה, גם ערוץ 14 גילה איך זה מרגיש. כל עוד המחיר שולם בידי אלו שקורסים תחת הנטל, בעלי העסקים והמשפחות שנשחקו, אפשר היה להסביר ש"אסור להפיל ממשלת ימין". אבל ברגע שהמחיר עלול להיות משולם בידי הערוץ עצמו, פתאום כבר אין קדושת קואליציה, אין סבלנות לשותפים, ואין נכונות לוויתורים. מתברר שהעיקרון לא היה מעולם שצריך להתפשר למען הממשלה, אלא שמישהו אחר צריך לשלם את מחיר הפשרות - עד שזה מגיע אליך.