בציונות הדתית מתנהל כרגע דיון מרתק על הסתירה הבולטת בין היחס של נתניהו לימינה (בעצם לשלישייה המוכשרת בנט-סמוטריץ-שקד) לעומת היחס שלו לשותפים חובשי כיפה סרוגה אחרים שנמצאים לידו, ויש רבים, כולל רוב של חובשי כיפות סרוגות בקרב יועציו הבכירים.
כמדומני שהדבר קשור ממש לענין שתי המדורות של ל"ג בעומר בסרטונו החביב אך המטעה של נתנאל אלינסון. רוב הציבור ומנהיגיו חיים את הציבוריות הישראלית בפרדיגמה הפשטנית שהמדורה של בר כוכבא היא המדורה החילונית והמדורה של רשב"י היא מדורת הרוחניות הדתית-חרדית.
יש כמובן גם את מדורת השבט המוזרה של הציונים הדתיים, המנסים להראות שהם יכולים לרקוד על שתי החתונות בשתי המדורות הנ"ל בריקוד מסורבל משהו. הם יודעים להראות לעולם החרדי שגם להם יש גדולי תורה היודעים לרקוד מסביב למדורת רשב"י, והם מראים לעולם החילוני שגם הם יודעים להיות בקצונה הבכירה של צה"ל, להיות פרופסורים ואנשי מחקר, אנשי תעשיה ושופטים, ואפילו גם אמנים מהשורה הראשונה, היודעים לרקוד היטב גם סביב מדורת בר-כוכבא של התחיה הלאומית.
אבל בהשקפה "שתי המדורות", הריקוד הזה תמיד יראה מוזר, משתדל להיות כמו, מתאמץ להראות שהכיפה הסרוגה שלי לא מפריעה לי להיות טוב כמוכם. אבל "אתם" הרפרנס. בתוך המנהיגות הציבורית, בא נתניהו ובחיבוק אפוטרופוסי אבהי מראה כמה חשוב לו הציבור האידיאליסטי והמתאמץ הזה, וכמה מתאמץ הוא לתת לו מקום במדורת בר-כוכבא שלו. שירגיש כמו בבית (של אחרים...), ויוכל לתרום ולהמשיך את מפעליו החשובים של מדורת השבט, המצמיחה כיום את רוב הקצונה הלוחמת של צה"ל.
הילולת רשב"י במירון. ארכיוןצילום: איתן אלחדז
בתנאי שאגב כך ימשיך להעביר גזרי עץ בוערים ממדורת השבט, כדי לקיים את מדורת בר-כוכבא הנ"ל שהובערה באש יוקדת אדירה לפני קום המדינה, ושבכוחה הוקמה המדינה, אך כח הבעירה ההוא דועך, וכוחות אחרים בציבוריות הישראלית כבר לא מצליחים לקיים את אותה הבעירה.
אינני רוצה להרחיב על כך שליודעי דבר, הוא הדין במדורת רשב"י החרדית, המכילה הרבה כוחות ש"חזרו בתשובה" המקיימים את המשך הבעירה של זו האחרונה. וכל זה הוא עליבות תורנית!, שכן מעולם רשב"י ובר כוכבא לא היו שני כוחות שונים באומה. שניהם שייכים למדורה אחת, לאש קודש יוקדת אחת, מדורת רבי עקיבא רבם.
רבי עקיבא הוביל רוחנית את נס המרד ונס החירות הלאומית, מכח אש הבעירה התורנית הגדולה שפעמה בגדול התנאים הזה, שינק תורה משני ענקי ישראל של אז, רבי יהושע בן חנניה (בית הילל) ורבי אליעזר בן הורקנוס (בית שמאי), וידע לכלול ולאחד את שני אוהלי התורה האלו.
רשב"י השתתף במרד יחד עם שאר התלמידים כבחור, שהיה עול לימים אז, ובר-כוכבא, הנאמן לתורת רבו, היה מנהיג אמיץ המחויב לתורה והקפיד על קלה כבחמורה בכל הלכות המדינה שהקים ומלך בה שלוש שנים.
הבדל העיקרי שהיה בין ההנהגה של בר-כוכבא לבין ההנהגה של רשב"י, חוץ מהגיל והזמן שבו אורם התגלה, הוא, מהותי אבל שונה בתכלית מרעיון שתי המדורות הנ"ל. בר כוכבא לא הצליח למנוע שנאת חינם וחוסר כבוד בין הלוחמים בצבאו, דבר שהביא להמון חשדנות הדדית ופלגנות בצבא, ואף הכשיל את המרד בסופו של דבר.
לעומתו, רשב"י, הצליח לאחד את התלמידים ולהביא לאהבת חן ורעות ודבקות של שמחה בין התלמידים (שאף שחלקם היו גדולים ממנו בגיל - קבלו אותו עליהם כסמכות), דבר שהביא לחיבור המשנה שהיא עיקר בנין התושב"ע, והכנת העם לגלות ארוכה מאוד. אך שניהם יצגו את אותה ההשקפה, ושניהם היו ראויים להנהגה גם מצד הייחוס שלהם וגם מצד מידותיהם.
אז בל"ג בעומר אין שתי מדורות. יש רק מדורה אחת.
חובשי כיפת האמונה, אמונת הייחוד, מאמינים שכאשר אדם הנושא את הקריאה בשם ה' נכנס בשערי עולם המדע, הוא נעשה מדען טוב יותר, המסוגל להוביל ולהנהיג את החשיבה המדעית מעבר לגבולות שהוא כיום נעצר, ולהוביל את המדע והטכנולוגיה למקומות חדשים מרתקים יותר, המגלים את הסודות הכמוסים ביותר של הטבע, כי הוא מחפש לדעת את בוראו בתפיסה הרחבה ביותר האפשרית.
הם מאמינים שכאשר אדם הנושא את הקריאה בשם ה' נכנס בשערי היכל המשפט, הוא נעשה שופט טוב יותר, המחפש לקיים את הערך של "בצדק תשפוט עמיתך" והמחפש לראות כיצד המשפט העברי נותן מענה כללי יותר לבעיות החברתיות הקיימות, ולחפש את התשובות בחכמה העתיקה שלנו ולא רק בחוקים עות'מניים או בריטיים הקיימים משיקולים נסיבתיים במערכת, ואשר כח חכמי המשפט שעמד מאחוריהם מוגבל מאוד בהסתכלות המוסרית שלו.
הם מאמינים שכאשר אדם הנושא את הקריאה בשם ה' נכנס בשערי צה"ל, הוא יודע היטב עבור מה הוא נלחם, והוא יודע לבעור ולהבעיר לבבות רבים בהצדקת הדרך ובהצדקת הלחימה, ומתוך כך הוא נעשה מפקד טוב יותר ומפקד ערכי יותר. מפקד שאיננו מתבלבל (או מתבלבל פחות) מהרוח הפוליטית הנושבת, המחלישה את כח הלחימה ואת האמונה בצדקת הדרך, והבונה על זה שהוא ימשיך לבעור ולהבעיר, גם כאשר קושרים את ידיו ונלחמים נגד ערכיו ולעתים גם נגד בתיהם של חבריו ואף משפחתו (!!!) בישובי יש"ע (ולא רק יו"ש, זכרני נא וחזקני נא, שלא לשכוח את ה"עין" האחת שלקחו "פלישתים").
הם מאמינים שכאשר אדם הנושא את הקריאה בשם ה' נכנס בשערי התעשייה, הוא מחפש למצוא תשובה ערכית גבוהה למציאות הכלכלית הישראלית, היות שבבירור גם מערכת סוציאליסטית - קומוניסטית וגם מערכת קפיטליסטית קיצונית אינן נותנות מענה חברתי נכון. הוא עשוי להנהיג את הכלכלה לדרך מקורית שאיננה כבולה לפרדיגמות של הכלכלה העולמית, אף שאיננה מתעלמת מהן.
וכן הלאה.
ומזה מפחד נתניהו. ולא רק נתניהו. כל בכירי הנהגת המדינה והמשפט והתעשייה וצה"ל רועדים מהיום שבו יתברר להם, שמדורת בר-כוכבא שלהם, איננה באמת "חילונית". מהיום שבו יתברר להם שגם את מדורת בר-כוכבא המודרנית לא ניתן היה להבעיר מתוך השקפה של ציונות-מדינית גרידא, ושללא הבעירה של אבותיהם לשוב לציון משיקוליו של בר כוכבא של "אז", שהיו שיקוליו של רבי עקיבא, לא הייתה קמה כאן מדינת ישראל.
אז תראו. נתניהו מפחד מכיפה שמנהיגה את המדינה מעולם ששיקוליו אינם חילוניים. בעיניו, לאמירות כאלו יש מקום רק סביב מדורת השבט הפועלת למען מוסדותיה ואשר איננה מסוכנת להנהגת מדינה "חילונית". לכן הוא מוכן לתת מלא תפקידים לאנשים המחויבים להשאיר את האש הזו - במדורת השבט... ולכן ל"ימינה" אין מקום בממשלתו.
בלחצים פוליטיים של לשון מאזניים הוא הסכים לתת לאיילת את משרד המשפטים, לנפתלי את הבטחון ולבצלאל את התחבורה. ברגע שהוא יכל הוא נס משם. גם לטובת שרידותו האישית, אבל הדרך שבה זה נעשה, מוכיחה שמדובר בהרבה יותר מזה.
נתניהו. ממה הוא מפחד?צילום: Olivier Fitoussi/Flash90
אמנם הפחד של נתניהו איננו דמיוני. בגלל התפיסה של שתי המדורות הנלוזה, הוא חושב שהנהגה של כיפה היא הנהגה חרדית של המדינה. הוא חושב שמאחורי ימינה מסתתרים להם רבנים המחפשים מדינת הלכה, שערכיה אינם כוללים את החופש לעשות מה שנכון בראייה מקצועית מדינית וניהולית, וששיקוליהם הם רוחניים מיסטיים המגיעים מעולם מצומצם של ד' אמות של הלכה, שישומן היבש עלול לסכן את האומה. יש בזה משהו, כי הבירור הזה לא הסתיים גם במדורת השבט.
מה שהיה ראוי שירגיע אותו, זו ההזדמנות שנתנה לשלישייה המוכשרת של ימינה, להוביל את משרד המשפטים, התחבורה והבטחון, בו הוכיחו שלושתם את מקצועיותם, ואת העובדה ש"הכיפה" שעל ראשם איננה "הזויה" ושהשקפתם הרוחנית איננה מצומצמת ואיננה מצמצמת.
הם הוכיחו פעם אחר פעם, שהם יודעים להוביל צוותים מקצועיים של אנשים מגוונים, שהשקפתם הפוליטית השונה, לא מנעה מהם להעריך עם הזמן את מנהיגותם המקצועית, ואף את האמונה בצדקת הדרך ואת אותה האש שאפשרה להם להצליח בתפקידם הרבה מעבר לבינוניות שהורגלנו אליה. חבל שאנחנו מאבדים כוחות כאלה מהעשייה הממשלתית, אפילו אם לזמן הקצר הצפוי.
אז זהו, שנתניהו עדין לא יודע שהציבור הלאומי משנה כיוון, לאט, אבל בטוח, לכיוון הנהגה של בעלי אמונה, אמונת הייחוד, הרואה בכל השיקולים המקצועיים הטהורים אתגר אמיתי לגלות ש"רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה", דווקא מהיותו עם הספר, הנושא בהופעתו את הרעיונות התרבותיים הכבירים ביותר שהאנושות ראתה.
הסיבה שבגללה נתניהו, למרות גאונותו הפוליטית, לא מצליח להוביל מדיניות לאומית אמיתית והוא רק יודע לדבר עליה, היא בגלל שהאש הזו, שהוא מאוד מעריץ, איננה בוערת בו. אז בנימין נתניהו, אם אינך יכול להיות איתם באותו הצוות (חבל ממש), הגיע הזמן שתעביר את שרביט ההנהגה לרעך הטוב ממך.
הרב דורון לדווין, רב קהילת אור חיי אליהו בחיפה