סגור
חדשות כיפה

הסתירה של מלק בודה – מאמר תגובה

הרב בני טבדי קרא בעיון את מאמרה של העיתונאית והזדהה עם חלקו הגדול. לצד זה הוא מדגיש כי ביהדות לא הכל קם או נופל על יצירת מסגרות, אלא דווקא על אמונה שמפיחה רוח חיים באורחות חיינו

רחלי מלק בודה

רחלי מלק בודהצילום: שי ניר

למה אנחנו אוכלים עם כף או מזלג? ואיך משל הפיל והיתד קשור לדתיי הרצף?  

בדברים שפורסמו ב'מקור ראשון' ובאתר זה, הצליחה רחלי מלק בודה ברהיטות להעביר לנו את כאבה על הכישלון בחינוך ילדיה. היא מכה על חטא על כך שבניגוד לרצונה לחנך ליהדות ללא מחויבות  – גדל בערוגתה דור ללא יהדות וללא מחויבות.

אף שהדבר לא נאמר במפורשות במאמר – המסקנה שעולה היא שללא מחויבות ומסגרת של כפיה מסוימת לקיום מעשי של מצוות, ללא קודים התנהגותיים ספציפיים – הכל קורס.

אני מסכים שללא מסגרות הכל קורס – אך במישור חלקי בלבד. יחד עם האמת בצורך ה"מסגרת", אני חושב שכמופקדים על חינוך עצינו וילידנו – עלינו להדגיש שהמצוות אינן רק "מסגרת" לחיים דתיים, אלא הן "ביטוי" לחיי-האמונה.

ההבדל בין "מסגרת" ל"ביטוי" יוצר את כל ההבדל. האדם אוכל עם כף ומזלג לא בגלל מסגרת, אלא כי באופן זה הוא מבטא את דרגתו האנושית. הוא בעל אישיות, והיא מופיעה דרכו גם כשהוא רעב. ככל שהאדם מרגיש יותר את אישיותו – כך הוא מרגיש צורך שהיא תקיף חלקים רבים יותר בחייו. הופעת האישיות בפרטי מעשים -  אינה "מסגור" של החיים אלא "ביטוי"  ישר של אור-הנפש. אינני טוען שהכל "זורם" ו"קל". לא קל לאכול נקי כשרעבים, אך לבעל-נפש קשה יותר לאכול בחזירות מאשר להישאר רעב. זה לא עניין של "רגש" חולף אלא עניין קיומי.

כך גם במערכת היחסים של אמונה-ומצות. המצוות מביאות לידי ביטוי את הרגש-הנשמה. אדם מישראל שמחובר בנשמתו לעמו, למורשתו, לתורתו – לאלוקיו – מנסה לפרט הרגשה זו בכל מערכות חייו. יש בזה כמובן דרגות - ובכל דרגה - זה קשה. החומר חוצץ. הוא טעון ריכוך, עידון ותיקון. ביטויי הנשמה אינן רק במצוות - אלא כולל מערכת שלימה של תיקון המידות, חוויות חיוביות, טיפוח עולם ערכים ובהחלט גם בניית מחויבות לפרטי המעשים היומיומיים.

מי שיודע מה היא התורה, באיזו מסירות חכמי כל הדורות שימרו ופיתחו את התורה, באיזה פלא-קיום התורה נטועה בתוכנו – לא יהין לחשוב לקצץ ממנה חלקים לפי הבנתו הגמדית!  לחיות ולקיים.

ה"הספד" על חסרון היידיש קייט בחיי ילדיה, הביא את רחלי מלק-בודה למעין סתירה פנימית. היא זו שמרדה במסגרות – מגיעה בלית-ברירה למקום ממנו ברחה. עכשיו היא מתגעגעת ליידיש קייט. זה מזכיר לי את המשל המפורסם על הפיל ש"אילפו אותו" עם טבעת על הרגל המחוברת ליתד. טראומות הילדות שלו עכבו את התפתחותו כשגדל.

מרגיש ש"דתיים" רבים, למחצה שליש ורביע, מרגישים כבולים ליידיש קייט. הם לא מצליחים להשתחרר מהטבעת שהדקו לרגלם בהיותם קטנים. ועכשיו הם מחפשים נתיבי בריחה, מתוך תחושת מאסר בחוויות הדתיות שממנה הם לא מצליחים להשתחרר לגמרי. זה הצמא ליידיש קייט שאותו - משום מה - רחלי מלק-בודה רוצה להנחיל לילדיה. היא לא הצליחה, לדאבונה, להטביע בהם יהדות על ידי הטבעת החלשה של יהדות פולוקלורית, וחושבת אולי נכון היה להדק את הטבעת.

אך האמת היא, שגם דור של צמאי יידיש קייט לא ייצר המשכיות-יהודית. יהדות מתחילה מאמונה, וודאות, תחושת אחריות, שליחות, שייכות ורצון. היא מתחילה מחום של "תורת אמך" המגיע ממידות טובות, ויושרו של בית-המדרש - "מוסר אביך".

זוהי עבודת החינוך הקשה והאמיתית – זו העוסקת בהגדלת השכל, התעוררות הרגש והעצמת הרצון!
מתוך אלו - כל המסגרות ופרטי המצוות הופכות להיות אתגרים אהובים ובלתי-מומרים – הגם שהם לא קלים ודורשים מאמץ מבורך, השייך לחלקה של הבחירה החופשית.

הכותב הוא רב באיגוד רבני קהילות

הרב בני טבדי

הרב בני טבדיצילום: אגוד רבני קהילות

עקבו אחרינו בטוויטר
יש לכם מה להגיד? שלחו מאמר דעה למערכת
11.06.2019

1. יפה כתב . (אני)

דווח על תגובה לא ראויה
11.06.2019

2. אפרופו היידישקייט: למה אין המשכיות לשפת היידיש? (שאול)

מסיבה פרוזאית: אנשים עושים את מה שנוח להם. אם אין גורם אלוקי בתמונה, או איזשהו צורך קיומי, שפה פלונית או מנהג אלמוני יתבטלו. מדוע החילונים לא ממש להוטים ללמוד את התנ"ך? כי יש דברים הרבה יותר מעניינים. למה ילדיה של מלק בודה לא הולכים לבית כנסת? כי הם לא מאמינים באלוקים, ובלעדיו התפילה היא סתם בזבוז זמן.

דווח על תגובה לא ראויה
11.06.2019

3. כבוד הרב - טעות קשה אתה טועה (משה)

אמונה היא כמובן דבר טוב ויפה, אבל התורה היא תורה מעשית. אם לא יהיה את המעשה - לא יהיה מקום לאמונה. מי שחושב שבתיאוריות הוא יבנה את הדור הבא חי בסרט. אלפי שיחות אמונה לא שוות את העמקת העקרון של בית כנסת לפני הכל, של מצוות מעשיות. הדור של הסבים והסבתות שלנו לא ידעו כלום באמונה - הם ידעו שיש תפילות, שיש ציצית, שיש הכשרת בשר, דגים, שיש איסור שעטנז ולא ידעו כלום באמונה תיאורטית. ובכל זאת הם גידלו דורות של אנשים יראי שמים בסתר ובגלוי. וגם יצאו להם כל מיני אנשים שחיים בדמיונות שאם הם ילמדו עם ילדיהם פיסקה של הרב קוק בשפה שהם עצמם לא מבינים - זה יספיק בשביל להיות גדול הדור. זה לא. ממש לא. תשאל את רחלי.
מי שלומד את התפילה במקום להתפלל אותה - לא יקום אליה. מי שמתחזק בפיסקאות במקום לתת צדקה וללבוש ציצית - יזרוק את הציצית. אין מה לעשות. זה המנגנון של היהדות כבר אלפי שנים.
זה לא אומר שלא צריך לדעת אמונה, אבל אסור להחליף בין הקרם לעוגה.

דווח על תגובה לא ראויה
11.06.2019

4. ל3 - אתה מגיב למאמר הלא נכון. תקרא. (לחמניה)

דווח על תגובה לא ראויה
11.06.2019

5. למספר 3. (נודניק)

מאיפה למדת שאמונה זה קצפת. ובכלל במאמר כתוב שמסגרות וקיום מצוות בתכלס זה חשוב ובסיסי. אבל זה לא הכל.

דווח על תגובה לא ראויה
11.06.2019

6. אל תהיה "דתי" - הייה יהודי! (Oferiko)

דווח על תגובה לא ראויה
11.06.2019

7. המשך ל- 6 (Oferiko)

הדגשים ב- חמ"ד לפני 30 שנה וכיום, הם בדיוק אותו הדבר: בעיקר "בין אדם למקום". בלי תפילה, ציצית, וזימון בחדר האוכל (גם אם לא אכלנו כולנו "כאחד")... אין לך מה לחפש אצלנו. "אנחנו" מקפידים על דף יומי, ושיעורים למיניהם... ולא שמים מספיק דגש על טיפוח הנשמה היהודית? האם תכונותיו הבולטות של היהודי-הישראלי הן: רחמנים, ביישנים, וגומלי חסדים? או שאנחנו מצדיקים את תכונות האדם המזרח-תיכוני, שלעיתים קרובות מנוגדות ליהודי שבי? איך אנחנו מתנהלים ביחסי שכנים? וועד הבית? האם אנחנו דואגים לכלל, או שטובתי האישית קודמת לכל? האם בניינים משותפים של "דתיים" הם דוגמא ומופת להתנהלות ש- "בין אדם לחברו"? או שבתעודת סוף השנה עומד הציון שלנו על "טעון שיפור דחוף"? איך אנחנו מתנהלים ביחסי עובד-מעביד? האם כמעבידים אנחנו דואגים גם לרווחת העובד? האם "התורה" באמת מדריכה את חיינו? או, שבלי "מדינת הלכה" יש לנו פטור גורף ממצוות שבין אדם לחברו? איך נראה מוסר התשלומים שלנו, לספקים ונותני שירותים? איך אנחנו מתנהגים בכביש? האם קצב התפילה שלנו – חינוכי וראוי? או מנסים לשבור שיאי מהירות, ולעיתים קרובות מידיי לא מבינים מה החזן ממלמל מרוב מהירות? אני לא מדבר על תפילה עם כל הכוונות... אלא רק על אמירת מילה במילה, ולנשום קצת, בין לבין. האם גם אצלכם יש קנאים שיעירו לאחרים (וירננו עליהם מאחורי גבם) למה הם לא עומדים בתפילה לשלום המדינה, אך הם עצמם ימשיכו לדבר, ולא יתנו באמת כבוד לבית הכנסת, לציבור, למעמד, למדינה (כולל בקדישים וקריאת התורה)?
לעיתים קרובות מידיי נראה שהמסר החינוכי-יהודי שלנו לנוער - לא רציני בעליל! עצוב.

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

מי שירצה יעזוב? עזה צילום: shutterstock

גורם מדיני: "ישראל פועלת לעידוד הגירה מעזה"

קרא עוד