בדייט ראשון גיליתי שמישהו הפיץ עלי פרטים אישיים - בלי שידעתי

1. קשה לשמור על פרטיות אם את רווקה

יצאתי עם מישהו אקראי לדייט ראשון. היה נחמד. דיברנו על מאגרי היכרויות שונים, וכמה זה נדיר לפגוש מישהו שטרם שמעת עליו קודם לכן. "אני דווקא כן שמעתי עלייך פעם", אמר הבחור. "שלחו לי את הפרטים שלך לפני כמה חודשים, אבל לא הייתי פנוי". "אה באמת?", נחנקתי קצת ותהיתי מי שלח. הבחור פשפש קצת בטלפון ומצא את ההודעה שנשלחה אליו. חשכו עיני. טקסט מגובב מילים שמעולם לא אישרתי, פלוס תמונה מגורענת מלפני שלוש שנים.

אם אתם רווקים אתם בטח מכירים את זה. פסקה או שתיים מסוגננת בקפידה, פרטים טכניים כמו גובה ומקום עבודה, בשילוב תמונה נאה, שאמורה לתמצת את כל כולך עבור המיועד. אלו כללי המשחק ואין מה להתלונן עליהם. אבל כאן לא היה מדובר בכרטיס שידוכים קלאסי, אלא בפסקה לא ערוכה ולא קריאה, שאני מעולם לא כתבתי על עצמי. רוצים דוגמא? בבקשה. "לא גבוהה", היה כתוב שם. "יצרנית", כנראה התכוונו ליצירתית, וגולת הכותרת: "בחורה איכותית ומסורה מאוד". חחחחח מה? מה זה החרטוטים האלה? בחיים לא הייתי חושבת לתאר כך את עצמי.

כדי להעצים את הדרמה, להודעה נוספה הכותרת המסגירה למעלה, הועברה פעמים רבות. השם ישמור, חשבתי לעצמי ויצאתי למסע לאתר את השולח. למרבה הצער עוד לא הצלחתי לגלות מי הפיץ בשמי את ההודעה הזאת. הגעתי רק לשני בחורים לא מוכרים, שמעולם לא דיברתי איתם, ואין לי אלא להניח שהם בעצמם קיבלו את ההודעה והפיצו אותה הלאה והלאה והלאה.

עכשיו תראו, אני מבינה איך עולם השידוכים עובד. רוצים לצאת לדייטים? רוצים שיכירו לכם? אין ברירה אלא להיות נגישים. לשלוח תמונה לדודה המעצבנת שמבקשת, לענות לשאלות חודרניות על רמה דתית, לתאר באריכות לחברה מהתואר הראשון את מסלול הקריירה שלך, וזה בסדר. זה הגיוני. הצד השני צריך לקבל את מלוא המידע העדכני. ועדיין, לא ככה. אני מכירה לא מעט אנשים שנמנעים מקבוצות שידוכים או אתרי היכרויות בדיוק בגלל הסיבה הזאת. כי אין פרטיות. כי אדם רנדומלי יכול לכתוב עלייך פרטים ולהפיץ אותם, בשילוב תמונה שלא ברור מאיפה השיג, ויום אחד עוד תגלי הודעה מנוסחת גרוע עם הכיתוב הועברה פעמים רבות. גאד.

2. תשמרו על ההנחיות, הן שומרות עלינו בחזרה

מאז מלחמת איראן כולנו נוחרים בבוז כשיש אזעקות בגלל החות'ים. כלומר, כן בסדר, קמים ויוצאים למרחב מוגן, או לפחות מתכופפים קצת למראית עין, אבל באופן כללי זה לא מרגש אותנו במיוחד. רוצים לירות? שירו. אם זה לא טיל בליסטי תוצרת חמינאי זה לא מעניין אותנו. אתמול קיבלנו תזכורת כואבת וחשובה עד כמה ההנחיות של פיקוד העורף עדיין רלוונטיות לחיינו. עשרות בני אדם נפצעו מפגיעת כמב"ם ששוגר מתימן ופגע באזור תיירותי סביבת קניון "מול הים". בפיקוד העורף אף הגדילו לעשות והוציאו חידוד הנחיות לציבור. אני אזכור את זה בפעם הבאה שהטלפון יתריע על חדירת כלי טיס עוין באמצע הלילה, ולא אתעצל לרדת למקלט. מבטיחה שלא אתעצל.

3. המלצת קריאה

אופיר דיין הוציאה ספר חדש לאחרונה, "אינתיפאדה על ההדסון, איך ישראל מאבדת את צעירי המערב". ככה קוראים לו. בהוצאת ידיעות ספרים. הייתי סקפטית, אני מודה. מה יש להתעניין באנטישמיות? שונאים אותנו וזהו. אותה שנאה ישנה של האינקוויזיציה והמחנות והפרעות, אז עכשיו היא מיוצגת על ידי פריבילגים לבנים עם קול מאנפף. נו טוב. אלא שטעיתי, כלומר, לא ממש, זו בהחלט אותה שנאה ישנה, אלא שבהחלט גם יש מה ללמוד עליה. דיין מפרטת באריכות את תולדות האירועים, ומספיק רק לרפרף על תוכן העניינים כדי להבין שהיא עשתה עבודה יסודית. כך למשל, היא מספרת על חמשת סוגי האנטישמים השונים (ניאו נאצי, תומך העליונות השחורה, הוונדאליסט, האיסלאמיסט והאינטלקטואל. יקח האל את כולם), ומתייחסת באריכות לשנאה המבעבעת בקמפוסים. יתכן שכמוני, תמצאו את הספר מדכא מעט. זה באמת נושא מאוד עצוב, אבל אולי לא מייאש כמו שנדמה. דיין מציגה מעין תוכנית עבודה עבור כל משרד ממשלתי וגוף ציוני, תוכנית עבודה שעשויה לסייע מול המתקפה האנטישמית שבאה מההדסון. לו רק מישהו היה מקשיב לה.

אינתיפאדה על ההדסון | אופיר דיין | ידיעות ספרים | 222 ע'