הכל היה נשמע נורמלי בבחור שהציעו לי. למד בישיבת הסדר סטנדרטית, עשה שירות צבאי מכובד, בעל מראה חיצוני חביב, כל הפרטים שלא משאירים לך ברירה אלא להגיד כן - גם אם את כבר לגמרי מותשת מעשרות דייטים. באותה התקופה הוא היה עדיין חייל סדיר, ולמרות שדיברנו בפעם הראשונה רק ביום שישי, אחרי ששנינו אישרנו את ההצעה, קבענו שניפגש במוצ"ש. בכל זאת, עד שיש לו חופשה קצרה מהצבא.
לא קבענו שעה ספציפית, אך תיארתי לעצמי שעם צאת השבת הבחור יצלצל ויבקש שאתארגן. אך השבת יצאה והטלפון לא צלצל, וגם כשהחלטתי להתעלות על כל כללי-הדייטים-השוביניסטיים ולשלוח הודעה בעצמי (התלבטתי כשעה בין "היי, מה קורה?" ל"שבוע טוב, מה קורה?") - הוא היה עם וי אחד בלבד בוואטסאפ. אולי הוא מוציא רבנו תם? אז חיכיתי. חיכיתי, וחיכיתי, וחיכיתי.
הוא הציע להיפגש בשעה אחת וחצי בלילה
הטלפון הגיע בשעה אחת וחצי בלילה. "תקשיבי", הוא דיבר תוך התנשפות משכנעת, "חשבתי שאספיק לנסוע עם חברים שלי למדבר לראות כוכבים, ופתאום האוטו שלי נתקע והטלפון שלי לא עבד, אבל הצלחתי לתקן את שניהם". הוא סיים את הסיפור הלא משכנע הזה, ואני יודעת מה אתם חושבים לעצמכם עכשיו - הייתי צריכה לנתק באותו הרגע. אלא שאני בחורה מכילה וזורמת, ולא כל יום מציעים לי בחור עם פרטים מוצלחים כאלה, אז החלטתי לנסות גישה סלחנית.
ואז הוא המשיך: "מה את אומרת להיפגש עכשיו?", הוא שאל, "אני פשוט יוצא מחר על הבוקר לצבא ולא נוכל להיפגש שבועות". עכשיו? השעה אחת וחצי בלילה. השעה אחת וחצי בלילה, ולא התקשרת אליי במשך שעות, וחזרת עם סיפור די מוזר, למה שאפגש איתך? אז נפגשתי איתו. כי הוא היה נשמע נחמד והסיפור היה די משכנע, וידעתי שגם ככה לא אצליח להירדם עד ארבע לפחות אז לפחות יהיה איתי מי שיעביר לי את הזמן.
הדייט הראשון
באופן מפתיע, הדייט הראשון דווקא היה נחמד. השיחה זרמה והבחור התגלה כאדם די נחמד ואולי אפילו שפוי. ישבנו במשך שעות ארוכות עד שהאור הראשון עלה והבחור היה צריך לשוב לבסיס. נפרדנו בחביבות, וסערת אחת-וחצי-בלילה כמעט הייתה מאחור. אלא שאז הגיע הדייט השני.
אחרי שבדייט הראשון לא אכלנו ולא שתינו - בכל זאת, איפה תמצאו מה לקנות באמצע הלילה - בדייט השני החלטנו לקנות שוקו ולשבת מול נוף פסטורלי. תכננו שכל אחד ישלם על עצמו אך כשעמדנו בקופה המוכר חייב את הבחור עבור שתי הכוסות. "לא נורא", הוא אמר כשהתרחקנו, "תעבירי לי אחר כך בביט". הבטתי עליו. לצערי, הוא לא צחק.
בניגוד לדייט הראשון, משהו בפעם ההיא לא זרם
בניגוד לדייט הראשון, משהו בפעם ההיא לא זרם. הרגשתי שהבחור כבוי ומרוחק והיה נראה שמשהו ממש יושב עליו. כשלחצתי עליו לספר, הוא הודה שהדייט הראשון לא היה לו טוב. הופתעתי, אך ניסיתי להגיב בקלילות. "הכל בסדר", אמרתי לו, "אתה לא חייב להישאר פה", והתכוונתי לכך לגמרי. אלא שהבחור התעקש לפרוק: "חשבתי שבפעם הראשונה שאצא עם מישהי אני אראה אותה ואני אדע שזה זה, שזאת תהיה אהבה ממבט ראשון". בעדינות ובסבלנות ניסיתי להסביר לבחור שלא תמיד זה עובד ככה, ולפעמים לקשר לוקח זמן להיבנות ואהבה לא נולדת ביום אחד, אך נראה שהפתיחות שנוצרה בינינו גרמה לכך שהוא הרגיש אפילו עוד יותר בנוח ושיתף אותי בכל הסיבות לכך שהוא לא מעוניין בי. כמו לדוגמה העובדה שהוא מאוד רוצה מישהי מתולתלת, ואני, ובכן, חלקת שיער.
במשך דקות ארוכות ישבתי שם עם הבחור הזה, שמשתף אותי כמה חווית הדייט שלנו הייתה קשה ומטלטלת עבורו, איך החלום התנפץ לו בפרצוף, וניסיתי להסביר לו קצת על עולם הדייטים ואיך עובדת מערכת יחסים. נפגשנו ביום שישי ובסיום הפגישה כל אחד חזר לביתו. במוצאי שבת הבחור התקשר אליי ואמר לי "תקשיבי, נראה לי שזה לא מתאים". השבתי לו: "וואלה, מה אתה אומר?".