אני רוצה לצרוח על בנות האולפנה מהסרטון דווקא כי הן כאלה טובות

סרטון ההכתרה של אולפנת חורב מעורר תגובות מכל קצוות הקשת הפוליטית, וכולם נזעקים לגנות. אני דווקא מבקשת להתעכב על אותן בנות שהן באמת מעולות וטובות, ומתוך דאגה ואכפתיות עמוקה אני צורחת בדממה: איך הגעתן למצב הזה בכלל?

שמחה ברנס שמחה ברנס, חדשות כיפה 13/04/23 22:21 כב בניסן התשפג

אני רוצה לצרוח על בנות האולפנה מהסרטון דווקא כי הן כאלה טובות
צילום: צילום מסך

השמיניסטיות של אולפנת חורב בירושלים ודאי לא תיארו לעצמן לאילו ממדים יגיע סרטון ההכתרה שלהן. תגובות של ראשי ממשלה לשעבר ובהווה, שרים, חברי כנסת, ארגונים למיניהם. לכולם יש מה לומר על אותו סרטון אווילי של נערות טיפש-עשרה ממוצעות, שבסך הכל רצו שאירועי פורים שלהן יהיו באמת בלתי נשכחים. לכולם יש מה לומר, ובצדק. אני מתקשה להכריע איזו סצנה הייתה קשה יותר לצפייה: הפנים הצבועים, תמונות הרבנים המזרחיים או שמא יחס המורה כלפי החצאית הקצרה. בהתחלה נאלמתי דום, ונאלצתי לצפות שוב ושוב, אולי פספסתי את הפאנץ'? אולי חוש ההומור שלהן מושחז יותר משלי? אין לדעת. מה שבטוח, אותו סרטון גזעני שמדמה "מה היה קורה לו האולפנה הייתה מזרחית", כנראה יעסיק לא מעט אנשים בימים הקרובים. 

אסור לנו להרוס את שמן הטוב של אותן נערות תמימות וטובות 

כל המגיבים המכובדים מיהרו להאשים את הציונות הדתית בפשעי הגזענות והשנאה, ובשביל הכיף גם קישרו את העניין לממשלה כולה. יכול להיות, לא שוללת. אבל כעת אני מבקשת להתעכב דווקא על אותן נערות צעירות, כמעט נשים, המככבות באותו סרטון ובחן כובש וחדוות נעורים מתפרצת הן מוכיחות לנו את ההבדלים בין היהודים המזרחים לאשכנזים. "הסרטון הופק באופן הומוריסטי לחלוטין, ומתייחס להומור פנימי של בנות האולפנה", כך נכתב בהודעה שיצאה מטעמן, בעוד ההנהלה פרסמה תגובה חריפה הרבה יותר: "מדובר בסרטון שטוב שלא היה בא לעולם, ובשגגה שנפלה תחת ידינו". בהנהלה אף הוסיפו התנצלות והבטחה לקיים דיון על מנת להפיק לקחים לעתיד. הרב עודד מייזליש, ראש האולפנה איתו דיברתי מוקדם יותר היום, אמר כי זו עבורו הפעם הראשונה בה הוא צופה בסרטון. לא יודעת, מתקשה להאמין, אבל בסדר. 

תמונות של הרבנים המזרחיים באבא סאלי והרב עובדיה

תמונות של הרבנים המזרחיים באבא סאלי והרב עובדיה | צילום מסך מהסרטון

האולפנה תעשה את הפקת הלקחים שלה, אבל בעוד חודשים ספורים הבנות כבר לא יהיו חלק ממנה, והן חשובות לי יותר מכל דבר אחר כרגע. יותר מגילויי הגזענות המביכים, יותר מחוסר האחריות של הצוות החינוכי, הנערות הצעירות הללו הן הגורם הכי חשוב בסיפור. עוד מעט חיילות, בנות שירות שמטפלות בילדים עם צרכים מיוחדים, אולי אפילו אימהות. הן לא בנות טיפש-עשרה, והן לא חולייה חסרת מודעות בשרשרת שלמה של גזענות. אני לא רוצה לקטול אותן, להעליב או להשמיץ חלילה. בסרטון הן נראות תמימות כל כך, מתוקות כל כך - אני לפני עשר שנים. הן נמצאות באחד השלבים הכי כיפיים והכי קריטיים של החיים, ממש בהתחלה, ואסור לנו בשום פנים ואופן להרוס להן. אל לנו להפיץ את שמן או תמונתן. למעשה, אני דווקא מבקשת לשמור על אותן בנות משיימינג שהחל לרוץ ברשתות החברתיות, ודווקא בגלל זה, מתוך דאגה כנה ועמוקה, אני רוצה גם לצרוח עליהן קצת. לצרוח בשקט, בפה חשוק, מתוך תפילה לא לפגוע ומתוך תסכול אמיתי - איך הגעתן למצב הזה בכלל?

חשבו על כמות ההשקעה הנדרשת לסיטואציה

הרי הייתן צריכות לצבוע את הפנים בצבע חום מגעיל כזה. צריך לקנות את החומר (תהייה: זה שוקולד?), לאסוף כסף. נדרשתן ממש לעמוד מול המראה ולצבוע את הפרצוף בצבע אחר, כדי להידמות למישהי אחרת שהיא לא אתן. צילום סרטון וידאו דורש טייקים, וסבלנות, ובטח פרצתן בצחוק שוב ושוב והבטחתן שזהו, הפעם זה מצליח. הייתן צריכות לפנות את השירותים, והמסדרון, והכיתה. לתאם עם המורות. אוי המורות, אין לי מילה טובה לתת לכן בסיפור הזה. לא נמצאה אף צדיקה בחדר המורים שתאמר שאולי הן קצת הרחיקו לכת? אף לא אחת? באמת ובתמים אכזבתן אותי. חשבו כמה השקעה נדרשה כדי לצלם את אותו סרטון אומלל. ואני תוהה, איפה עובר הגבול? איפה נופל האסימון שאולי הדבר הזה, המלהיב כל כך, הכיפי והמגבש שאנחנו עושות כאן ביחד למען השכבה הוא למעשה לא כל כך חיובי ומשמח כמו שחשבנו? 

צילום מסך מהסרטון

צפיתי בסרטון שוב ושוב והתביישתי נורא

"הדבר נעשה מתוך שמחה, אהבה וכבוד למסורת", אותן שמיניסטיות ביקשו להבהיר, ואני מאמינה להן. השם עדי שגם אני נפלתי בזה לא פעם, כיוונתי לטוב אבל יצא רע. קרה. קורה. יקרה לכולנו. אבל להחטיא ככה? לפספס את הטוב שרציתן להעניק בצורה כל כך גסה, כל כך חסרת מודעות? כואב לי הלב עליכן, אתן לא גזעניות, רק מעט ילדותיות, או אולי נמהרות. 

וכמה מילים על גזענות, כי אי אפשר בלי. מעולם לא טיפחתי תפיסה מזרחית מובחנת. אולי כי תמיד נוטים לומר לי בפליאה, "את לא אשכנזייה?", אולי כי גם אני שימרתי עליונות נסתרת על פני כל אשכנזי ממוצע, ואולי כי בסביבה הטבעית הבית ספרית בה גדלתי העניין היה פחות מורגש. רוצה לומר, מעולם לא חשתי בושה בגלל המוצא שלי. כשצפיתי באותו סרטון נחתה עלי תחושה עמוקה של חוסר נוחות, ופתאום גם התביישתי נורא. התביישתי בשביל אותן נשים צעירות, שהן טובות וחכמות, כך אני מאמינה, באמת בנות מעולות, שהפעם יצאו מאוד לא חכמות.