צפיתי במשדר הבוקר של פאולה וליאון והושפלתי עד עפר

הטיעון החזק ביותר נגד הטענה שגוף האישה הוא חפץ הוא איכשהו תמיד, ובכן, גוף האישה בעצמו. במצעד התעוזה של קשת 12 השיגו את התוצאה ההפוכה ופגעו בזכות הבסיסית של כולנו, הזכות לא לדעת מה מסתתר לאחרים מתחת לבגדים

שמחה ברנס שמחה ברנס, חדשות כיפה 23/06/22 15:33 כד בסיון התשפב

צפיתי במשדר הבוקר של פאולה וליאון והושפלתי עד עפר
עדן בן זקן, עוררה סערה, צילום: Hadas Parush/Flash90

הזמרת עדן בן זקן עוררה עליה תגובות נזעמות של גולשים כאשר העלתה לרשת החברתית תמונה שלה ושל בנה התינוק. תיקון, עדן בן זקן גרמה לסערה כשהצטלמה בבגד ים בעודה אוחזת בילד קטן. לא מכבדת את היותך אם, נכתב שם, פרובוקטיבית, זולה ולא צנועה, כך טענו הגולשים. הזמרת, שהסירה את התמונה, דאגה אחר כך להשיב אותה לחשבון עם המילים הבאות. 

"אני לא נוהגת להתייחס לתגובות בדרך כלל, אבל הפעם זה עבר כל גבול.
תמונה תמימה עם הבן שלי גררה תגובות שאני אפילו לא רוצה לכתוב אותן. אז החלטתי להחזיר את התמונה, ולהעביר מסר: תפסיקו להיות עם יד קלה על המקלדת. המילים שלכם יכולות לפגוע. אנחנו ב2022 - וכל אישה יכולה לעשות מה שטוב לה ואיך שהיא מרגישה". 

בקשת 12 חששו שאולי נחמיץ עוד דיון מקורי על נשים

אמן על זה. באמת. כל אחת וכל אחד וכולם וכל אחד לחוד יכולים לעשות מה שהם רוצים. איזה יופי זה דמוקרטיה ושוויון זכויות. בתגובה לאותו פוסט מיהרו נשים אחרות להצטלם בבגד ים. הן העלו תמונות שלהן לרשתות החברתיות, מחזיקות בילדים או שלא, בעודן מהללות את זכותן להתלבש ולהצטלם כפי שהן רוצות. ניחא. אני לא אעשה את זה אבל בסדר. קביל. 

בקשת 12 לא הסתפקו בסערת הרשת, ודאגו להכניס אותה גם למסכים של כולנו, כדי שאף אחד במקרה לא יפספס עוד דיון חשוב ומקורי מאין כמוהו על זכויות נשים. באולפן התוכנית של "פאולה וליאון" נערך אתמול (ד') "מצעד התעוזה". לא מצעד הגאווה, לא מצעד הדגלים, לא מצעד ריקודי העם בטיילת אשדוד, לא ולא, מצעד התעוזה. וכך, תחת אותה מסגרת מגוחכת, נכנסו לאולפן כאות מחאה פאולה ואימהות בכל הגילים, המידות והגדלים בעודן לבושות בבגד ים בלבד. 

הן עמדו במעגל, אותן פליטות ריאליטי ומובילות דעת קהל, העבירו ביניהן מיקרופונים ודיברו על העצמה נשים, זכויות וקבלה של הגוף. והן לא יכלו, אותן נשים חכמות שמבקשות רק להיטיב (כך אני מאמינה, בלי ציניות), הן פשוט לא יכלו להעביר את המסר בעודן לבושות. בצעד הפוך לחלוטין הן השפילו אותי עד עפר. הן ביזו את גוף האישה בעודן עומדות כך, מפגינות לראווה בגד ים איכותי וגוף מלא או רזה, לא שזה משנה. הנה תראו אותי, הן התריסו, הגוף שלי עד כדי כך לא חשוב לי שהוא נחלת הכלל.

הן שוב קיבעו את התפיסה לפיה את צריכה להתפשט כדי להישמע 

כי הרי הטיעון החזק ביותר נגד הטענה שגוף האישה הוא חפץ הוא איכשהו תמיד, ובכן, גוף האישה בעצמו. כדי להוכיח שאנחנו לא בובות מספקות יצרים של גברים, לא שלטי ראווה בחוצות, לא אמצעי פרסום או העברת מסרים, תמיד כדי להוכיח את כל זה איכשהו צריך אישה. רצוי נטולת בגדים, שתטען באומץ על זכותה לעשות מה שהיא רוצה. והזכות הזאת, לעשות מה שרוצים, באורח פלא מתבטאת באאוטפיט המינימלי ביותר. אותן נשים, אני רוצה להאמין שבלי להתכוון, קיבעו שוב את התפיסה המטומטמת לפיה את צריכה להתפשט כדי להישמע. כמה עצוב, כמה חבל. 

אני לא פמיניסטית, כבר טענתי לא פעם בעבר. בעולם שבו הפמיניזם הפך להיות כלי משחית להרע בידי נשים אחרות, אין לי ברירה אלא להתנער ממנו, לעיתים בצער, אני פשוט לא יכולה להרשות לעצמי כשבשם אותו ערך נשים אחרות מונעות ממני לחיות בהתאם לשיקול דעתי. יחד עם זאת, בתפיסתי האנטי פמיניסטית, לרגע לא חשבתי שלעדן בן זקן אסור להצטלם בביקיני. או בלי ביקיני. חבל שהן לא חשבו על הזכויות שלי או של אנשים אחרים, הזכות לא לגלות מה מסתתר לכולם מתחת לבגדים.