והיא תמשול בך | פמיניסטיות, אתן עולות לי על העצבים

אל תקבעו לי את הפמיניזם שלי, ואל תנסו "לגאול" אותי מהבחירות שלי, למה אני מרגישה מדוכאת יותר כשנשים מחליטות מה טוב בשבילי, ולמה המפכה הפמינסטית לא מביאה השוויון הרצוי

שמחה ברנס שמחה ברנס, חדשות כיפה 04/07/21 13:31 כד בתמוז התשפא

והיא תמשול בך |  פמיניסטיות, אתן עולות לי על העצבים
האם השמאל משתלט על מחאה א-פוליטית?, צילום: פלאש 90

האידיאולוגיה הליברלית שאפשרה לכל יצור אנושי, גבר או אישה, שוויון זכויות והגדרה עצמית במילניום הקודם, הפכה עם השנים למוטציה שגורמת נזק לנשים, בידי נשים אחרות, לכאורה בשם אותו ערך השוויון.

לקחתן אידיאל יפהפה והרסתן אותו. שוויון זכויות, ודאי שמגיע לכולם. גם שוויון הזדמנויות ושוויון בפני החוק. אבל שחרור האישה הוא מושג אינדיבידואלי ואין לכן זכות לקחת עליו בעלות. אין לכן זכות להחליט עבור אף אחת, חרדית או ערביה או לא משכילה מה הוא החופש שלה. 

בשם הפמיניזם, שדולת הנשים לחצה לבטל את פיילוט הרחצה הנפרדת בשמורת עינות צוקים בספטמבר 2020, והשרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג, הודיעה כי תתנגד לחקיקה כזו. "הפרדה מגדרית היא סוג של הדרה ומהווה פגיעה מהותית בשוויון", טענה זנדברג, אבל היא לא מבינה שבמצבים מסוימים חוסר הפרדה הוא הגורם להדרה. המיזם של רשות הטבע והגנים, נועד לאפשר לי ולעוד הרבה מאוד נשים כמוני, לשחות בנפרד ולהנות מהטבע ששייך לכולם, ממש כמו כל אחת אחרת.

אבל זו לא רק סאגת ההדרה. הפמיניזם הורס עוד חלקות טובות. נמאס לי מהרגישות המוגזמת לתיקון פעלים בזכר והסגנון שמבטח את הדובר בשדה הפוליטקלי קורקט: א.נשים. נמאס לי ממגישות חדשות שנעלבות אם אומרים להן לשתות כוס מים, עלבון שבמקום להיראות קטנוני זוכה למקום של כבוד בשדה הפמיניסטי.


אל תקבעו לי את הפמיניזם שלי, ואל תנסו "לגאול" אותי מהבחירות שלי.


קצתי בחשיבות העצמית המתנשאת שנשים מסוימות נוהגות לדבר בה על עצמן, נשים שלא יודעות אותיות אית"ן דוחפות בכל הזדמנות אפשרית פעלים בריבוי נקבה, ולא שוכחות להזכיר את צמד המילים הנבוב מתוכן: העצמה נשית, גם אם הנושא הוא חיסוני קורונה או מחיר המלפפונים אצל רמי לוי. הכי נמאס לי מהסטיקר הישן we can do it. מותק, את יכולה לעשות הכל, דוקטורט וילדים, לק ג'ל מוגזם ומרתון. מה שבא לך תעשי, אבל רק אם הנשים האחרות, אלה שרואות את האור, יתנו את הסכמתן.

לאחרונה נתקלתי בעצומה בפייסבוק שקוראת לציבור לבטל את המנוי לרט"ג בגלל יוזמת השחייה הנפרדת. בין המגיבים הנלהבים היו בעיקר נשים מבוגרות, חילוניות, מן הסתם אשכנזיות, שחושבות שהן יודעות יותר טוב ממני מה נכון לי. האדנות הזו מחלחלת בדם, מעבירה אנשים על דעתם וגורמת לנשים לשלוט בנשים אחרות. כי הרי בחורה חרדית שלומדת בסמינר לא מספיק עומדת על דעתה, והבחירה שלה לשחות בנפרד היא ההוכחה לחוסר המסוגלות שלה להחליט עבור עצמה.

אנחנו הנשים ממילא לא יודעות מה נכון עבורנו, ואם ניצלנו משלטון הפטריארכיה והשגנו מעמד וזכויות, הרי שהחופש שלנו מיד נשלל בידי נשים אחרות. החלפנו סוהר אחד באחר גרוע לא פחות, נשים ליברליות-עאלק מחליטות עבור נשים אחרות, "גואלות" אותן מעצמן ומביאות את הבחורות הבורות האלה היישר אל ארצות החירות. אימפריאליזם גרסת המאה העשרים ואחת.

גרוע מכל הוא ביסוס הנרטיב של הקורבן. כי אם את בחורה, בטוח שמישהו פעם פגע בך. זה הרי הסיפור היחיד שאנחנו מציגות, כמה אנחנו חלשות ומסכנות, קורבן לאלימות הגברית. ברור שיש פגיעות ודברים איומים שנשים חוות כאן וצריך לטפל בהם, אבל זה לא הסיפור היחיד שלנו, זה לא מה שמגדיר אותנו, והתרומה שלנו לעולם גדולה הרבה יותר מקמפיין מי טו. ההגדרה שלי את עצמי לא יכולה להתבסס כתגובה למעשים של אחרים.

זאת הסיבה, אגב, שאני לא מתחברת למחאה העדכנית עבור נשים מוכות. לא כי אני תומכת ברצח נשים, חלילה, אלא כי נמאס לי שגם את זה ניכסתן לעצמכן. אלימות במשפחה היא תופעה איומה, רווחת הרבה יותר משנדמה לנו ויש למגר אותה בכל האמצעים האפשריים. אבל היא לא רק כלפי נשים. יש גם ילדים מוכים, קשישים מוזנחים, גברים שעברו התעללות נפשית. אי אפשר לרדד את השיח לרמה של נשים מול גברים, האור מול החושך. אסור לנו בדרך לחבוט באחרים ולהשחיר את דמותם של הגברים, ובכך להתעלם גם ממצוקתם, כי הרי חלקם נמצאים במעגל אימה משלהם.

עוד לא הזכרתי אפילו את תרבות האונס, זו שבשמה נערות מצטלמות עם מעט מאוד בגדים ודוגמניות לא לבושות מנסות למכור לנו רכב או בושם מעל שלטי חוצות. כי הרי שחרור האישה, לשיטתכן, הוא גם חופש מיני. אז לא, אתן לא מזמינות אונס גם אם אתן חשופות מאוד, זה ברור לי. אבל אתן לא מכבדות את עצמכן. ואם את לא מכבדת את עצמך, למה שמישהו אחר יעשה את זה?

אל תקבעו לי את הפמיניזם שלי, ואל תנסו "לגאול" אותי מהבחירות שלי.

אני מציעה לתעל את הכוונות הטובות שלכן לאפיקים אחרים, אולי תשקיעו שקל או שניים בסדנאות לנערות. שיבינו שאפשר להיות אישה חזקה ונשית גם בלי לפתוח עוד כפתור בחולצה. אפשר לעורר מחאה, להעביר רעיונות מורכבים גם בלי להתפשט מעל המנורה.

הנה תראו, עשיתי את זה ממש עכשיו.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן