לפני כ-30 שנה הימין היה ברחובות, הימים ימי אוסלו והציבור הימני יצא להיאבק על מה שחשוב לו, יצא לרחובות כדי להשמיע את קולו – אך לצערנו לא עלה בידנו למנוע את האסון וקיבלנו את אוסלו.
לפני 17 שנה הימין היה ברחובות, ראש הממשלה אריאל שרון מקדם את תוכנית ההתנתקות והגירוש מגוש קטיף והמחנה הלאומי יצא להילחם על מה שחשוב לו, שטף את הרחובות כדי שישמעו את דעתו - אך גם בפעם הזאת נכשלנו – וקיבלנו את ההתנתקות, קיבלנו את הגירוש.
היום, הימין יוצא לרחובות, בקואליציה יושבים אנשים שהם אנטי ציונים ותומכי טרור, מתחת לפני השטח נעשים תהליכים שלא נעשו שנים (כדברי ראש מועצת בנימין ישראל גנץ), בקואליציה ישנם אנשים שחותרים תחת היהדות ומקדמים תוכניות פרוגרסיביות, והמחנה המאמין, הגוש היהודי, יוצא לצעוק את קולו ולהשמיע את דעתו.
גוש קטיף צילום: MARK NEYMAN, לעמ
בניגוד לפעמים הקודמות, בנוסף למאבק על האדמה ישנו גם מאבק על הרוח, על הזהות היהודית של המדינה, בניגוד לפעמים הקודמות כולם ביחד. זה כבר לא ציבור דתי לאומי משוגע, זה כבר לא קבוצת חרדים קיצונית, זה המחנה הלאומי כולו.
מחנה הימין עבר בשנים האחרונות טלטלות גדולות וכמו כל פעם, זה משהו שעוד לא היה - אדם שמיצב את עצמו בן הליכוד לעצומה יהודית מבחינת ימניותו ביחסו לארץ ישראל רימה עשרות אלפים ממצביעיו והקים ממשלה עם מפלגות שמאל כמו יש עתיד והעבודה, רדיקליות כמו מר"צ לראשונה גם מפלגה אנטי ציונית תומכת מחבלים – רע"מ.
הדבר הזה מטלטל משום שיש פה שבירת איזונים באופן קיצוני, כל מה שהכרנו הפך את עצמו, כל דבר שאפילו לא חשבנו שהוא אפשרי הפך לכזה, ודברים שהיו נראים ברורים כשמש נסתמו ועכשיו הם נראים לא הגיוניים.
הדבר הזה מחשב מסלול מחדש, חשיבה אחרת. כנראה שלא תיקנו מה שהיה צריך בפעמים הקודמות, כנראה שיש משהו שלא עשינו.
תראו, אני רק בן 16 ולא מתיימר להיות גאון הדור או פרשן פוליטי גדול, אבל אני חושב שמה שעובר על המדינה זה שינוי הגדרה שכבר קרה לפני כמעט 50 שנה רק עם שינוי קטן - פעם – ימין ושמאל היו על מדיניות כלכלית, אחרי מלחמת יום הכיפורים הם היו על מדיניות מדינית ביטחונית, ועכשיו הם לאט לאט עוברים תהליך של דת ומדינה.
אחרי 73 שנה הגענו לנושא שמצליח להקפיץ ולשגע את כולם – זהותה של המדינה. הרבה ניסו לברוח מזה – חשבו שאפשר להסתמך על משהו שנקבע לפני 70 שנה (הסטטוס קוו ) אבל עכשיו – אחרי כל כך הרבה שנים שניסנו להתחמק – זה הגיע. לא צריך להיבהל ולא צריך להילחץ. זה נושא חשוב, הבסיס של המדינה ,אנחנו חייבים להתייחס לדבר הזה בכובד ראש ובצורה שקולה, אבל הגיע הזמן.
הימין מתעורר כי ברוך ה' הוא מבין את גודל העניין. רוב העם הוא מסורתי, דתי וחרדי, ורוב העם לא מוכן שיפגעו לו בציפור נפשו – היהדות שלו, המסורת שלו, בלי לשאול אותו. הוא לא מוכן שמי שיעסקו בזהותו הם תומכי טרור. הוא לא מוכן שההכרעה על זהותה היהודית של המדינה, הזהות ששמרה עלינו במשך 2000 שנה, תגיע למי שמנסה להמציא יהדות חדשה כי המקורית לא נוחה לו.
ושלא תחשבו, אם נפסיד במלחמה הזאת נפסיק גם בשאר המלחמות, שבכללם המלחמה על ארץ ישראל, משום שזה הבסיס להכל.
אסור שהמאבק הזה יסתיים כמו קודמיו, כי אם לא נצליח למנוע את האסון, ביתנו ישתנה ויעבור תהליכים בלתי הפיכים, שיהיה כמעט בלתי אפשרי לשנות. הזהות של המדינה שלנו נמצאת על כף המאזניים, וחייבים להטות את הכף אל הצד הנכון. יש לפנינו שתי אפשרויות, אנחנו רק צריכים לבחור - מדינה יהודית או מדינת כל אזרחיה?