הגרעיניים התורניים לא צריכים לבוא על חשבון האוכלוסייה הערבית

הגרעיניים התורניים זוכים לקונצנזוס בקרב הציבור הדתי-לאומי, אך מושכים אש וביקורת מציבורים אחרים. מה צריך להשתנות כדי שכולם יוכלו ליהנות ממה שיש להם לתת?

ד"ר ז'נט כהן 25/11/21 16:54 כא בכסלו התשפב

ד"ר ז'נט כהן, צילום:  יוני לובלינר
ד"ר ז'נט כהן, צילום: יוני לובלינר

בישראל של ימינו פועלים כשבעים עמותות של גרעינים תורניים. את הגרעינים יש לחלק לשתי קבוצות מרכזיות. הקבוצה הראשונה היא של גרעינים תורניים, שמטרתם בראש ובראשונה היא להעצים את הציבור המסורתי בפריפריה בהיבט הלאומי והדתי. 

הקבוצה השנייה היא גרעינים תורניים, שמטרתם להעצים את הנוכחות היהודית בערים מעורבות, כלוד, רמלה ועכו. גרעינים מסוג זה חותרים (לא באופן גלוי) לבלום את הסחף הקיים בקרב התושבים המקומיים בערים אלו, תושבים הנוטים להגר החוצה, מהעיר או מהשכונה החלשה, מגמה שמחלישה, בראש ובראשונה, את הנוכחות היהודית.

בעניין הקבוצה הראשונה, לא ארחיב במסגרת מאמר זה. אומר רק, שלפחות בציבור הישראלי הרחב, קיים ויכוח, אשר לתועלת שמשיא הגרעין התורני לטובת הציבור המסורתי, לרוב בערי פיתוח כמו ירוחם, או בשכונות מצוקה בדרום תל אביב ובדרום-מערב ירושלים. ויכוח, שנסוב, אגב, בעיקר סביב שאלת הנטייה של הגרעינים להתבדל, ומצד שני להתערב בחיי התושבים יתר על המידה. 

לעומת זאת, בכל הנוגע לייחס לקבוצה השנייה - הגרעינים בערים המעורבות - הציבור הישראלי טעון יותר ובעל אמירה חדה יותר לעניין שאלת התועלת שיש בהם. מצד אחד, נדמה שגרעינים מהסוג הזה זוכים לקונצנזוס בקרב הציבור הדתי-לאומי. 

מסקר שנערך במסגרת מדד ה"סרוגומטר" מטעם המכללה האקדמית צפת בקרב הציבור הסרוג, עלה כי בציבור הדתי-לאומי ישנה הסכמה שאין להאשים את הגרעינים התורניים בערים המעורבות באירועי מבצע "שומר החומות".

תמיד נחמד וחשוב לדעת על דעתו וטעמו של הציבור ה"סרוג", אבל נחמד וחשוב לא פחות להכיר את העובדות ואת התופעה ברמה המחקרית. בעניין זה, הגרעינים בערים המעורבות, הקונצנזוס סביב הגרעינים התורניים מתקיים רק בציבור הדתי-לאומי, שנוטה ימינה באופן מסורתי, ורואה בדאגה כיצד הערים המעורבות הולכות וננטשות על ידי חלק מהציבור המסורתי, לטובת התושבים הערביים, שבערים אלו. 

"תופעת הגרעינים המייהדים מושכת אש וביקורת"
 

לעומת זאת, בקרב חוגים אחרים, יותר ליברליים, תופעת הגרעינים המייהדים מושכת אש וביקורת. מה "בעייתי" (במירכאות או שלא במירכאות) בגרעינים מהסוג הזה?  באופן כללי, המהלכים, שמניעים חברים בגרעינים כאלה, עשויים לבוא על חשבון הציבור הערבי.  

המקום הקריטי ביותר בו מתנהלים מאבקים הוא סביב מבני ציבור, המנוהלים בידי העירייה, בעיקר גני ילדים ובתי ספר. בשכונות שבהן יהודים מהגרים או נוטשים, מסיבות שונות, נוצר מצב שבו פעילים מהציבור הערבי רוצים את המבנה לטובתם. וכדי שזה לא יהיה המצב, פונים אנשי הגרעין בתואנות שונות אל גורמים שונים בעיריות השונות, כדי לא להאיץ  את הסחף. 

אפשר שהניסיון המצטבר של הציבור הדתי-לאומי ביהודה ושומרון בפרויקטים התיישבותיים, הכוללים ניהול משימות, תכנון ובנייה – הפך ליתרון שיושם בערים המעורבות. האקטיביזם הזה, פעלתנות היתר, האופייניים לציבור פעילי הגרעינים התורניים מקוממת את הציבור הערבי המקומי, גם אם לא בהכרח בצדק. 

נציגי ציבור ערביים טוענים כי הדרג הנבחר, לרוב ראשי הערים, עושים יד אחת עם הגרעין התורני ויחדיו מקדמים פרויקטים לבנייה בקצב מעורר השתאות, שעה שפרויקטים לטובת הציבור הערבי נתקעים משום מה. הכעס הזה יכול לגלוש לעיתים לכדי אלימות קשה.

דוגמה בולטת לכך ניתן למצוא, לדאבון הלב, באותו אירוע אלים לפני כמחצית השנה, במהלכו הותקף באלימות קשה ראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה, "שירת משה", ביפו, הרב אליהו מאלי, על ידי תושבים מקומיים ערביים. 

אז היכן האמת? מי צודק?

הכלל שצריך להנחות אותנו הוא שבמפגש בין שתי קבוצות אוכלוסייה שונות, לא תמיד צריך לאמץ את הנוסחה, לפיה ניצחון של צד אחד יגיע על חשבון הצד השני. הדבר תלוי באופי ובתרבות הארגונית של הגרעין הספציפי.

למשל, ייתכן מצב שבו  נוכחות של גרעין מסוים בעיר מעורבת, שבה חיים זה לצד זה יהודים וערבים, יכולה לשמש לקידום המקום לטובת כלל התושבים המתגוררים בו ולשיתוף פעולה פורה שישרת את האינטרסים של כולם. 

במצב כזה, אולי גם המתיחות בין הצדדים תרד, והמרוויחים מכך יהיו כלל התושבים, שיגורו במקום הנמצא במגמת צמיחה והתחדשות. 

הכותבת היא חוקרת ומרצה בחוג למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית צפת, מומחית לחקר קהילות ויחסים בין קבוצות

אל תשחקו אותה: כך תוכלו ללמוד בקלות את ההלכה. כל הפרטים >>

כתבות נוספות

/
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר