כבר לפני שנים החלפתי את קריינות ה"ווייז" שלי לקריינות בלשון נקבה. כשחבר נהג והפעלתי, בתמימות, את תוכנת הניווט מהטלפון שלי, הוא הביע מורת רוח וטען שזה ממש מעצבן כשמדברים אליך במין הלא מתאים ואז זה הכה בי: אנחנו גדלות מגיל אפס בסביבה שפונה לקהל, כשלא פעם אנחנו בתוכו, בלשון זכר.
נכון, לאחרונה יש כל מיני גרסאות שונות לכך, החל מ"חברים.ות" וכלה ב"חברים וחברות" הישן והטוב אך עדיין, בלא מעט טפסים רשמיים, הצעות עבודה, פוסטים הפונים לציבור הרחב הלשון תהיה זכרית. גם אם הוסיפו לה הסתייגות שההצעה היא לשני המינים, התחושה היא שה"כולם" הוא גברי ואני, כאישה, נספחת.
-
עוד באותו נושא"הכוכבת הבאה": הבת של רותם סלע ביקשה - הבמאי יסכים?
20/07/21 18:43
המפתח, לעניות דעתי, טמון קודם כל בחינוך. ילדה שנותנים לה להאמין שהיא יכולה הכל, שאין דבר כזה צעצועים או ספורט או לבוש "של בנים", שהולכת עם אבא שלה למוסך כמו שהיא הולכת איתו לקניות - היא ילדה שתרגיש חלק. אמנם בחיי תורה ומצוות ישנה הפרדה מגדרית מובנית בתחומים שונים כמו בבית הכנסת או הבדלים בלבוש, אך עם הבסיס הנכון, הם ייבלעו בתוך תחושה כללית של מסוגלות. כשירשו גם לבן וגם לבת לנסוע עם חברים/ות לגולן ולא יאסרו על הבת כי "לבנות זה מסוכן לטייל לבד", אלא ילמדו את שניהם איך וממה להיזהר, בנות תגדלנה בתחושת מסוגלות ובלי לפחד מהעולם שמשדר להן שהמקום המרכזי בו שמור לגברים.
אך בחינוך ישנו רובד נוסף והוא הדוגמה האישית של המבוגרים בבית. כשאימא מתנהגת בצורה בה היא מממשת את עצמה ומגיעה לסיפוק מהעשייה שלה, הבת שלה תגדל בתחושה שהיא בוראת לעצמה את העולם שלה והיא מרכזו ולא משנה באיזו לשום פונים אליה, היא עדיין חלק מרכזי בחברה. כשבת תשמע את אבא שלה מתייחס לאימא שלה או לנשים במקום עבודתו בכבוד, מתייעץ איתן ומעריך את דעותיהן, היא כבר לא תרגיש שתפקידה בעולם הוא לתמוך מהצד בגברים שפועלים ועושים שינויי. כשילדה תגדל בבית בו גם אחותה הגדולה וגם אחיה נדרשים שניהם לנקות את החדר, לעזור עם הכלים ולפנות מהשולחן - היא תבין שאין משימות השמורות רק לה בגלל מינה אלא הפעולה על העולם סביב היא חופשית ומתוך רצון לסייע וערך של כיבוד הורים ולא מתוך הסללה מגדרית.
אם כן, העולם, למרות שינויים פמיניסטים גדולים שנעשו בו, עדיין גורם לעתים לנשים להגיש מחוץ לעניינים, לעתים בגלל סמנטיקה שאנחנו, המבוגרים, כבר התרגלנו לשמוע. את הדור הבא של הילדים שלנו מוטל עלינו לחנך כך שההתנסחות הנפוצה לא תחלחל פנימה לתחושת המסוגלות אלא תחווה כאילוץ של שפה בה יש שני מינים וללא מין סתמי. עד שיימצאו דרך לפנות לשני המינים במילה אחת שתחלחל גם למסמכים רשמיים אנחנו אלה שיכולים לגרום לילדה, כבר בגיל צעיר מאוד, להרגיש שהיא יכולה לעשות כל מה שתרצה על ידי דוגמה אישית ונתינת הדעת על תחושת החריגות של אישה בעולם הבנוי ברובו, עדיין, לגברים.
***************
הכותבת הינה מרפאה בעיסוק ומחברת הספר "פתאום 30 - רשמים מהמסע".