סגור

הרב ירמי סטביסקי: אדם דתי חייב ללמוד לפעמים לשתוק

לקראת יום הפטירה של הרב אהרון ליכטנשטיין, כותב הרב ירמי סטביסקי, על החינוך שקיבל בישיבה והאכזבה מהמפלגה שקוראת לעצמה "ציונות דתית"

הרב ירמי סטביסקי
כו בניסן התשפא
,
08 באפריל, 2021 10:02
איתמר בן גביר

איתמר בן גביר צילום: חדשות כיפה

לפני מספר ימים התבטא אחד מחשובי הרבנים בציונות הדתית לגבי האפשרות לוותר על חבר הכנסת בן גביר כדי להקים ממשלת ימין. הוא אמר שהוא  באופן עקרוני לא אוהב "חרמות" אבל אם אין ברירה אז ניתן לוותר על בן גביר. לא נשמעה ממנו  שום ביקורת דתית-מוסרית על נציג ציבור שתלה בעבר בביתו את תמונתו של מי שרצח מתפללים במערת המכפלה. ברצוני להציג תפיסת עולם דתית-לאומית אחרת שעליה גדלתי. 

זכיתי ללמוד בישיבת הר-עציון בשנות השמונים ולהמשיך בקשר עמוק עם ראשי הישיבה גם שנים רבות לאחר מכן. ישיבת הר עציון הייתה ישיבה ציונות ארץ ישראלית וחלוצה ביישוב גוש עציון אך הקו הדתי-חינוכי שלה היה שונה  ממה שמקובל היום בחינוך הדתי-ציוני. לישיבה היה ניחוח מסויים של חוץ לארץ. הרב אהרון ליכטנשטיין, לדוגמא, רכש השכלה אקדמית רחבה באוניברסיטה החשובה ביותר בארה"ב. מפעם לפעם הוא היה מטבל את שיחותיו בציטוטים מענקי הרוח של התרבות המערבית. הרב עמיטל , שהיה ניצול שואה, חיבר אותנו ליהדות מזרח אירופה שלפני המלחמה לא רק במבטא ההונגרי הייחודי שלו, אלא בעצם הנכחת העולם שלפני המלחמה ובהכרת הטוב על גאולת עם ישראל בתוך מדינת ישראל. שני ראשי הישיבה יצרו רצף והרמוניה בין העולמות השונים שבהם גדלו לפני עלייתם ארצה לעולמם החדש כראשי ישיבת הסדר השותפים בבניין עולם התורה בתוך מדינת ישראל המתחדשת.  יכולתם לשלב בין עולמות שונים בהווה ובעבר יצרה תפיסת עולם ייחודית ושפה שלא הייתה מוכרת בחלקים מסוימים של הציבור הדתי. 

הרב עמיטל והרב ליכטנשטיין הגיעו כל אחד מבית גידול אחר. הרב ליכטנשטיין היה התלמיד המובהק על הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק, נכדו של רבי חיים מבריסק, ועולמו הלמדני היה נטוע בלמדנות הבריסקאית. בנוסף לכך, הוא כתב דוקטורט באוניברסיטת הרווארד על הנרי מור, פילוסוף אנגלי מהמאה השבע עשרה. הרב עמיטל ינק ממסורות לימוד ליטאיות, היה בקי עצום בספרות השו"ת והיה תלמיד של הרב חרל"פ תלמידו של הראי"ה. כמו הראי"ה גם הרב עמיטל חיבר בין עולם למדני לעולם החסידות. הפערים בין ראשי הישיבה לא היו רק ברקע ובהשכלה, אלא גם באישיות. הרב ליכטנשטיין היה אנלטיקן שניתח כל סוגייה בגמרא וכל שאלה הלכתית באופן מדוייק ומסודר. הרב עמיטל היה מסוגל לדלג על שלבים בניתוח אבל להגיע לעומק הנקודה הנדונה באינטואיציות נפלאות. ניתן לומר שהסיפור המרכזי של ישיבת הר עציון היה יכולתם של שני האנשים השונים כל כך, לנהל ישיבה ביחד.

ההישג האדיר של ניהול ישיבה על ידי שני ראשי ישיבה העשיר את עולמנו הרוחני עד בלי די והתאפשר משתי סיבות. האחת  היא הכבוד הגדול שראשי הישיבה רחשו אחד לשני שנבע ממידת הענווה שהייתה נטועה בשניהם. דווקא בטחונם העצמי בדרכם אפשרה להם לפנות חלל פנוי אחד לשני. גם לרבנים אחרים בישיבה  היה מותר להביע עמדה שונה מזו של ראשי הישיבה. אני זוכר כיצד הופתעתי שבימי ההסכם עם מצרים בשנת 1981-1982, הסכם שראשי הישיבה תמכו בו, כינס הרב מדן, היום אחד מראשי הישיבה ואז ר"ם, כינוס באחד מאולמות הישיבה ודיבר נגד ההסכם.  עיקר העניין בישיבה היה לימוד תורה ולא אינדוקטרונציה לתפיסת עולם פוליטית או אפילו דתית אחידה. הרב ליכטנשטיין, שניתן להגדירו כ"שר התורה," הבקי לפנים ולפנים בראשונים ובאחרונים היה נוהג להתייעץ לפעמים עם הגרש"ז אויירבך בענייני הלכה. הוא לא חשש  לשמוע דעה אחרת משלו.

 

כראשי ישיבה לא ניסו הרב עמיטל והרב ליכטנשטיין לשלוט בחיים של תלמידיהם. אנחנו כתלמידים, הוקסמנו מהם, אבל הם לא ניצלו את הכריזמה שלהם להתערב בחיינו האישיים כשלא ביקשנו זאת. שאלו פעם את הרב עמיטל אם התלמידים משתפים אותו בכל דבר ועניין בחייהם והרב עמיטל ענה "לא, איני זקוק לזה".

ערך מרכזי מאוד בישיבה היה "אנושיות" ו"כבוד האדם"  כשהרב ליכטנשטיין  הספיד את הגר"מ פיינשטיין, אדם מאיר פנים באופן יוצא דופן, הוא עשה זאת דרך ניתוח תשובה  של הרב פיינשטיין בשאלה האם כרות שפכה שהגיע למצב זה ממוקש שהתפוצץ, מוגדר כמי שאסור  לבוא בקהל. לאחר שהרב ליכטנשטיין הסביר את ההיתר של הרב פיינשטיין מבחינה הלכתית הוסיף שהרב משה פיינשטיין ידע מהן המשמעויות האישיות הכואבות על אדם שנאסר  לבוא בקהל. באמירה זו קבע הרב ליכטנשטיין שפסיקת הלכה לא יכולה להיות מנותקת מההשלכות האישיות והאנושיות על השואל.

 

ראשי הישיבה היו שמרנים מטבעם אבל דווקא מישיבת הר עציון צמחה המדרשה לבנות ב"מגדל עז" בהנהלת בתו של הרא"ל, הרבנית אסתי רוזנברג, מוסד שמאפשר לנשים תלמידות חכמים ללמוד גמרא בעיון ברמה שאינה נופלת מזו של הגברים. אפילו הרב עמיטל שבתחילת  דרכו הסתייג מארגון "קולך" הגיע לקראת סוף חייו להיות אורח הכבוד בכינוס השנתי של הארגון. הרב עמיטל ידע שהזמנים השתנו ושצריך לעודד קול נשי בתוך האורתודוקסיה. 

באופן עקרוני הייתה הפסיקה ההלכתית של הרב עמיטל מבוססת על "כוח דהיתרא עדיף" והוא כאב את המעבר של הסמכויות ההלכתיות מרבני הקהילה לראשי הישיבה.  לדעתו, פסיקה של ראש ישיבה בתוך המתחם המנותק של הישיבה, אינה מתאימה ל"בעלי בתים" המתמודדים עם הקשיים האמיתיים של החיים.  כמנהל תיכון דתי הוא אסר עלי לשוחח עם התלמידים על נושא הוצאת שכבת זרע לבטלה מתוך הבנה שרב על הנזק על התועלת בעיסוק בנושא זה.

מראשי הישיבה למדתי שאדם דתי, ירא שמים, יכול לחיות עם שאלות בלתי פתורות. הדוגמא המובהקת ביותר היא עמדתו של הרב עמיטל בנושא השואה. הוא כעס מאוד על רבנים שניסו להסביר את הכאוס והאובדן בהסבר תיאולוגי זה או אחר וכך הוא אמר "אין מקום להיכנס לפרטים, אבל כל מי שהיה שם ראה: זה לא טבעי, את יד השם ראיתי, אבל לא את הפשר, את המשמעות. הוא דיבר אלי [הקב"ה י.ס]  - אבל לא הבנתי מלה. ראו את יד השם, ראו את דבר השם, אבל - מה הוא אומר?" [מצוטט בספר של משה מיה, "עולם בנוי וחרב ובנוי" [עמוד 45].  אדם דתי חייב ללמוד לפעמים לשתוק ולא להסביר כל תופעה ועניין. פעם הרב עמיטל שיתף אותנו בהרהוריו האם הוא ניצל מהתופת "בכוונת ה'" או שמא במקרה?  מחשבה זו של הרב עמיטל חידדה אצלי את המחשבה שגם לו יש התלבטויות לגבי הנהגתו של הקב"ה בעולם בעניין ההשגחה הפרטית, נושא שנדון בהרחבה אצל ענקי ההוגים היהודיים בימי הביניים. 

לראשי הישיבה היה ביטחון עצמי. הם ידעו שהם גדולים בתורה ונשענים על מסורת הלכתית ולמדנית שורשית.  החדשנות שלהם הייתה שלובה עם שמרנות הלכתית וחברתית בסיסית. הם לא נבהלו מעמדות השונות שלהם ולא ניסו לכפות את דעותיהם לא מבחינה אינטלקטואלית ולא מבחינה רגשית. הם הביעו את דעתם בעוצמה, בחדות ובכנות, ואנחנו לרוב קיבלנו את עמדתם.

בישיבה מעולם לא לימדו אותנו לשנוא, לא לשנוא ערבים ולא לשנוא חילוניים ולא לשנוא הומוסקסואלים. הם האמינו במדינת ישראל כביטוי לגאולת ישראל אבל ההיכרות שלהם עם ההיסטוריה היהודית לא אפשרה להם להיות זחוחי דעת לגבי מה צופן העתיד. הרב עמיטל זכה לחוות את מלחמת ששת הימים אבל גם את המחיר הכואב ששילמנו במלחמת יום הכיפורים. קיומה של מדינת ישראל, כך הבנתי מהם, תלוי יותר באופיה המוסרי של המדינה מאשר במהלך דטרמיניסטי של גאולה אלוהית. אולי הנקודה החשובה ביותר שלמדתי בישיבה היא שתפיסת עולם קיצונית, טהרנית ומפלגת רק מביאה חורבן לעם ישראל.

יש לכם מה להגיד? שלחו מאמר דעה למערכת
08.04.2021

1. מה אמר עליהם הרב כהנא (יוסי)

עפר אתה לרגליו שך הרב כהנא הי"ד.
הרב כהנא אמר שהספרות והמוסר המדומה פגע ביכולת הפסיקה של רבותיך שהתחברו לשמאל הקיצוני.

דווח על תגובה לא ראויה
08.04.2021

2. מוזר שאלה שכל הזמן מדברים על אהבת החוטאים ונגד שנאה (קרית-ארבע)

כותבים כל הזמן מאמרים על שנאת הכהניסטים.
צביעות....

דווח על תגובה לא ראויה
08.04.2021

3. כתבה שכולה שנאה באיצטלא טהרנית של כבוד לזולת וכיבוד דיעות שונות. (יהודה)

דווח על תגובה לא ראויה
08.04.2021

4. סטביסקי - בושה (אביחי)

אנחנו מברכים הרב את ריבנו והנוקם את נקמתנו ולומדים מדרכיו לא רק מה שנח לנו לפי החינוך המערבי הקולקל שקיבלת

דווח על תגובה לא ראויה
09.04.2021

5. הרב ירימי בעד פינוי חברון תמורת "שלום" (לידיעתכם)

הרב אמר לי בימי אוסלו כי הוא מוכן לוותר גם על מזרח ירושלים למען תהליך השלום. אוסלו.
אני חושב שהציבור צריך לדעת מי זה הרב ירימי.

דווח על תגובה לא ראויה
09.04.2021

6. רק חבל שאין לך יושר אינטלקטואלי, הרב ליכטשנטיין וגם הרב עמיטל לא היו מגיבים כך למפלגת הציונות הדתית (מן ההר)

ניסית לטנף - אבל מה אמרת?
שיבחת יפה מאוד את הרב ליכטנשטיין ואת הרב עמיטל - ה היה החלק הטוב והאמת בכתבה. ניסית להשיג כותרת? אז הצלחת.
חבל.
עשית כל מה שהרב ליכטשנטיין והרב עמיטל חינכו - אבל הפוך.

דווח על תגובה לא ראויה
09.04.2021

7. שנאת הרשעים (מנחם)

גנזי הראיה / ו- ימי החנוכה
שנאת הרשעה כשהיא עמוקה וגדולה צריכה לבא בתחילת ברייתה יחד עם שנאת הרשעים, רק אח"כ היא מתמתקת ע"י כח הדעת ומתבררת, עד שהיא עומדת על נקיונה האצילי, שאין כ"א שנאת הרשעה לבדה, והנושאים שלה שהם הרשעים בעצמם מתמלאים עליהם רחמים, ויתמו חטאים ולא חוטאים. אבל אם מתחילת ברייתה תבא בצורתה האידיאלית לכוין מהותה רק על השנאה של הרשעה המופשטת, לעולם לא תצא אל הפועל בכחה אפילו בתור שנאת הרשעה, כי חסרון השנאה אל הרשעים יטשטש את השנאה של הרשעה עצמה, ואז כל אוצר הטוב מונח הוא בסכנה גדולה. וזה היה מקום המכשול של נפילים רבים, שנפלו מפני שהשתמשו בתחילת הוייתה של שנאת הרשעה במדה האצילית, והעדר שנאת הרשעים נתהפכה אח"כ לאהבתם, ומתוך אהבת הרשעים נפלו הם עצמם באהבת הרשעה עצמה. - ע"כ מוכרחת היא המחשבה הראשונה להיות בתכונת מדת הדין, ואח"כ מדת הרחמים באה וממתקת אותה בשיתופה.
ב כשאוהבים את הרשעים מפני חולשתו של האדם, נמצא אוהב ג"כ את הרשעה, וע"כ הכרח הוא לשנא את הרשעים כדי לזכות לשנוא עי"ז ג"כ את הרשעה.
אמנם כ"ז הוא ברגש האופי של המידות, אבל בשורש הדעת האדם צריך להיות הולך בדרכי ד' שהוא טוב לכל ורחמיו על כל מעשיו. וכל עומק פורענותם של רשעים איננו כ"א תוצאה מהאהבה העליונה. ושורש המתוק הזה של הדעת שכל המדות כולן גנוזות בו וכלולות בתוכו, ממתיק הוא את המדות גם בהתפרטותן הרגשית והמעשית, וגבורה עליונה כלולה בו המשמרת את בעליה מכל אהבת רשע, שומר נפשות חסידיו.

דווח על תגובה לא ראויה
09.04.2021

8. אולי תשתוק (אור)

רק ל אלא אחר

דווח על תגובה לא ראויה
09.04.2021

9. מי לחם למען יהודי ברית המועצות רביי? הרב כהנא או חברים רפורמים שותפים שלך? (אבישי)

דווח על תגובה לא ראויה
09.04.2021

10. "אוהבי ה' שנאו רע" (דוד)

-צריך גם לדעת לשנוא..

כמובן שצריך איזונים, אבל יש דברים שצריך לשנוא.

דווח על תגובה לא ראויה
09.04.2021

11. איון דבר מתיש יותר מכתיבה פאסיב-אגרסיבית. (מפוקח)

דווח על תגובה לא ראויה
09.04.2021

12. מה הקשר בין הכתבה הנפלאה לכותרת (הבנת הנקרא)

נגד מפלגת הציונות הדתית?
ולגופם של דברים, נהניתי לקרוא את הדברים על הרבנים עמיטל וליכטנשטיין זכרונם לברכה.
כמובן שהכותב לא מכיל בכך את כל התורה כולה. כמובן שיש בתורה גם שינאה לאויבי ישראל, ואפילו לרשעים. לא צריך להגיע בשביל זה למפלגות כאלו או אחרות, יש לנו את דוד המלך.

דווח על תגובה לא ראויה
09.04.2021

13. בתמונה, או שירמי סטסביצקי ממש השתנה עם השנים... (התבלבלתם בתמונה...)

זה במקרה ממש דומה לבן גביר? ;)

דווח על תגובה לא ראויה
10.04.2021

14. לסנן עירבוב.בין אידיאולוגיה לבין אמצעי להשגתה. (חילול ה'=ערך של איסור לאוו.)

.

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

עופר כסיף צילום: Olivier Fitoussi/Flash90

ח"כ עופר כסיף הותקף באכזריות ע"י שוטרים | "בלתי מתקבל במדינה דמוקרטית"

קרא עוד