יש טורים שלא נכתבים מעצמם.
אלימות נגד נשים – מאיפה להתחיל?
האכיפה בעייתית. והענישה לא חמורה מספיק. וההסברה לקויה. והסיבות הידועות כולן כבר נטחנו עד דק.
אבל מה זה אומר עלינו כחברה? כי כגודל הכאב גודל התיקון הנדרש
.
אתמול ישבתי עם הילדים שלי ודיברנו בפתיחות על הנושא.
מתי בפעם האחרונה שמעתם את הזווית של הילדים שלכם?
ניסיתם להבין איך הם חושבים?
איך הם מעכלים את מבול הסרטונים שנשפך עליהם מהסמארטפון?
ובכלל, מהו יחס הולם לבת/נערה/אישה?
ולמה ראוי שכך יהיה?
ומי קבע שזה נכון?
ספוילר - אני הופתעתי.
אבל גם התרגשתי. כי זו קלישאה לומר שהכל מתחיל בחינוך אם אנחנו לא מיישמים זאת אצלנו בסלון.
והיו גם מסקנות. בוגרות ורגישות.
האתגר המרכזי המוטל עלינו כחברה הוא להכתיב מציאות חיים ברורה – בה האלימים מודרים ומוקעים לשוליים. משום שהעיוות הגדול מכולם הוא היפוך התפקידים העצוב עד כאב הקיים כיום: בו 'אות הקין' מתנוסס דווקא על מצחן של הנשים הפגועות.
הן בורחות למקלטים.
הן חיות בבדידות איומה תחת מעטה בושה.
חשבונות הבנק שלהן מעוקלים.
שגרת החיים שלהן נעצרת.
המציאות של ילדיהן הופכת סיוט באחת.
המסע הארוך, המשפיל, המתיש, בחזרה למציאות נורמלית, מוצא אותן לא פעם מובסות.
ואני שואלת, למה? מה היה חטאן? מדוע אנחנו מאפשרים עיוות מטורף שכזה?
חברות וחברים,
בכוחנו לחולל את המהפך. בתודעה - ובחיים עצמם.
את האלימים יש להוקיע.
ואם יש צורך להוציא מישהו מהבית, יתכבדו אותם גיבורים מכים וימצאו לעצמם מקום לינה.
יש אור בקצה הדרך – בואו נצא אליה יחד בראש מורם.
זה בנפשנו.
השקת השדולהצילום: ללא
השבוע הושקה השדולה למניעת אלימות נגד נשים וזכויות נשים ונערך כינוס לרגל ציון יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים