בעבר פורסם באחד העיתונים המגזריים סיפור שבועי תחת הכותרת "חמץ כזית". לכאורה, סיפור פשוט ותמים, המספר אודותיו של חיים איבגי, חוזר בתשובה מהעיר אילת שהחליט לערוך לראשונה סדר פסח כהלכתו, אולם אימו המרוקאית אמרה לו, כי הסדר לא יכול להיות כתקנו אם יאכלו בו זיתים, כי מנהג אבותיה מרבאט שבמרוקו, שאין אוכלים זיתים בכל חג הפסח. חיים- גיבור עלילתנו, פונה לרב מרדכי אליהו זצ"ל, לתהות אם יש במנהג מעט אמת, ואם הוטבע הוא על אדני הקודש, חכם אליהו זצ"ל ענה לו בחוכמתו כי זהו "מנהג בטעות" אשר הונהג בכמה ערי מרוקו, ומקורו בדברי הגמרא (הוריות י"ג) ש"הזיתים משכחים לימוד של שבעים ושנה", והרי בפסח כתוב "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים", ואם תאכל זיתים איך תזכור?!
חיים הגיבור מיהר להודיע לאימו את מקור טעותה וטעות אבותיה, והחל מאותה השנה פסק הלה מהמנהג השטותי שנהג בו, ואכל זיתים לתאבונו, ע"כ.
הוקשו לי מאוד בסיפור הנ"ל מספר שאלות, מדוע לא התאמץ חיים לקבל תשובה לפשר מנהגו דווקא מחכמים מרוקאים? מדוע הטעם שהביא חכם מרדכי אליהו זצ"ל לא הספיק בכדי להוציא את המנהג הזה מדין "מנהג בטעות"? מדוע חכם אליהו זצ"ל בחר להורות לבטל המנהג? שהרי הוא היה זהיר מאוד במנהגי ישראל, ובפרט במנהגי מרוקו...
ובכן לא יכולתי להבליג על מצפוני ליבי, ויצרתי קשר עם חיים איבגי הנזכר, על מנת לשמוע ממנו את השתלשלות המקרים. להפתעתי הרבה שמעתי מהלה סיפור אחר לחלוטין, הוא גלה לי כי חכם אליהו זצ"ל פסק לו שהמנהג שלא לאכול זיתים הוא מנהג קדושים, ואין לשנותו! כי כל המשנה מן המנהג ידו על התחתונה, ועדיין איסור אכילת זיתים בפסח חל על כל קהילה שאבותיה החמירו בו, גם בדורנו אנו, ע"כ.
ואמת הדבר כי אחר חקירה קטנה, מצאתי כי מנהג זה מבוסס על דברי רבים מחכמי מרוקו, ומושתת על טעמים רבים, כמו שכתב הצדיק רבי יצחק אבן דנאן זצ"ל (ליצחק ריח, לקוטי או"ח, אות ן') שכתב מעין הטעם שהבאנו, בשם מורנו הגר"ש אלבאז זצ"ל, והרב יוסף משאש זצ"ל כתב בספרו (שו"ת מים חיים ח"א סי' קצ) בשם אביו המקובל הרב נשמת חיים משאש זצ"ל שהטעם הפשוט הוא כי מסחר הזיתים בימיהם נעשה ע"י הגויים בשקים מקומחים, והקמח היה נבלע בין קמטיהם של הזיתים ולא ניתן היה להוציאו אפילו אחרי כבישה, וסיים כי טוב להיזהר בזיתים ולהמשיך למוכרם עם החמץ. ושוב ראיתי לגאון העיר פאס רבי יוסף בן נאיים שכתב (נוהג בחכמה, עמ' כח) שהזיתים הם ממאכלי האבלים בר מינן, ואין לאוכלם בחודש השמחה והגאולה הוא חודש ניסן. וכן כתב הרב דוד עובדיה זצ"ל (נהגו העם, עמ' רמח, סעיף כ"ב) דיש משפחות שנזהרות באכילת זיתים בחודש ניסן, וכן העיד הרב אליהו ביטון (נתיבות המערב, פסח, אות ז), והרב משה סויסה הביא בספרו (עטרת אבות, פרק כב הלכה יא) את עדותו של מרן הגר"מ אליהו זצ"ל שאין לבטל את המנהג הנ"ל (למי שנהגו בו אבותיו).
למדנו מכל הנ"ל, שלושה דברים:
א. יש אנשים שנוהגים לא לאכול זיתים בפסח, ויש להם מקורות רבים למנהגם!
ב. אין לזלזל במנהגי ישראל גם אם במיעוט שכלנו איננו מבינים על מה הם הוטבעו, יש להתמיד בהם, כי לא לחינם נקבעו.
ג. וזה העיקר, אין להאמין לכל סיפור שקוראים.
חג כשר ושמח לכל הקוראים, לכל משפחה ומסורתה, לכל קהילה ומנהגיה.