בימים האחרונים דווח על ירידה משמעותית של כ-10 אחוזים במספר המתגיירים לשנה. רק יצאו הנתונים לאור, וכבר החלו האשמות וחבטות: אלו מאשימים את הרבנות הראשית בחומרות יתרות המערימות קשיים על המתגיירים, במקום לקרב את כל אותם שבחרו מרצונם להצטרף לבני בניו של אברהם אבינו ולתורת משה. מנגד, "לא ממררים לאף אחד את החיים", טוענים אנשי בתי הדין של הרבנות הראשית. הירידה במספר הפונים, לטענתם, נובעת רק בעקבות דיבה רעה שמוציאים בקביעות על תהליך הגיור של הרבנות הראשית.
לפחות בדבר אחד אין חולק: "ואהבתם את הגר". ועוד נכתב בתורת משה: "וגר לא תונה, ולא תלחצנו. בחבלי אדם אמשכם, בעבותות אהבה". אדם שבא מרצונו ובוחר בתורה זכאי להרבה סיוע והמון אהבה.
כאשר לאורך שנים מושכים בכל הכח זמן רב בטלית אחת, הטלית נקרעת. אותה טלית משקפת מאות אלפים אזרחים במדינה שאינם יהודים, מתוכם אלפים רבים שמעוניינים בגיור אמיתי על פי ההלכה ומביעים נכונות לעבור את התהליך המייגע של האולפן, המשפחה המלווה, ישיבות בית הדין, המילה והטבילה- ומעל הכל, קיום תרי"ג מצוות התורה. הגרים חשים שלא בטוח בבית, ההורים רבים, והילד בורח מהבית. כך זה עובד: קשה להשקיע בחינוך ואהבה כאשר מתעסקים כל העת במריבות. הליברלים מעוניינים בבתי דין פרטיים ומאשימים את הרבנות, ואלו בתגובה קובלים על הקמת בית דין פרטי. כנגדם קיימים אותם חוגים חרדיים שמוציאים השכם והערב לעז על הגיור הממלכתי, אפילו זה של הרבנות הראשית.
מרוב ויכוחים שכחנו בדרך את הגרים עצמם, שמבולבלים ונבוכים מול מלחמות בלתי פוסקות והבטחות לרפורמה שבוששת לבא. הם אינם בקיאים בפרטי המחלוקת ומי כנגד מי, אך עצם המחלוקת יוצרת חשש שגורם לצב לתחוב את ראשו עמוק בקונכייה.
עלינו לזכור שמדובר במשימה לאומית ממדרגה ראשונה; מלבד החשש להתבוללות כאן בארצנו, מדובר באנשים רבים, חלקם הגדול מ'זרע ישראל' שאבותיהם יהודים. הם חשים כאן בבית, ומזדהים עם מדינת העם היהודי בארץ ישראל. גם הם חלק מהשיבה הגדולה של עם ישראל לארצו ואנו נדרשים לעשות את חלקנו כשליחי בית דין, לחזק את החלטתם להתגייר ולהקל עליהם את התהליך.
ומעשה בגר צדק, עובדיה הגר שמו. האחרון פנה לרבו בשאלה הלכתית ונענה בזלזול מצד הרב. התלמיד הנבוך שלח את השאלה אל מעבר לים, אל רבי משה בן מימון הדיין, הרמב"ם. לאחר מענה התשובה, מתייחס הרמב"ם לחוויה שעבר הגר מצד רבו בזו הלשון: "וכי שיכור היה זה ולא ידע שבשישה ושלושים מקומות הזהירה תורה על הגר? ואיה דבר ה', וגר לא תונה?" הרמב"ם מאריך להוכיח במילים קשות את הרב. על פי התורה, כותב הרמב"ם, קיימת חובה על האדם לכבד ולירוא מאביו ואמו. על הגרים לעומת זאת, "ציונו באהבה, דבר המסור ללב, ואהבתם את הגר. והקב"ה בכבודו אוהב את הגר, שנאמר, ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה". אם איננו מכבדים כראוי אחד את השני, את הרמב"ם לפחות נכבד, נאהב ונקרב את גרי הצדק, ככל שידינו יכולה.
הכותב הוא מנהל אגף פיתוח ופרוייקטים במרכז ישיבות ואולפנות בנ"ע ומנהל מכון הגיור 'עמי' מיסודה של 'אור עציון'