פנייתה של שירה הדס-נקר לרב שי פירון כאן בכיפה - "תשחרר אותנו ממדידת אורך החצאית" - מלמדת על מגמה מסתמנת בעקבות בחירתה של דמות מהציבור הדתי-לאומי לעמוד בראשות משרד החינוך. איש לא היה חושב להפנות פנייה לגבי נהלי הצניעות באולפנות לשרי החינוך האחרונים גדעון סער, יולי תמיר או לימור לבנת, כיוון שברור לכל כי אלו נושאים לויכוח פנימי בציבור הדתי-לאומי. התחומים בהם יש לשר החינוך נגיעה לגבי החינוך הדתי הם בעיקר תחומי מדיניות כוללים כגון תקצוב או עמידה בנהלים הבסיסיים של משרד החינוך, אך בתחומים הקשורים במובהק לעולם הדתי של התלמידים התפיסה היא שהחינוך הדתי מתנהל בצורה אוטונומית על ידי קברניטיו.
עם זאת בחירתו של הרב פירון, איש חינוך דתי בעל שתפיסותיו הדתיות הליברליות ידועות, מעוררת בקרב גורמים שונים בציבור הדתי-לאומי תקווה שהוא יבקש להוביל במשרד לא רק את התפיסות החינוכיות הכלליות שלו, שפורטו באריכות במצע החינוך של "יש עתיד" ובראיונות שונים במהלך מסע הבחירות, אלא גם להתערב באוטונומיה של החינוך הדתי.
בכסלו האחרון הלך לעולמו מתי דגן, שכיהן כיו"ר מינהל החמ"ד בשנים 1989-2000 תחת שישה שרי חינוך שונים. בספרו "החינוך הציוני דתי במבחן הזמן והתקופה" התריע דגן מפני ההתערבות היתירה שנקטו בעבר שרי חינוך דתיים באוטונומיה הפדגוגית והניהולית של החמ"ד. מעבר להתערבות בנהלים הדתיים הפנימיים, כדוגמת התערבותו של השר זבולון המר ז"ל בנהלי הלבוש במוסדות להכשרת מורים לבנות, דגן מצביע על שתי בעיות מהותיות שיצרה התערבותם של השרים הדתיים:
הראשונה היא שבמקום לשרת את כלל הציבור הדתי-לאומי, פעלו השרים בעיקר עבור המקורבים אליהם. לטענת דגן, "הקרבה הפוליטית של ראשי הישיבה 'מרכב הרב' ובוגריה לשרי החינוך הדתיים והקרבה החברתית יצרו לחצים על השרים, אשר בהגיעם לראשות המשרד גייסו את כל מרצם לפתרון בעיותיהם".
הבעיה השנייה, והמהותית יותר, היא בכך שההתערבות של השרים הדתיים סיכנה את האוטונומיה החינוכית של החמ"ד ושידרה גם לשרי חינוך אחרים - שלא גילו אהדה יתירה לחינוך הדתי - כי באפשרותם לפגוע באוטונומיה החינוכית של החמ"ד. דגן מסכם את דבריו בכך ש"בסיכומו של דבר, השרים הדתיים הותירו אחריהם בסיום כהונתם בעיות מבניות, ארגוניות ופסיכולוגיות בעבודה המשותפת של מינהל החמ"ד עם הנהלת משרד החינוך, דבר שאינו מקל על המשך השמירה של האוטונומיה ושל חופש הפעולה החינוכי של מינהל החמ"ד".
מי שקורא כיום לרב פירון להתערב באוטונומיה הניהולית של החמ"ד ולכפות משנה דתית ליברלית על כלל בתי הספר החמ"ד בתחום הלבוש, שלא יתפלא אם כאשר יכהן בתפקיד שר החינוך פוליטיקאי מהמגזר החרדי, או פוליטיקאי דתי לאומי המתקרב לתפיסות חרדיות, הוא יבקש להוביל מהלך הפוך שיכפה על כלל בתי הספר מדיניות דתית מחמירה.
טוב יעשה הציבור הדתי אם ימשיך לנהל את הויכוחים הדתיים הפנימיים שלו בשדה הסטנדרטי ולא יבקש מהרב פירון להתערב בכל ויכוח פנימי. מנגד, טוב יעשה הרב פירון אם במקום להתערב בכל ויכוח פנים-מגזרי העולה על פני השטח, ימקד את פעילותו בתחומי החמ"ד בדאגה לכך שההחלטות יתקבלו בצורה ראויה ודמוקרטית ולא במחטפים בהם "כל דאלים גבר".
הכותב הינו רכז מחקר החינוך הדתי של ”נאמני תורה ועבודה“