אקדים בכך שאני מתבייש לכתוב מאמר זה מכיוון שברגע שמתייחסים לטענה הדבר אומר שיש בה משהו, וטענה זו היא אפילו לא 'הוא אמינא' אך כיוון שנכתב כבר מאמר נורא בנושא אין בי כח לדום.
למאמר הקודם: 'מה מבדיל בין דאע"ש לבינינו"
בדברים שעולים מתוך מאמר שפרסם הרב אליהו גליל לאחרונה ב'כיפה' תחת השם "האם יש הבדל בינינו לבין דאע"ש" עולה כי מכיוון שעל פי ההלכה כל מחלל שבת חייב מיתה וכן עבודה זרה וכו', ממילא אם היה כח בידי היהודים, גם הם היו יוצאים למסעות הרג ללא רחם לכל מי שלא יקבל על עצמו את התורה.
טענות אלה לא מתקבלות על הדעת והמוסר האנושי הבסיסיים, וכל בר בי רב דחד יומא, גם אם לא ידע ויבין מדוע ודאי יעמוד על רגליו האחוריות וימחה בתוקף. הדברים יוצאים נגד כל המוסר הבסיסי שיוצא מדברי התורה וחז"ל הרי אפילו לולב עם קוצים לא נוטלים בסוכות מהסיבה של דרכיה דרכי נועם, קל וחומר מה שעולה מתוך המאמר של הרב גליל.
הסנהדרין בטלה משרבו הרוצחים, וזאת מכיוון שהמטרה שלנו היא לגרום לשינוי תודעתי עמוק ומשמעותי ולא להרוג מי שטועה, ואם יש טועים רבים ברור שהפתרון הוא לא הריגתם. ממילא ברור שמהיהדות לא יצאו לעולם מסעות הרג. "כי לא אחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחי". התורה דיברה על מצב אידיאלי במקרה בו העולם נמצא במצב מוסרי מתוקן ובא אדם והורס את כל הסדר וההרמוניה וגורם לזעזוע בקנה מידה משמעותי ורוצח. במקרה כזה עונש מוות לגיטמי בדיוק כפי שהיום לגיטימי להרוג את אייכמן
למען האמת גם עונש מוות על פי התורה לא יקרה כמעט לעולם, וגם אדם שרצח לא ימות על פי משפטי התורה אלא בתנאים קשים מאוד: שירצח אחרי שקיבל התראה משני עדים צדיקים, ויעשה זאת תוך שלוש שניות מהתראתם, אחרי שאמר שהוא מבין את הבעיה שבדבר ורוצח בכל זאת. וגם אז תמיד בביה"ד ינסו למצוא חורים בדין או בעדים כדי לא להוציא להורג ממש ולכן סנהדרין שהוציאה להורג אחת לשבעים שנה היא קטלנית. רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים 'אלו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם..' עד כאן התשובה להבדל הפשוט והברור הזה.
אפשר היה לשאול ולטעון שכל העניין שבעונש לכאורה נהרס מכיוון שמוציאים את עוקצו, או כמו שאמר רשב"ג 'אף הן מרבים שופכי דמים בישראל שהרי בטלה ההרתעה' (הוא אמר זאת רק על ר"ע ור"ט ולא על הממירא של השבעים שנה).
כדי להבין זאת אביא דוגמא נוספת שניתן למצוא בדרשת חז"ל על הפסוק 'עין תחת עין' שפירשו שמדובר בממון. וגם כאן יש לשאול איך יכולים חז"ל לשנות לכאורה דין מפורש בתורה הרי התורה אמרה עין תחת עין איך 'העיזו' חז"ל לשנותם?
התשובה היא, שהתורה מציבה את הרף המוסרי, כביכול מה היה צריך לקרות מצד האמת, ובאמת באופן עקרוני האדם צריך להבין שכפי שהוא הוציא למישהו אחר עין כך גם ראוי לעשות לו. אך יחד עם זאת כיוון שהתורה אינה רוצה להגיע למצב בו שתעקרנה עוד עיניים, היא דאגה שבתורה שבעל פה הדין יהיה תשלום בעזרת ממון, ובכך הדברים יהיו מושלמים. שהאדם יבין שהדין הוא תקיף וחריף והמעשה שעשה חמור מאוד ומאידך העונש בפועל יהיה רק המקובל על בי"ד וע"פ משפט המלך שבכל תקופה. זו גם התשובה לרשב"ג שבכך באמת לא ירבו רוצחים בישראל מכיוון שמשפט המלך הוא משלים את העניין הזה אבל זה כבר עניין למאמר אחר.