לפני כשנה וחצי התחילו ההכנות לקראת קיום הבחירות לכנסת ה-19. מכיוון שרוב כלי התקשורת עוסקים בסיכום שנה לבחירות, גם אני אסכם, אבל מזווית קצת שונה.
אני לא מתכוון לסכם את העשייה הפוליטית של המפלגה בה אני חבר, בשביל זה יש פרשנים פולטים. אני לא נכנס לכל הסוגיות שהיו פה השנה ונותן את דעתי על כל אחת. יש דברים שאני מסכים איתם ויש כאלה שלא. אני אסכם את השנה מהזווית האישית שלי.
האמנתי אז ואני מאמין גם היום, שכל אחד שביכולתו צריך לתרום בדרך זו או אחרת להגדלת הצד הפוליטי שלו בכנסת. לפעול בכדי להכניס לכנסת את האנשים שאתה מאמין שיש להם יכולת לקדם את השקפת עולמך.
החלטתי ללכת לשמוע את מי שבאותו זמן לא היה מוכר בציבור הישראלי, נפתלי בנט. זו הייתה תקופה שעוד לא היה ברור האם הוא יתמודד במסגרת "הבית היהודי" או במפלגה חדשה. פגשתי איש פשוט, שמדבר יפה ושבאמת רוצה ללמוד. הוא ידע שהוא לא יודע ולא מבין מספיק. הוא לא הבין פוליטיקה מפלגתית באופן מלא, הוא לא הכיר את ההתנהלות בציבור הדתי לאומי. אבל ראיתי רצון לעשות, רצון ללמוד ובעיקר רצון לרוץ קדימה. החלטתי שאני רוצה להיות פעיל במערכה.
ממש לא הייתי מבכירי המטה, המשכתי בעבודתי הקבועה ובמקביל סייעתי למטה היכן שיכולתי, בעיקר באזור מגוריי. כמובן שהתפקדתי למפלגה ואף הפכתי לחבר מרכז ב"בית היהודי".
במהלך התקופה נפגשתי עם נפתלי בנט ואיילת שקד מספר פעמים, חלקן באופן אישי. האווירה במטה הייתה טובה, הייתה הרגשה של התחדשות. בערב הפריימריז מול אורלב סיימתי את עבודתי במטה גוש עציון ונסעתי למטה המרכזי לשמוע את התוצאות. כמובן שבאותו ערב הרגשתי ש"משהו חדש מתחיל".
הוא שכח אותי, וטוב שכך
ואז הגיעו הבחירות, המפלגה זכתה ל-12 מנדטים. כמה חודשים קודם כשאמרתי שאני מעריך עשרה מנדטים אנשים צחקו ואמרו: "שבעה מנדטים יהיה הישג מטורף".
מאז נפתלי שכח אותי, את דורון ביינהורן, האיש הפרטי. אני לא בטוח שאם הוא יפגוש אותי הוא ידע את שמי. ועל כך אני שמח. אני שמח שהייתי חלק מהמהפך הזה.
אני שמח כי שר בממשלת ישראל, מנהיג מפלגה גדולה לא אמור להיות החבר של כל פעיל פוליטי. הוא לא אמור לרוץ מבר מצווה לחתונה. נתקלתי בחודשים האחרונים ב"עסקנים" במפלגה שכועסים. כועסים שראש המפלגה שכח אותם, הם צריכים "טובה קטנה", הם רוצים שהוא יבוא לאירוע והוא לא בא. אז מה הם עושים? נותנים ל"כתבי המגזר" חצאי אמת, הצגה מעוותת של המציאות.
שיהיה ברור, אסור לבנט לשכוח את הכוח של הפעילים בשטח, אסור לו להפקיר את מטה הצעירים, אסור להפסיק לדאוג למוסדות הציונות הדתית, אסור להזניח את התחום המוניציפאלי שהושקעו בו כל כך הרבה מאמצים ומשאבים בבחירות האחרונות. הכוח של המפלגה מגיע מהשטח, מלמטה. ולמרות שזה לא מושלם, את זה הם מבינים ובונים דרכים לחיזוק הקשר.
אבל את העסקנות האישית שבה נתקלנו במפלגה עד כה צריך להעיף. אם אנחנו רוצים להנהיג את המדינה אנחנו צריכים לעבוד בשביל כולם. שר הכלכלה צריך לדאוג לכלכלה של כולם. הוא צריך להיות טרוד בניהול משרדו בצורה הטובה ביותר. הוא חייב לראות תמונה כוללת ולא להתעסק בצורך של הפעיל הפרטי. שבענו "ממקורבים", מדאגה למוסד ספציפי כי בראשו עומד פעיל.
ולכן, מבחינתי, משהו חדש באמת התחיל. לפחות בתחום הזה.
וההערה אחרונה לסיום, לפני כמה ימים נפגשתי עם "בכיר" באחת מהמועצות ביו"ש. הוא התלונן בפני על היחס מצד מפלגת "הבית היהודי". איני יודע אם הוא צודק או לא. אני לא מעורב בפרטים הקטנים. ברור שהמפלגה צריכה לסייע להם ככל יכולתם. אבל רק שאלה אחת עלתה בראשי באותו הרגע, תזכירו לי במי תמכו רוב ראשי המועצות בבחירות?
לא זוכרים? חפשו בגוגל: "המתנחלים עם נתניהו: ראשי המועצות ביו"ש קוראים להצביע לליכוד" ותראו תמונה יפה.
זה היה הטור השלישי וכבר יש שם קבוע "נקודת מפגש". מקווה שאהבתם. נשתמע