1.
ב-24 לפברואר 1994, ערב פורים תשנ"ד, ישבתי בבית הכנסת בקרית ארבע בקריאת המגילה. מלפני ישב איש גבוה, עוצמתי, רופא מוערך בעל זקן של רב שענה לשם ד"ר ברוך גולדשטיין. הכרתי אותו באופן כללי, הייתי בן עשר ולא ממש ידעתי הרבה על האדם שפחות מ-12 שעות לאחר מכן יהיה אחד מהאנשים המוכרים ביותר במדינה, ולא בנסיבות טובות. את הבוקר לאחר מכן לא אשכח לעולם וזהו הסיפור שפחות מכירים בכל הסיפור של טבח גולדשטיין הידוע לשמצה.
בעוד שהתקשורת, והמדינה איתה רעדה, הייתי אני הקטן פחות בסיפור של מדינה שלמה. ידעתי שהיה טבח, ידעתי מי היה האדם, וידעתי שכלום לא יהיה כפי שהיה. באותו יום שישי ברחנו מקרית ארבע, פשוטו כמשמעו, מכיוון שהויכוחים היו בלתי נסבלים. הקיצונים בירכו על המהלך הנלוז, שרו 'ברוך הגבר' וסיפרו סיפורים על כך שהיה בקריאת המגילה במערת המכפלה ושמע 'איטבח אל יהוד', דבר שלא היה נכון מכוון שהיה בדיוק לפני באותו ערב, ויצא להציל את המדינה, כך הם אמרו. המתונים, רוב התושבים, היו מזועזעים, גינו את המקרה, ומשפחתי אפילו שקלה לעזוב את היישוב בעקבות הטבח.
בשבועות האחרונים, לקראת יום השנה ה-20 לטבח גולדשטיין, מסיירים אנשי תקשורת ומשפיעים בחברון ו'לומדים על המצב' מאנשי 'שוברים שתיקה'. ביום שישי האחרון עיתונאית אותה אני מעריך במיוחד פרסמה את תמונת הקבר של גולדשטיין וסיפרה ש"הפלסטינים זכו לעונש קולקטיבי וחודשים לא יצאו מבתיהם". לאחר שטענתי שהסיפור לא לגמרי מדויק מכיוון שמדובר היה בסכנת חיים ממשית מצד תושבי חברון היא טענה שמדובר היה בעונש חד צדדי. "רק הם נענשו כך".
שמעו את הסיפור האמיתי מאחורי שקרי 'שוברים שתיקה' וחלק מהשמאל הקיצוני. החודשים אחרי הטבח היו בלתי נסבלים לתושבי קרית ארבע. נסענו בשיירות, אלתרו לנו את ה'ג'יפים' הראשונים שאבטחו אותנו - רכבי סיטרואן ישנים בהם הוציאו את הדלת האחורית, הפכו את מושב הנוסע וחייל היה יושב עם נשק מכוון החוצה. פלנגות.
בתור ילד זכור לי מקרה בו ישבנו במשך שעות במחסום תרקומיה, לשם הגענו אחרי עיקוף ענק מסביב לבית שמש, מכיוון שלא הייתה אפשרות לנסוע בדרך הרגילה, בעקבות איומים מהותיים על חיינו. שעות על גבי שעות רבו אנשי האוטובוס, כולם תושבי קרית ארבע, בינם לבין עצמם. צעקות, הרמות ידיים אלימות. פחדתי. באמת שפחדתי.
אף אדם שפוי לא ישמח היום שברוך גולדשטיין עשה מה שעשה אבל לומר שהענשנו את הערבים באופן קולקטיבי בעוד הצד השני חי טוב זה שקר גס. סבלנו, נרצחנו, מערכת יחסים כמעט טובה עם השכנים שלנו נהרסו לבלי הכר. כולנו, ערבים ויהודים כאחד נענשנו בעקבות מעשה של אדם אחד, רוצח נתעב. עולמנו ועולמם של תושבי חברון הפלסטינים קרס. עשרים שנים עברו מאז ולעולם לא נדע מה יכול היה להיות לולי רוצח אחד.
2.
בקפיצה חדה לבית שמש. עיר שקרועה בינה לבין עצמה. חרדים, חילונים, קיצונים, מתונים. אבוטבול נגד כהן, כיפה סרוגה נגד שחורה, אנשים אחרים, יריקה אחת.
השבוע בישרו לנו שופטי בית המשפט העליון כי העיר בית שמש הולכת שוב לבחירות. החשדות לזיופים היו חסרי תקדים והשופטים לא יכלו להחליט אחרת. החרדים צעקו חמאס, הבית היהודי בירכו והדת נתנה בשושן הבירה.
אין לי מושג מי הולך לנצח, אני מניח שתהיה מערכת בחירות סוערת במיוחד והפעם, בשל העובדה שלא מדובר במערכת בחירות ארצית, כולנו נתמקד בהם במהלך כל התקופה. אין ספק שהדבר האירוני ביותר שיכול לקרות יהיה אם אלי כהן, מועמד החילונים והדתיים הלאומיים יפסיד בשנית. גם אם הוא ינצח מדובר בעניין של זמן עד שהעיר תהפוך לחרדית לחלוטין. לא בטוח אם זה טוב או רע.
אחד הדברים המגוחכים ביותר בנושא היה כשראש העיר המכהן, אבוטבול, התרומם על רגליו האחוריות וצעק כי אחת הסיבות לבחירות החוזרות היא שהוא מגיע ממוצא מזרחי. לא יכולתי שלא לצחוק בקול רם כשהמתחרה שלו, אלי כהן, עלה לשידור בגלי צה"ל ואמר שזה מגוחך בגלל שהוא מרוקאי. זמנים יפים הגיעו. מזרחי מאשים מזרחי בגזענות. יחי האירוניה הקדושה.
3.
קופץ שוב והפעם לספרד.
ספרד הודיעה השבוע שישראלים, אשר מוצאם מאותם יהודים אומללים שגורשו מספרד ב-1492 רק בשל היותם יהודים, יוכלו לקבל אזרחות ספרדית אם רק יוכיחו את מוצאם. מיד הזדרזו מאות ואלפי שלזינגרים ובנטים, אותם שמות מוזרים אשר אושרו לקבלת הדרכון המיוחל, ורצו לבדוק האם הם זכאים לאזרחות ספרדית, אשר כוללת כמובן השתייכות לאיחוד האירופי.
האירוניה, אשר כפי שכבר שמתם לב הינה חלק בלתי נפרד מטור זה, היא בכך שבעוד שאומנם מדובר באזרחות אירופית, המדינה אשר מוכנה להעניק לנו אותה היא מדינה נכשלת על פי כל אמות המידה. מדינה אשר הייתה בשנים האחרונות קרובה לפשיטת רגל. אותם אלפים שדרשו 'צדק חברתי' במחאת הדיור הזדרזו והלכו לנסות לקבל דרכון של מדינה כושלת שהדיור היא הבעיה הכי קטנה שלה. העיקר שישראל בעייתית לכם...
4.
ואם עסקינן באיחוד האירופי. ביום רביעי זכינו לראות מפגן מטריד למדי של בנט וחבורתו. אני אומר בנט וחבורתו מכיוון שעל פי גורמים שונים בנט סימס את המילה 'צאו' לחברי הבית היהודי וכולם כאיש אחד קמו ויצאו מאולם המליאה. מפגן הנהגה משמעותי ויפה, רק חבל שבנסיבות שאותן לא אהבתי בלשון המעטה.
במהלך נאומו של נשיא הפרלמנט האירופי החליטו חברי הבית היהודי לצאת מהמליאה במחאה על כך שהלה שיקר, ועוד בגרמנית חס וחלילה. לא ברור מה הקשר לשפה הגרמנית, אשר הינה שפת האם של נשיא הפרלמנט. אם כבר הבעיה היא שלנו כשאנחנו מתעקשים לדבר אנגלית כשאנחנו בחול. אם כבר הייתי מצפה מחברי הכנסת שלנו לדבר בעברית מכיוון שמדובר בכבוד שלנו. כנראה שהכבוד שלנו נשאר ביציאה מדלתות אולם המליאה.
אמונתי היא שאנו צריכים לעשות דברים שטובים לנו, שמועילים לנו. אינטרס על פי ההגדרה היבשה. קשה לי להבין מה בדיוק השגנו כשחברי מפלגת הבית שלנו קמו ויצאו מהמליאה. כבוד לאומי? לב מלא בגאוות יחידה? לא ממש. יותר כמו פרובוקציה נוסח מיכאל בן ארי או אחמד טיבי ותו לא.
אם לא הרווחנו כלום מהרעש התקשורתי היציאה של בנט רק הזיקה. אם נשיא הפרלמנט יוצא מהמליאה, עובר לתקשורת הבינלאומית ומספר לעולם שחברי כנסת קיצוניים הפריעו לו ושהנאום שלו היה בכלל פרו ישראלי, כנראה שהבעיה שלנו הרבה יותר מנאום בגרמנית ושקרים. הבעיה שלנו היא ההסברה, הבעיה שלנו היא שההסברה שלנו מסתכמת בפרובוקציות זולות שרומסות במחי יד את הנאומים המצוחצחים באנגלית מושלמת בתקשורת העולמית. במקום להרוויח טיפ טיפה כבוד מחלק מהמגזר שלך עדיף שתשקיע מאמצים בשינוי השיטה. קיבלת סטטוס אוהד בפייסבוק בזמן שהעולם קורס עליך.
"אם אתה רוצה לירות תירה", אמר אלי וולך בסרט 'הטוב הרע והמכוער'. חברי הבית היהודי היקרים, אני מעריך אתכם מאוד אבל דיברתם במקום לירות בעוד הכדורים מתעופפים סביבכם. בחרתי הבית היהודי כי לא רציתי פרובוקציות של בן ארי. למה קיבלתי בן ארי בכל זאת?