הציונות הדתית חרטה על דגלה הרבה ערכים במהלך העשורים האחרונים עד כדי מצב שיש שיאמרו שהציבור הזה בחר להניף דגלים רבים מידי: התיישבות, חינוך, חלוציות, פריפריה, צבא, כלכלה, תורה. זאת רק רשימה חלקית וארוכה של דגלים המונפים על ידי הרבדים והזרמים השונים המרכיבים את הציונות הדתית.
ברמה האישית יש בי גאווה לא קטנה על ריבוי המשימות והאתגרים שבחרנו לעצמנו כאשר המכנה המשותף וכלל האצבע הוא "איפה שצריך אותנו – שם נשתדל להיות".
לא בשחצנות, יוהרה וגאווה מיותרת. אין לנו מונופול על האמת ויש המון מה לתקן אך אני שמח להיות חלק מציבור מלא אמונה, ציונות ואהבת העם והארץ. יש שאוהבים לנסות לדרג את מיקום כל אחד מצלעות משולש העם התורה והארץ. לא אעסוק בכך. כל אחד יפעל בתחום כישרונותיו ודעותיו למען חיזוק וקידום המדינה בתחומי הרוח והחומר.
נכנסו גם לתקופת שמחת ימי אדר. מתחילים בעלי הקורא להתאמן שוב על קריאת "זכור" ועל מגילת אסתר. שונאי ישראל, כשרצו לנסות לערער את זכות קיומנו חפשו קודם כל את נקודת התורפה שלנו- וידעו שיש שני דברים עיקריים שיכולים לגרום לנו לפגיעה קשה. עמלק ידעו לנצל את מצב הרוח של "עייפות", "נחשלות" וחוסר אמונה. מיד לאחר שהם מעורער באמנותו ושואל: "הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן" בפסוק הבא כבר מוצאים את התוצאה של "וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם" (המפרשים: "שרפו ידיהם מן המצות.") ומעיד הכתוב על עמלק: "וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵיף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱ-לֹהִים".
החלטת הציבור הציוני הדתי במתחילת תקומתנו בארצנו היתה עקרונית- אנחנו שותפים. כואבים את הריחוק האמונה וקיום המצוות, אל אנחנו שותפים לדבר הגדול הזה, ובע"ה נרומם את רוח האומה מבפנים ולא כמקטרגים מבחוץ! נקודת תורפה שנייה שזיהו שונאנו היתה הבנתו של המן הרשע- הפירוד. ועל כן הכריז: " יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד ...ועל כן יכל הרשע הזה להציע:" אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם"...הפתרון היחיד היה: " לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים...".
רק האחדות יכולה להציל מכל צרה. אנחנו יכולים לחפש הבדלים בתוך הציבור המסור של הציונים המאמינים בתורה . כל אחד יכול להסביר מדוע הכיפה של ההוא, או אמירתה של ההיא שונה משלו. יש הבדלים גדולים וקטנים בתוך הציונות הדתית. זה לא יהיה שקר, אבל בעת הזו זה גם יהיה אסוננו. המאבק על קול הבוחר ומבנה הפוליטיקה הישראלית לקראת הבחירות הקרובות יכולות להביא עלינו ממשלה המנוגדת לכל ערכינו המשתפים. כבר קרה בעבר שחוסר האחדות הזה עלה לנו ביוקר והאינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל בכלל ושל הציונות הדתית בפרט נפגעו בצורה משמעותית.
כולם מדברים על מחנה ימין מול מחנה שמאל. אך יש צורך לחדד את ההגדרות. עם ישראל חזר בצורה פלאית לארצו, "עשינו היסטוריה" ייחודית שאין לה אח ורע בתולדות העמים. העצמות היבשות קמו לתחיה, הארץ קמה לתחיה וחזרה לפרוח שפת התורה חזרה לחיות. אבל, וזה אבל גדול: לשם מה קרה כל זאת?
האם קמנו ברצנו רק להיות ככל העמים? עוד מדינה מודרנית – רק שהיא מתנהלת בשפה העברית?
יש ציבור גדול שאכן רוצה שנחיה כאן ככל העמים, ויש ציבור שמבין (ברמות שונות) שחזרתנו למפה ההיסטורית לא היתה סתם אלא לבטא את מהותנו האמיתית ומלא תפקיד חשוב במשפחת העמים.
יש המכנים את גוש המפלגות הדוגלות בכך "המחנה הלאומי".
קודם כל אסור ש"גוש" זה יפסיד בבחירות מתוך פלגנות ופירוד. ודבר לא פחות חשוב- גם בתוך גוש זה, חשוב שהקול של המאמינים בדבר ה'. אלו שמבינים שערכי התורה והיהדות, והחתירה למשפט צדק, וצדק חברתי, המשקיעים בחינוך ולימוד תורה, השותפים בכל מערכות החברה והמדינה, במשפט במדע , בביטחון ובהתיישבות, בקליטת עליה ורפואה, בחסד ובכל משימה שרק נמצאת על סדר יומנו, קול של קבוצה זו תשע בקול רם ובביטחון.
לא מתוך חולשה ולא מתוך תחושת נחיתות. לא בשחצנות ויהירות אך בהחלט בידיעה שקול זה הוא חשוב עד מאד לצביון האמיתית ועתיד מדינתנו. מתוך כל מיני סיבות אנחנו רואים עוד ועוד התפלגויות ופירודים. חלק לכאורה מתוך סיבות אידאולוגיות וחיפוש הבדלים מהותיים יותר או פחות בתוך ציבור אמוני ציוני זה. ולא מבינים על אף כל ההבדלים הללו עדיין רב המשותף מהמפריד!
ויש גורמים של אגו. ברגע שנכנס יצר האגו בצורה מוגזמת הוא הורס כל חלקה טובה. אמר לי פעם הרב ישראל מאיר לאו שליט"א. מתי גילה יעקב אבינו ש"אכן יש א-להים במקום הזה"? רק ש"ואנכי לא ידעתי".
רק שמתגברים על יצר האנוכיות והאגו יש מקום לשם שמיים להתגלות בתוכנו. הציבור הנאמן לעם תורה וארץ עלולים להפסיד לא רק הרבה נציגים פוליטיים בכנסת ישראל, אלא להפסיד את האפשרות להקמה מחודשת של ממשלה לאומית אמונית. בעת הזו יש להניח בצד את כל חיפושי ההבדלים הפחות מהותיים מהדברים היות העקרוניים והקריטיים, ולהתאחד יחד למען עתיד מדינתנו.
הכותב הוא מנכ"ל מעלה- המרכז לציונות דתית