מדוע הקמתי בית דין רבני פרטי?

על רקע המקרה שבו התיר אשה מעגינותה, מסביר הרב דניאל שפרבר מדוע התנהלות בתי הדין הרבניים דחפה להקמת המוסדות הפרטיים, ומדוע הוא היה מעדיף להיוותר ללא עבודה בתחום

חדשות כיפה הרב דניאל שפרבר 31/07/18 17:20 יט באב התשעח

מדוע הקמתי בית דין רבני פרטי?
עגונה מול בית הדין הפרטי של הרב שפרבר, צילום: מבוי סתום

"ושבתי אני ואראה את כל העשוקים אשר נעשים תחת השמש, והנה דמעת העשוקים אין לה מנחם..."

חכמינו ז"ל שקדו על תקנת בנות ישראל (כתובות ב ע"א, ג' ע"א, ה' ע"א, ז' ע"א), ולא רק בעניין אחד אלא, כפי שגילה לנו פרופ' מרדכי עקיבא פרידמן במאמר מאיר עיניים לאחרונה שמגמה זו אצל חז"ל הייתה נרחבת ביותר, ברצותם לעשות נחת רוח ולשפר מצבן של בנות ישראל, ולא רק בימי התנאים והאמוראים, אלא אף לאורך הדורות.

בימי הגאונים בתקנותיו של רבנו גרשום מאור הגולה, הראשונים – בתקנותיו של ר' תם -, והאחרונים – המהרש"ל, ועד לגדולי אחרוני האחרונים כגון ר' בניון חי עוזיאל, הרב עובדיה יוסף וכו'. ובמיוחד עמלו חכמים למצוא מזור לאלה שדמעתן על לחיין, דהרי אקילו רבנן בעניני עיגון, וכפי שהם עשו גם ציוו אותנו למשקוני נפשיה בכדי למצוא להן מנחם ולהסירן מכבלי עגינותן.

והנה אין ברצוננו לחתור תחת סמכותה של הרבנות הראשית לישראל ומערכת בתי הדין שלה. במערכת זו ישנם דיינים תלמידי חכים, בקיאים ומנוסים בכל מכמני דיני אישות, ואולם, לצערנו הרב, לפעמים נעצרים הם מלהגיע להכרעת הדין בענינים אלה מפני מעצורים מסויימים הידועים להם בלבד. המנעות מפסיקה מכריעה גורמת לסבל בלתי משוער לנשים אומללות אלה אשר אסורות במאסר של מסורבות גט, ענין הקורע את הלב. גדולה מזו, המנעות זו טומנת בחובה סכנה של יצירת מצב של ממזרות שפוגע נוראות במי שחף מכל פשע, פגיעה לדורות הבאים.

כאשר מתוודעים אנו למציאות כזאת, אין לנו רשות להתעלם ממנה. ומתוך תחושת אחריות הדדית, שהרי כל ישראל ערבין זה לזה, מצווים אנו במצות עזוב תעזוב עמהן.

ועל כן הוקמו לאחרונה בתי דין פרטיים בראשותי, אשר אינם מוכרים על ידי המדינה, ואשר עמלים רבות למצוא פתרון הלכתי מוכח אשר יפתור בעיותיהן של האומללות הללו, ולתקן תיקון גדול בסילוק כל חשש ממזרות מן הדורות הבאים, והנשים המובאות בפנינו הן נשים שמיצו את ההליך בבתי הדין המוכרים בסיוע הארגונים "מבוי סתום" ו"מרכז צדק לנשים" ועורכות הדין שייצגו אותן בתיה כהנא דרור וניצן כספי,  ולא נושעו.  

כל מי שעוסק בתחום זה היה מעדיף שבתי הדין הרבניים המוכרים על ידי המדינה יהיו העושים את המלאכה, או, לחילופין, שיהיו מאמצים את מעשי בתי הדין הפרטיים הללו, ובכך היו פותרים בעיה נוספת, והיא, שהרי כל עוד הכרעת בית דין פרטי אינה מוכרת על ידי המדינה, העגונות הללו מעמדן נשאר כנשואות, וכך רשומות הן במרשם האוכלוסין שבמשרד הפנים. גדולה מזו, ילדיהן שאולי יוולדו בעתיד מגבר אחר יתווספו לאותה רשימה מפורסמת – הסודית – של 6727 פסולי חיתון שמכונה בפי העם כ"רשימה השחורה". והרי בעידן המחשבים אי אפשר יהיה למצוא פתחי מילוט מהכתמה נוראה זו.

ועל כן שמחים היינו לו נהפכנו לבלתי רלוונטיים לחלוטין, ותיעשה המלאכה בצורה מושלמת ע"י הרבנות הראשית לישראל, באמצעות בתי הדין שלה. אלא שבינתיים, כאמור, כל עוד אין זו המציאות, מוטלת על שכמנו האחריות לעיין, לדון ולהכריע לטובתן של מבקשי חסד וצדק ורחמים. ובכך נוכל להוכיח ברבים כי אכן דרכיה של ההלכה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

לבסוף אומר דברים שנראים אולי כקיצוניים ביותר, אלא שכך נראים הם בעיני. אין אנו רואים את עצמנו כחכמים יותר מן הדיינים המכובדים שבבתי הדין הרבניים. אנו מסתמכים על אותו שלחן ערוך, על אותם נושאי כליו ועל כתביהם ותשובותיהם של אותם גדולי הדורות. לא הסתרנו את נימוקי פסקי הדין שלנו, והם עומדים לרשות הציבור לעיון ולביקורת. בוודאי תימצא בהם נקודות מסוימות שבהן ניתן היה להחמיר ובכך לערער על מסקנותינו, ואולם אין זו דרכה של ההלכה ומגמתה בעניין התרת עגונות כידוע היטב לכל.

הימנעותם של בתי הדין הרבניים מלהגיע להכרעת הדין ולהתיר נשים אלה מכבלי עגינותן, ובהימנעות זו לגרום  צער ונזק עצום ומתמשך לתקופות ארוכות, הינה בעיני בגדר של עבירה שבין אדם לחברו.     גניבת חופשיותן ופגיעה בנפשן הן עבירות חמורות, שאין יום הכיפורים מכפר עליהן, בידם של הדיינים הללו המפתח לפתיחת שערי החופש, הגאולה והישועה.

 ואולי הייתי צריך לדייק ולנקוט בלשון של פשיעה, משום "דלשון עבירה מורה שעובר ממש בידיים אבל פשיעה היינו שמבטל מצוה בשב ואל תעשה ופושע בשמירת עשה", כפי שביאר ר' חיים אמסלם, בספרו שמחת חיים: חידושים וביאורים על מסכתות הש"ס, ירושלים תשע"ג, עמ' א', לברכות ב' ע"א. ושם הסביר למה הרמב"ם בהלכות קריאת שמע א' ט' שינה מלשון המשנה, דשם תנינא: כדי להרחיק את האדם מן העבירה", ואילו הרמב"ם שם כתב "כדי להרחיק את האדם מן הפשיעה". והשווה הרמב"ם הלכות מעשה הקרבנות ד' ב'.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן