"ברוך שעשני כרצונו" בהיותי אישה ניתנת לי החירות להביע את הסתייגותי מסרטון המדידות של בנות "אולפנת רעות" בפתח תקווה ולא להיחשד כשוביניסטית.
בנות, ראיתי ואני יודעת שאתן רגישות אז בואו נסכם מראש שהביקורת מופנית ל"עולם המבוגרים" וננסה להיות עניינים ופחות סנטימנטליים. מי שאינה מקפידה על קוד לבוש , מתנהגת בהתנהגות שאינה מכבדת כך שהיא האחרונה שיכולה להיעלב מחוסר התייחסות מכובדת כלפיה. לא רוצה שיעירו לך? תתאימי עצמך לקוד הלבוש באולפנה. לעומת זאת, בשעות אחר הצהריים שמורה לך הזכות והחירות להתלבש כרצונך.
כמי שמלמדת גם בבתי ספר חילוניים, אשמח לגלות לך שתלמידות ,מקבילות אלייך הלומדות בתיכונים חילוניים ובוחרות בבוקר להגיע בכפכפים למשל, מוחזרות אחר כבוד לביתן ואיש אינו רואה באקט הזה משהו משפיל.
אמרת שהסיטואציה רומסת את כבודך ומה על הכבוד של המורות המחנכות? סרטונים ושיח בסגנון הזה רומסים את כבודם של הצוותים החינוכיים, שהיו מוותרים בשמחה על התעסקות בעניינים שבצורה ומתעמקים בעולמות תוכן. הסאב טקסט יותר חזק מהמסר הגלוי. האמירה שלכאורה, המורות שטחיות ועסוקות במדידת סנטימטרים אל מול הבנות הערכיות שנעלבות בשעה מעירים להן היא קשה ובעייתית.
לצייר את המורות כמי שעושות חיבור בין הופעתך החיצונית לרגישותך לזולת או לכמות הבייבי סיטר שאת עושה בבית זה על גבול המבזה.
הסרטון לוקה בהוצאת שם רע, באולפנות משקיעים כל כך הרבה בחינוך לערכים, בפיתוח תלמידות יראות שמיים, בעלות עולם פנימי עשיר ומעורבות חברתית (אומרת רכזת חברתית בדימוס) אבל אי אפשר ולא צריך להתעלם מההופעה החיצונית. בטח ובטח אם היא מופיעה באופן פרובוקטיבי (וראיתי דבר או שניים...). ובאופן מהותי, יהיה פשוט לכולם אם נעשה הפרדה בין מונחים. כל העיסוק בהופעה חיצונית יוגדר מהיום "נראות" ואילו הופעה מעשית של התנהגות תקרא מהיום "צניעות". הנראות היא לפעמים סוג של התנהגות לא צנועה ולעיתים, אין לה קשר והיא עומדת בפני עצמה. ולכן, כאשר דמות חינוכית תעיר על היבט חיצוני הקשור בנראות היא תאמר :" הנראות שלך היום אינה תואמת את קוד הלבוש במוסד" לא יהיה לה כל קשר לעולמה הפנימי של הבת ולמושג "צניעות".
גם עבריין תנועה לא יוכל לטעון בפני שוטר כי הוא דווקא פעיל חברתית ותורם רבות לקהילה ולכן, זה תקין שהוא נוסע גם כשהרמזור אדום. לא קיימת זיקה בין קיום או היעדרות עולם תוכן פנימי עשיר לבחירה שלא לציית לחוק. ייתכן, כי זיקה כזו נובעת מבלבול המושגים. האמיני לי, מורותייך מכירות בערכך ויחד עם זאת, נאלצות להעיר לך בשעה שאת בחרת להתעלם מהחוק הקיים בבית הספר.
מכירה אימהות רבות לבנות מתבגרות שהיו שמחות להשתחרר מהשיח סביב ההופעה החיצונית של הבת לפחות בחלק הראשון של היום בטענה שזהו קוד הלבוש בבית הספר ושבית הספר יאכוף את חוקיו וחבל שהחוק לא נאכף יותר.
בכל שנותיי כמחנכת ורכזת חברתית באולפנה מעולם לא נתקלתי בשימוש בכלי מדידה לצורך אכיפת הגעת התלמידות בתלבושת. לא נח לך עם הגדרת החוק? קוד הלבוש מחמיר בעיינך?
סביר להניח כי בכל מקום שיוגדר גבול יהיו לאנשים השגות על קביעתו כנורמה באותו מוסד. אלא, שחלק מהגדרת מוסד היא קביעת נורמות אחידות. גם את תסכימי וודאי כי לביקור בכנסת לא ראוי להגיע בגופיה (גם לגברים).אם כן, הדיון הוא רק על מה וכמה? הגדרת קוד הלבוש במוסד חינוכי -תורני כאולפנה בהתאם להגדרה ההלכתית נתפס כהגיוני.
ולסיום, עם יד הלב. בבוקר כשהתארגנת לבית הספר או בתא המדידה בחנות, ברגע בו בחרת לקנות ולהופיע לבית הספר בביגוד שאינו תואם את קוד הלבוש במוסד החינוכי בו את לומדת, מה חשבת שיקרה? עד כמה חשוב היה לך לכבד את המוסד בו את לומדת? עד כמה תיארת בעייני רוחך את הרגע המבזה והמביך בינך לבין המורה בשער בית הספר? ובכל זאת בחרת להגיע כך. זכותך! אבל דעי, בתי האהובה, כי לכל בחירה, גם מחוץ לכותלי האולפנה, יש תוצאה ועלייך לקחת אותה בחשבון. ובחזרה לסרגל, אם כבודך כל כך חשוב לך ואת יודעת ,לטענתך, שהוא הולך להירמס. תמיד שמורה לך הזכות לבחור אחרת.
הכותבת היא מנתחת התנהגות