אם יש דבר שעליו לא אסלח לבנט, בלי קשר לתוצאות הבחירות הקרובות, זה על כך שהוא אילץ אותי, כציונית-דתית לבחור את מי אני אוהבת יותר: את אבא או את אמא. כדי להצדיק תמיכה של אנשי הציונות-הדתית במפלגתו, הוא מנסה לאלץ את כולנו לקבוע איפה אנחנו ממוקמים על סקאלה סוציולוגית שהוא הגדיר למטרותיו הפוליטיות. תחילה הוא טען שמפלגתו נותנת מענה לציבור מסורתי וחילוני ימני שלא הצליח למצוא את עצמו במפלגת הציונות הדתית, אבל לא עברו ימין ספורים וכבר שמענו אותו אומר: "יש לחלק היותר אמוני והחרד"לים בית (קרי: איחוד מפלגות הימין) ויש בית למיינסטרים (קרי: הימין החדש)".
"ועכשיו, גברת פרקש יקרה", היה נדמה לי שאני שומעת אותו דורש ממני: "תבחרי. תחליטי כבר אם את מהחלק ה"יותר אמוני" וחרד"לית או שמא במיינסטרים של הציונות הדתית?!"
ואני, מעולם לא רציתי לבחור. לא מזמן (לפני השבר הפוליטי שיצר בנט), כששוחחתי עם פרופ' אשר כהן, שאלתי אותו איך נראה הפילוח הפנימי של הזרמים השונים בציונות הדתית והוא ענה לי שאף אחד לא באמת יודע. אף סקר סוציולוגי לא מצליח לפצח את הנוסחה. הציונות הדתית היא ציבור מורכב ומגוון. הבסיס הערכי המשותף הוא רחב, עמוק ומהותי: עם-ישראל, ארץ ישראל, תורת ישראל. זהו. פשוט. 6 מילים שמקפלות בתוכן מהות עמוקה ויוצרות מכנה משותף יסודי לכל כך הרבה גווני גוונים של תפיסות עולם ודרכי חיים. החלוקה הפנימית וההגדרה של תתי-המגזרים בתוכנו לא ברורה. אפילו לא לעצמנו.
חרד"לים או במיינסטרים? איחוד מפלגות הימיןצילום: פלאש 90. יונתן זינדל
ועכשיו בנט רוצה שנבחר. אז ניסיתי לעשות לעצמי סדר בזהותי הדתית-ציונית ולחשב חישובי דוסומטר מורכבים בראשי (המכוסה היטב, ראוי לציין): אופן קשירת המטפחת – מתנחלי עד חרד"לי, ארבעת בניי למדו בתלמוד-תורה (נטיה חרד"לית מובהקת), מצד שני, העדפתי שיבלו את צהרי השבת ב"בני עקיבא" ולא ב"אריאל" (מיינסטרים שולטטט), פמינסטית פעילה – פאול מהצד החרד"לי, מעורבת ביוזמות לקידום "הטוב המשותף" בשיתוף כל המגזרים בציבוריות הישראלית, כולל ערבים (הופההה, מתחילה לגות סימני ליברליות), חושבת ש"נתיב האבות" היה ארוע של איוולת משפטית אך גם התיישבותית – טוב, כאן אני כבר מעצבנת את כולם, מימין ומשמאל...
בקיצור, מר בנט היקר, אני לא רוצה להחליט באיזה צד של השבר החרד"לי-ליברלי אני נמצאת. גרמת נזק עצום לציונות הדתית בכך שהעלית את מחשבת האיוולת שניתן או צריך לחלק אותנו לפי פרמטרים עלומים שעד כה איפשרנו להם לחיות בכפיפה אחת. קוי החיתוך בציבור שלנו אינם ישרים, הם מזוגזגים - במובן הטוב של הזיגזג. לא זיגזג שמראה על חוסר עמוד שדרה רעיוני או על התבוננות שטחית על מקומה של האמוניות והתורה בחיינו, אלא מורכבות אנושית מופלאה, שמנסה לעשות בדיוק את מה שהציונות הדתית חרטה על דגלה מהרגע הראשון – לבנות כלים בעולם החול שיביאו לידי בטוי את עולם הקודש. 70 פנים לתורה ובהתאם, גם מגוון הכלים המתאימים לביטויה במדינתנו. בכל מפגש שלי עם ציבור חילוני אני מספרת בגאווה על המנעד הרחב של תפיסות העולם בתוך הציבור הסרוג שאני משתיכת אליו, על הויכוחים בין בתי-המדרש השונים, על כך שטרם הוכרעו בתוכנו שאלות יסוד הנוגעות לאופן ביטויה של זהותה היהודית של מדינת-ישראל, אך יונקים כולם מאותו יסוד משותף: שמדינת-ישראל היא התגשמות חזון-הנביאים, שאנו חיים כאן מתוקף הבטחה אלוקית ושיש לנו שליחות גדולה לשמור על מדינת ישראל לא רק כמדינת-סטארטאפ מצליחה ודמוקרטיה מודרנית, אלא גם כ"אור לגויים" המבטא את סגולת עם-ישראל המיוחדת.
ועכשיו, בנט, אתה רוצה שנבחר. אתה רוצה לצורך הישג פוליטי שנתחלק, שנפרד, שנגדיר את עצמנו לד(ע)ת. אני חוששת שההשלכות החברתיות והתרבותיות של הצעד שלך הן נזק בלתי הפיך למפעל הציונות הדתית המדהים שבנינו, לחוזק הערכי שלנו כחברה, לחוסן הלאומי של מדינת ישראל, ליכולת שלנו כציבור ערכי ובעל תחושת שליחות לחיות את הסלוגן הדו-משמעי הנהדר של המפד"ל מבחירות 99' שמבטא בצורה הפשוטה ביותר את האמת הגדולה והבסיסית של הציונות הדתית: "נותנים את הנשמה למדינה".
ועל זה אני מתקשה לסלוח.