לפני מספר ימים נערך בארץ חלקו הראשון של הג'ירו ד'איטליה, מירוץ האופניים היוקרתי.
בתור חובב ספורט לא יכולתי שלא להתרגש מהאירוע. לא בכל יום מגיע לארץ טורניר ספורט בסדר גודל שכזה. מדובר באחד מאירועי הספורט הגדולים בעולם, זוהי הפעם הראשונה שבה יוצא המירוץ מחוץ לגבולות איטליה והוא מגיע דווקא אלינו!
מעבר לערך הספורטיבי היו למירוץ גם משמעויות נרחבות יותר. עשרות קבוצות רכיבה הגיעו לארץ ומילאו את בתי המלון, כלי תקשורת מרחבי העולם באו לסקר את האירוע ותמונות של ארצנו היפה שודרו למיליוני צופים. אין ספק שמצבנו המדיני כמו גם התיירות בארץ הרוויחו הרבה.
רק דבר אחד העיב על השמחה - קיומו של המירוץ גם במהלך השבת. האמת שרק ימים ספורים לפני האירוע קלטתי שהוא יתקיים גם בשבת וכנראה שאינני היחיד. איכשהו העובדה הזו חמקה מתחת לרדאר גם של חברי הכנסת וכלי התקשורת הדתיים והחרדים שנתנו לעניין לעבור בשקט. אפשר היה לדבר עכשיו על משבר קואליציוני וסטטוס קוו ודברים כאלה, אבל בעיניי הפן הפוליטי פחות מעניין; אני רק חושב על ההזדמנות שהוחמצה.
תארו לעצמכם תסריט כזה - מדינת ישראל פונה למארגני המירוץ עם הצעה מפתה: במקום להתחרות בימים ששי עד ראשון, כל המשלחות יקדימו להגיע כבר ביום חמישי כאשר עלות היום הנוסף - על חשבוננו. הם יתחרו בימים חמישי וששי ואז בשבת יעשו הפסקה. במהלך השבת נארגן להם מגוון שיחות וסדנאות על ערכים, מוסר, זוגיות וחינוך ילדים, וביום ראשון הם יחזרו להתחרות.
תחשבו איזה רושם אדיר זה היה עושה בעולם. בפעם הראשונה שבה המירוץ יוצא מאיטליה הוא מגיע לארץ הקודש ולראשונה שובת בשבת. העולם כולו היה רואה שאפשר לעצור את מירוץ החיים, אפשר לשים את עולם הערכים מעל עולם ההישגים, אפשר לעצור ולהביט פנימה לפחות יום אחד בשבוע.
ככה מעבירים מסר, ככה מאירים לעולם. זו שליחותנו!