אנחנו דתיים נורמליים ורוצים שלא יתייגו אותנו כלייטים, "על הרצף", דתלפ"ים ושאר הגדרות משונות;
אנחנו דתיים נורמליים ורוצים שלא יתייגו אותנו כחרדים, חרד"לים, קיצוניים, פנאטיים, למרות שאנחנו לא מוכנים להתפשר על קוצו של י' במחוייבות להלכה ולדברי חכמים;
אנחנו נשים, דתיות נורמליות, ורבות מאיתנו הולכות עם כיסוי ראש מלא, ולרגע אנחנו לא מתביישות בכך;
אני גבר, דתי נורמלי, ולא מעוניין שגברים אחרים יצפו בהופעת סוף שנה כשבתי המתבגרת רוקדת על הבמה (ולכן גם אני נאלץ לוותר על נוכחותי שם);
אני אמא, דתיה נורמלית, ומאמינה שהמקום הנכון לבת בוגרת שמינית הוא בשרות הלאומי (למרות הפיתוי הגדול שבשרות הצבאי ועל אף המורכבויות בשרות לאומי עצמו);
אנחנו דתיים נורמלים ורוצים להמשיך להיות נורמלים גם כשאנחנו לא מחפשים הקלות ורואים את עצמנו מחוייבים לחלוטין להלכה כפי שנפסקה בשולחן ערוך ובדברי רבינו הרמ"א, מאמינים בערך של שמיעה בקול חכמים, של הקפדה על קלה כחמורה;
אנחנו דתיים נורמליים וכנורמלים אנחנו יודעים שגם אם בשל היותנו בני אדם, אנחנו לא מצליחים בכל היעדים שהצבנו לעצמנו –לרגע אנחנו לא הופכים את החולשות שלנו לאידיאל...
אני דתי נורמלי ובגלל שאני נורמלי חשוב לי לא לשנות את הגדרת הנורמלי... ולא להפוך אותי או את חברי להיות לא נורמליים...
דתיים בכל מיני צבעיםצילום: דוד כהן פלאש 90
הקמפיין של לשם, לפחות בחלקו, מלבד היותו פוגע ורחוק מלהיות מדוייק כלפי אוכלוסיית לשם עצמה (וכדאי לשאול את אנשי לשם היקרים מה דעתם על כך), פוגע גם בהגדרת הנורמליות ובעצם בציבור הדתי כולו. הגדרת הנורמליות היא - התנהגות ממוצעת ותקינה מבחינה סוציולוגית וחברתית. הסטת ה"נורמליות" מערכים של יראת שמים ומחוייבות להלכה, ל"לייטיות הלכתית" כערך לכתחילי – פוגעת ואפילו מכפישה את כלל הציבור הדתי, וקשה מאוד לחיות איתה בשלום.
עם ישראל תמיד הכיל בתוכו אנשים ונשים שעולמם הרוחני, הערכי והתורני, כמו גם מחויבותם להלכה – אינה זהה. בכל ציבו"ר קיימים צדיקים, בינונים ורשעים, ועל אף שאין אדם שמסוגל לשפוט מי צדיק ומי אינו - יש קריטריון ברור לדרישה מאדם יהודי - והיא מחויבות להלכה כפי שנפסקה בשו"ע ומחויבות לדברי חכמים שלאורך הדורות, זו הנורמה היהודית. מי שחרג מנורמה זאת במהלך ההיסטוריה הוגדר כעובר עבירה, ואם החריגה שלו הפכה להיות אידיאלוגית – כלומר, במקרה והוא הגדיר את החפיפניקיות כלכתחילה – זו הייתה עלולה להיות גם חריגה מגבולות האורתודוכסיה...
אפשר לנהל דיונים ענייניים ומכובדים על גבולות ההלכה בעולם משתנה או לדון על הסוגיות הדתיות, הציבוריות והחברתיות שהקמפיין העלה; אפשר לכתוב מאמרים הלכתיים ולבסס תפיסות הלכתיות שונות כל עוד הן נאמנות לגבולות ההלכה המקובלת; אפשר וחשוב לנהל שיח ציבורי ולהכיל במרחב הציבורי גם כאלה (שלצערנו) מסיבות כאלה או אחרות אינם מקפידים על כל סעיף כפי שנפסק בשולחן ערוך; אך בשום אופן לא נכון לייצר מניפולציה ציבורית שמנסה להגדיר מחדש את גבולות הנורמה של הציבור הדתי. הפרסומת אולי הצליחה – והראיה שככל הנראה אין מישהו שלא יודע היום להגיד משהו על 'לשם', אבל ערכים מוחלטים שעומדים בבסיס של תפיסת עולמנו כולנו – נפגעו. גבולות הגזרה הציבוריים צריכים לדעת להכיל את המגוון הרחב, אך לא להפוך חולשה לאידיאל וודאי שלא לשנות מאמיתתה של תורתנו – תורת אמת.
הרבנית ד"ר שולמית בן שעיה היא יועצת הלכה, רבנית אולפנת אמית להב"ה ומרצה במכללת אורות